כמה מהר חזרנו לשגרה המדממת והמסוכנת. אז נכון שאין השבוע (לפחות עד כתיבת השורות) טילים של החות'ים, אין אזעקות במרכז וגוש דן, גם לא טילים ורקטות של החיזבאללה בצפון. אבל השגרה מהעבר חוזרת: רקטות וטילים מעזה לעבר יישובי עוטף הדרום. נפילה בשדרות, פיגוע דמים רצחני בשומרון ליד קדומים והרבה התרעות נוספות מפני גל טרור ברחבי יו"ש. שגרה כואבת ומדממת, שאסור להתרגל אליה. שגרה זה רע – במלא מובן המילה.
בתווך נמצאים החטופים בעזה עם המון שמועות ורשימות. רגע אחד מדווחים על התקדמות ממשית במו"מ לשחרורם ועל עסקה המתקרבת בצעדי ענק. רגע לאחר מכן מספרים כי החמאס שוב מקשיח את עמדותיו ושוב מעלה תנאים חדשים ואין שום עסקה קרובה. בינתיים הצליח הצבא לחלץ השבוע שתי גופות נוספות של חטופים.
חלפו כבר 15 חודשי מלחמה והחמאס עדיין שולט בעזה. החמושים משתלטים על האספקה ההומניטרית ומוכרים אותה במחיר מופקע לעזתים. התמורה משמשת לגיוס עוד מחבלים ולמימונם. הכול נעשה בחסות ממשל ביידן, שאוסר על ישראל להטיל מצור על עזה.
מי שמנסה לעשות סדר הוא הנשיא טראמפ. שבוע וחצי לפני כניסתו לבית הלבן, והוא כבר נוהג כנשיא בפועל ומשגר שליח לדוחא כדי להאיץ את העסקה, עם איום נוסף על הצפוי לחמאס אם לא ישוחררו החטופים עד תחילת מועד כהונתו הרשמית. "שערי הגיהנום יפתחו בעזה".
גם האיראנים מחכים לטראמפ והשבוע הציגו לראווה תרגיל צבאי אווירי להגנת מתקני הגרעין שלהם. החשש שלהם מוצדק מבחינתם: ישראל וארה"ב לא מסתירים את כוונתם להשמיד את מתקני הגרעין שלהם, במוקדם או במאוחר.
גם המערכת הפוליטית הפנימית ממשיכה לגעוש ולרחוש. נתניהו טרם חזר לאיתנו, בן גביר ממשיך עם המשחקים הילדותיים, שר הביטחון כץ, בעימות חזיתי מול הרמטכ"ל הרצי הלוי, (שמונה כזכור בהליך בעייתי על ידי בני גנץ לאחר נפילת "ממשלת השינוי") והמערכת המשפטית שמסבכת עוד יותר את חוק הגיוס.
גם בתחום החקירות והמעצרים אין חדש: הנגד ארי רוזנפלד טרם שוחרר למעצר בית, ח"כ טלי גוטליב מוזמנת לחקירה על חשיפת זהותו של איש שב"כ, בעוד שקיימת סחבת משפטית באי זימנם לחקירה של שלושת חברי העבודה ("הדמוקרטים"). גלעד קריב נחשד בהדלפת מסמכים סודיים מועדת חוץ וביטחון. נעמה לזימי בחסימת כביש ואוטובוס והשלכת קרש למדורה על הכביש, ויאיר גולן באיום על מפכ"ל המשטרה. שגרה מסוכנת. כבר אמרנו.
לא באמת רוצים לשלב חרדים
הנה נקודת מבט מעט שונה, מדוע כל נושא חוק הגיוס חצה מזמן את הגבולות של "צרכי הצבא" כביכול והפך לנושא פוליטי. המקרה של הנגד ארי רוזנפלד מוכיח את הדברים בצורה ברורה וחדה.
מדובר לכאורה בהתגשמות חלומות השמאל והתקשורת: בחור שהגיע לטעמם ולשיטתם מחינוך חרדי, בן למשפחה חרדית, שהתגייס לצבא, הגיע ליחידת מודיעין מובחרת, שירת בה במסירות ובנאמנות, עשה חודשים ארוכים של ימי מילואים מאז הטבח, ובקיצור "סמל ודוגמא" של שירות צבאי.
והנה כאשר הבחור "נתפס" בהעברת מידע לראש הממשלה, תוך דילוג על מפקדיו, כשהוא עושה זאת מתוך אידיאולוגיה והבנה, שמסתירים מידע חיוני וחשוב ממי שצריך לקבל את ההחלטות, עטים עליו כמו כלבי הטרף אנשי הפרקליטות והמשפט (כולל שופט בג"צ), כשהם מגובים באנשי תקשורת, ומגלים את דעתם האמיתית על "שילובו" בצבא. רבים מהם מגבים את ההחלטה להשאיר אותו עוד ועוד במעצר בנימוק של "סכנה לביטחון המדינה", תוך רשעות ואכזריות גדולה.
הפרקליטות מתגלה בחדלונה, כאשר היא נמנעה מלערער על שחרור ארבעת אנשי המחאה – מקיצוני השמאל, יורי הנורים לעבר בית נתניהו בקיסריה. בעוד שבמקרה הנוכחי של רוזנפלד, היא נעמדת על רגליה האחוריות נגד שחרורו. ברקע מנשבות נגדו כל העת אמירות על היותו "חרדי" בשל חזותו וכיפתו.
זה בדיוק מה שצפוי לקרות אם הצבא יהיה מלא ב"חרדים". או אז ידברו על "הדתה", "צבא שנתון למרות הרבנים", "חשודים בריגול", "העברת מידע" וכו'. כבר היום זה קורה עם הביקורת משמאל נגד הציבור הדת"ל (החרד"לי). "הם הופכים את הצבא למשיחי ולוקחים אותו למקומות הזויים", כותבים הפרשנים משמאל בלשון כזו או אחרת.
ואם לא די בדוגמא הזו, קחו עוד אחת (עם הסתייגות קלה). אין בשורות הבאות תמיכה במהלך, אלא רק בהליך העובדתי: לאחר שנים רבות, הכריזה לפני כשש שנים מערכת המשפט על "בחירת שופטת חרדית". אותה שופטת, ניסתה בפסיקותיה לגלות התחשבות בציבור החרדי בנושא האכיפה הבררנית בזמנו של הקורונה, כמו גם במעצרים שימנעו חילולי שבת ועוד.
מדובר בצדדים, שעד כה לא הייתה בהם שום התחשבות בבתי המשפט. והנה השבוע "חטפה" אותה שופטת שני עמודי דאבל בעיתון "ישראל היום" (שהיה פעם ימני) עם ביקורת קטלנית נגד פסיקותיה ונגד ניסיונה למנוע חילולי שבת בקרב עצורים וכו'. ללמדנו: אין שום דבר אמיתי בדיבורים של השמאל והתקשורת על "רצון לשלב את המגזר החרדי בתוך הציבור הכללי ובצרכיו". הכול דיבורים. ושמא טוב שכך.
כשבלינקן הפך לאויב הקפלניסטים
מזכיר המדינה האמריקאי טוני בלינקן, שלאורך כל המלחמה, הפגין עמדות נוקשות נגד הממשלה בעניין הסיוע ההומניטרי, בסוגיית רפיח, מסדרון נצרים וציר פילדלפי וגם בהצעה לפרוס כוח רב לאומי ברצועת עזה, הפך השבוע לאויב המחאה.
בראיון פרידה שהעניק לתקשורת האמריקאית, הטיל בלינקן פצצה, כאשר הודה במילים ברורות כי הלחץ הדיפלומטי הבינלאומי על ישראל, גרם לחמאס להקשיח את עמדותיו ולסגת מהעסקאות להשבת החטופים. ההיקש מדבריו ברור: הלחץ של הפגנות המחאה בישראל והקריאות "עכשיו", "עכשיו", "בכל מחיר" וכדו', פעלו גם הוא לרעת החטופים. הנה כל האמת על רגל אחת.
הדברים הללו קשים מאד לשמאל ובעיקר לאנשי הרל"ב, שמטפחים מאז תחילת המלחמה את התזה, כאילו נתניהו הוא שמונע את העסקה, ולכן כל הלחץ צריך להיות מופעל נגדו. והנה מגיע לו בלינקן, שאינו חשוד בחברות בליכוד, ו"מעז" להרוס להם את הטיעון.
במקביל, מזה שנה וחצי טוענים בימין, כי הלחץ שמופנה כלפי ישראל משרת את האינטרסים של סינוואר (כשהיה בחיים) ושל החמאס, וגורם להעלאת מחיר החטופים. הדברים הללו מקבלים משנה תוקף וחיזוק ישיר מדברי בלינקן, אף שלא נקט בשמם המפורש של מפגיני קפלן. ההיקש כאמור ברור וגלוי.
גם התקשורת לא יוצאת נקיה: לאורך כל המערכה, היא תפסה צד ברור וליבתה את האש והקרע, כאשר הבליטה את עמדת המפגינים בעד העסקה, ללא אזהרה שהלחץ מקשיח את עמדת החמאס. התקשורת התעלמה כמובן מהעובדה שהמפגינים למען החטופים, הם אותם מפגינים שהפגינו ב-2020 נגד הממשלה על הקורונה, ולאחר מכן ב-2021 על הצוללות, ובהמשך על "חוק הארנונה", והרפורמה המשפטית. כאשר ראו שדבר לא ארע מההפגנות, אימצו את משפחות החטופים וניהלו על גבם את מאבקם נגד הממשלה, למרות שזה בדיוק מה שגרם לאי החזרתם.
די להביט באימו של מתן צנגאוקר, כדי להבין כיצד הם משתמשים באשה האומללה והכואבת הזו לצרכיהם, ובכך מרעים לה. האמא משוכנעת שהיא מקבלת תמיכה בחזרת בנה, בעוד הם נהנים לראותה תוקפת את נתניהו, נלחמים שתוכל להיכנס לכנסת, מהדהדים את דבריה, והופכים אותה לגיבורה.
ראיון הפרידה
אם מנתחים את דברי בלינקן, צריך לשאול: היכן היה עד עכשיו? מדוע נזכר לומר את דבריו, רגע לפני סיום תפקידו. המחשבה, שאם הממשל היה מתנהג בדרך אחרת ללא לחץ על ישראל ובכך היה מקדם את עסקת החטופים, אינה נותנת מנוח.
השאלה כאמור, מתי הבינו בלינקן וביידן שהתנהגותם מרחיקה את עסקת החטופים, ואם הבינו בזמן אמת, מדוע נהגו ההפך. התשובה האפשרית: בעוד שבוע וחצי יכנס טראמפ לבית הלבן ואז יוכל לגלות את כל המסמכים שיעידו מה באמת קרה בין הממשל האמריקאי לממשלת ישראל. טראמפ, מן הסתם לא ישמור את הגילויים הללו לעצמו, אלא יחשוף בפני כולם מה ארע מאחורי הקלעים וכיצד התנהלו הדברים בין מדינת ישראל לממשל ביידן.
יתכן אפוא שבלינקן הקדים תרופה למכה וגילה מעצמו את זה כדי להוציא את העוקץ מהדברים שטראמפ יחשוף. הכול יכול להיות.
בכל מקרה, השבוע התבטא בלינקן באומרו כי צפויה הפסקת אש מול עזה תוך מספר ימים, שתביא להחזרת החטופים. דבריו קשים להבנה לאור העובדה שכרגע אין שום עסקה שמונחת על השולחן, ובמקביל אין לחמאס שום רצון לוותר על הדבר היחיד שעדיין נשאר בידו.
"עוצמה" וכלימה
אין שבוע בלי סיפורי בן גביר – הילד הבעייתי של הקואליציה. השבוע זה שוב קורה לאחר הקרע בתוך "עוצמה יהודית" עקב העצמאות והאחריות שממשיך ח"כ אלמוג כהן להפגין.
במסגרת מאבקו של ב"ג בקואליציה, הוא ניסה להכשיל בוועדת הרווחה, חוק להעלאת דמי הביטוח הלאומי. אולם ח"כ אלמוג כהן נמנע ובכך מנע מבן גביר להפיל את החוק. עוד קודם דרש בן גביר להחליף את כהן באותו דיון בח"כ לימור סון הר מלך. אולם הדבר נמנע ממנו על פי תקנון הכנסת (המליאה כבר נסגרה בעת בקשת המפלגה).
בן גביר זעם על כהן, והקרע הפנימי בעיצומו. הח"כ "הסורר" לא הוזמן השבוע לפגישת חברי הסיעה, וכן הוצא מכל הטלפונים של המפלגה. מנגד קיבל כהן טלפון ישירות מראש הממשלה, שהודה לו על הצבעותיו עם הקואליציה.
השבוע חשף אלמוג כהן את מה שהתחולל בשבוע שעבר, כאשר נתניהו הגיע ממיטת חוליו בבית החולים להצבעה על התקציב, וח"כ ביסמוט הגיע מתוך "השבעה" על אמו. כהן סיפר כי כבר כאשר נודע לו באותו בוקר שמפלגתו מתכוונת להצביע נגד, הוא הביע את דעתו ואמר שזו טעות. "אי אפשר להביא להצבעה ח"כ שיושב שבעה על אמו", אמר לחבריו.
כמו כן חשף כי נתניהו, אמור היה להגיע לכנסת בכיסא גלגלים. "אסור היה לו ללכת כי יש לו פצע פתוח". כהן אמר כי אם זה היה קורה, הרי שזה היה פיגוע הסברתי. "עוד באותו יום התמונה הזו הייתה מתפרסמת באיראן במיליוני עותקים, בסוריה ובלבנון וראש הממשלה היה מוצג באופן שברירי, דבר שהיה פוגע בכולנו". כהן התנגד אפוא להצביע נגד. "אמרתי ליו"ר הסיעה, שאנו לפני הכול בני אדם".
הדברים של כהן לא עזרו ובן גביר כזכור עמד במריו והצביע יחד עם שאר חבריו נגד התקציב, שעבר על חודו של קול. בעקבות האירוע זכה בן גביר לביקורת נוקבת מימין, והדבר התבטא בסקרי סוף השבוע הקודם. לראשונה "עוצמה יהודית" ירדה ל-6 מנדטים, מספר שבן גביר לא ראה מאז הבחירות.
בן גביר הבין שטעה ומיד במוצאי שבת שעברה, פרסם התנצלות על שארע. "עשיתי בשבת חשבון נפש והבנתי שטעיתי כשראיתי את ראש הממשלה ואת בועז במליאה ולא קיזזנו אותם. אני מתנצל בפניהם. מעתה נקזז את ראה"מ עד להחלמתו המלאה בעז"ה".
יש להניח ש"חשבון הנפש" נעשה לאחר שבן גביר, נוכח לראות את הסקרים, בעודו חוטף הלאה מהבייס שלו. כמו כן הוא נוכח לראות את המאמרים בעיתוני סוף השבוע, בהם ספג ביקורת גם מהכותבים מימין. את החשבון המהיר של המנדטים שנפלו לו, הוא תרגם מיד ל"חשבון נפש".
תפסו אומץ
יש דבר אחד שלא עושים בליכוד: לא חותרים אף פעם תחת המנהיג. בכל המפלגות זה קיים. בליכוד לא. כך היה אצל בגין, ובהמשך אצל שמיר, שרון ונתניהו. מי שחותר, בא על עונשו (הפוליטי) דוגמאות לא חסר. זה קרה לשמואל תמיר מול בגין. זה קרה לדוד לוי מול שמיר וגם לנתניהו עצמו מול שרון. החותרים, מופרשים החוצה. גדעון סער חש זאת על בשרו, ולפניו סילבן שלום. אנשי הליכוד לא אוהבים התמודדות מול המנהיג ורואים בכך "חתירה".
וכל ההקדמה הזו נועדה לספר על סקרי פריימריז שנעשים לאחרונה בליכוד, עם השאלה שבעבר היו נזהרים מלעלות על השפתיים, לבטח לא על הכתב: מי המועמד המועדף להחלפתו של ראש הממשלה נתניהו.
עורכי הסקר תפסו אומץ, אולי בשל העובדה שבני משפחת נתניהו הדומיננטיים (הבן הבכור והאם) מצויים בחו"ל ומאריכים שם את שהייתם. ואולי בגלל האירועים האחרונים בקואליציה. מדובר בטלטלות שיוצר בן גביר, התפטרותו של גלנט מהכנסת (וכוונתו להתמודד בליכוד), וכן חזרתו של גדעון סער לשורות המפלגה. כל זה מגביר את הלחץ הפנימי במפלגה ומכאן סקר הפריימריז בו התבקשו רבים מהמתפקדים, לציין מי לדעתם צריך לעמוד בראש הליכוד אחרי נתניהו ומי הח"כים המובילים.
בשאלת המועמדים להחליף בבא היום את נתניהו, אם יחליט לפרוש מתפקידו כיו"ר התנועה, צוינו 12 שמות של מתמודדים אפשריים. ההערכה היא שמזמין הסקר נכלל ברשימה הזו, שהורכבה לפי סדר א'-ב' וכך היא נראית: אבי דיכטר, אלי כהן, אמיר אוחנה, גלעד ארדן, דני דנון, יואב גלנט, יולי אדלשטיין, ישראל כץ, יריב לוין, מירי רגב, ניר ברקת ורון דרמר. השאלה השנייה המתייחסת לחברי כנסת מובילים נשארה פתוחה ללא ציון שמות, לשיקול הבוחרים.
כפי שנכתב כאן בשבוע שעבר, הח"כ הפורש יואב גלנט, הודיע כי הוא נשאר בליכוד וינסה להתמודד על ראשות המפלגה. בשונה מאחרים, יש להניח שהוא יעשה זאת גם מול נתניהו. גלנט, שהיה מזכירו הצבאי של שרון, למד ממנו שיש להישאר על הגלגל. לשרון זה הצליח, ספק רב אם זה יקרה לגלנט.
בפריימריז הקודמים נחשב גלנט למועמד פופולרי במיוחד, ונבחר במקום השלישי, אחרי יריב לוין ואלי כהן. שר הביטחון לשעבר בונה על האהדה הזו ומקווה שיש ליכודניקים שאינם ביביסטים, שיתמכו בו. לצורך כך הוא מתכוון לחרוש את הארץ ולנסות להגיע אליהם במהלך השנתיים הקרובות, עד הפריימריז.
הפוזה הביטחוניסטית שלו (כולל החולצה השחורה), סייעו לו בעבר, אבל לאחר שהוא "מרד" בנתניהו ופוטר, קשה להאמין שצפוי לו עתיד פוליטי בתוך הליכוד. בד בבד חשוב גם לזכור, שכל ועדת חקירה שתקום, תמצא את גלנט כאחד האחראיים המרכזיים למחדל הנורא, דבר שלא יוסיף לו פופולאריות.
אלוף הגלגל
בשונה מגלנט, לשר החוץ, גדעון סער, יש סיכויים טובים למצוא את עצמו בצמרת רשימת הליכוד. יהיו אמנם כאלו שלא ישכחו לו את "ממשלת השינוי" בה כיהן כשר המשפטים ואת דבריו נגד נתניהו. אולם סער ביצע תפנית בזמן הנכון, וחיזק את הממשלה והקואליציה, דבר שאמור להיזקף לזכותו ב"יום הבוחר".
אם בקטע לעיל דובר על הגלגל הפוליטי, שצריך לדעת להיאחז בו, הרי שסער הוא "אלוף הגלגל". לאחר שהקים מפלגה חדשה וזכה עמה בששה מנדטים, שהעניקו לו את תפקיד שר המשפטים בממשלה הקודמת, נוכח לראות שהוא צונח מטה ואינו עובר את אחוז החסימה. לפיכך בבחירות האחרונות חבר לגנץ וקיבל שם ארבעה מקומות.
לאחר פרוץ המלחמה נכנס לקואליציה יחד עם גנץ ואיזנקוט, אך היה הראשון שיצא ממנה, כאשר לא מונה לחבר בקבינט המצומצם. סער המשיך להיאחז בגלגל, חזר לקואליציה וכיום הוא שר החוץ.
כמי שספג חיצי לעג ובוז (מכונות רעל) מימין כאשר היה בממשלת השינוי, מעיד סער (יחד עם בני משפחתו), שמכונות הרעל משמאל, שמציקות לו היום, הן הרבה יותר אכזריות וקשות. בבחירות הבאות בליכוד הוא ינסה כאמור להשתלב בצמרת, והגם שיש לו מתנגדים מבפנים, דוגמת ח"כ גוטליב שמכנה אותו "גייס חמישי", עדיין יש לו תמיכה פנימית.
יש להניח שבסתר ליבו יש לסער תקווה ("חדשה") להחליף את נתניהו בבוא היום. אם הוא לא היה פורש בזמנו בטריקת דלת, סיכוייו היו גבוהים. אולם עתה קשה לראות כיצד תומכי נתניהו בליכוד, ובהם הח"כים גלית דיסטל אטבריאן, יריב לוין, דודי אמסלם, מירי רגב, אריאל קלנר וגוטליב שהוזכרה לעיל, יתמכו בו בהתמודדות על ראשות המפלגה. אצל חלקם אפשר לשמוע גם את הביטוי "הרצחת וגם ירשת".
הגלגל עגול והפוליטיקה היא התחום היחיד בעולם, בה הכול יכול לקרות, גם הבלתי צפוי בעליל. סער בונה על זה.
מהפח אל הפחת
עוד לפני שנפתלי בנט, הודיע רשמית על חזרתו לפוליטיקה (והוא כמובן חוזר), מתנהל לו ויכוח עז במחוזות השמאל, האם יש לתמוך בו, כמי שרק הוא מסוגל, לטעמם, לנצח את נתניהו.
המתנגדים לבנט, מזכירים את עברו כאיש ימין, שהקים יחד עם איילת שקד ב-2010 את העמותה "ישראל שלי", שתרמה רבות לביצור שלטונו של נתניהו. כמו כן הם מזכירים את כהונתו של בנט כשר החינוך, כאשר תרם לדעתם רבות להעצמת ההדתה של החינוך הממלכתי. כל עצם מושג ה"הדתה", היה בתקופתו.
טענה נוספת של השמאל נגדו: בזמן היותו "ראש ממשלת השינוי", הוא עקף מימין את ממשלת נתניהו והגדיל את המימון והתקציבים להתנחלויות. בכך הזכיר בעצם את תפקידו בעבר – מנכ"ל מועצת יש"ע. לאור כל זה טוענים אפוא אותם אנשי שמאל, כי התמיכה בו תהיה מהלך אובדני בבחינת מהפח אל הפחת, גם אם זה יוביל לניצחון על נתניהו.
מנגד סבורים, אחרים בשמאל הקיצוני, שאמנם היה רצוי וראוי לתמוך ביאיר גולן לראשות הממשלה, תוך שיקום המחנה ליברלי-דמוקרטי. אולם ב"תקופת ההבראה" הנדרשת להשתחרר מ"טראומת נתניהו", אפשר וצריך לבחור בבנט, לאור העובדה שהציבור ברובו זז ימינה. לפיכך ייקח שנים "לאזן" אותו חזרה. בנט, מבחינתם הוא הרע במיעוטו.
לפי דעה זו, לבנט יש מבט שונה מנתניהו על השמאל: "הוא לא חושב שהשמאל הם בוגדים ולא מכנה אותם 'סמולנים'. הוא סבור שאנשי שמאל מסורים לעמם לא פחות מאנשי ימין", סבורים תומכי בנט מקרב השמאל. לצורך כך הם מזכירים את דבריו של בנט לאחר ההפסד בבחירות האחרונות: "אנשי שמאל אוהבים את המדינה לא פחות מאנשי ימין, רק שהם אוחזים בדעות שונות, מהו הכיוון הנכון".
הנימוק הנוסף של השמאל בעד בנט: "בהיותו ראש ממשלה הוא שיתף מפלגה ערבית בקואליציה ופיתח יחסי אמון וכבוד עם מנהיגה מנסור עבאס". לאור כל זאת מסכמים תומכי בנט באגף השמאלי, כי רק לו יש פוטנציאל אלקטורלי לקבל קולות מקרב מצבעי המחנה הממלכתי, האגף המתון בליכוד וכן כארבעה מנדטים (לפחות) מקרב חובשי הכיפות הסרוגות. רק הוא יוכל לקבל מצבור כזה של קולות, ולא גנץ, לבטח לא לפיד.
בנט כאמור לא הודיע עדיין על חזרתו לפוליטיקה, אבל כל צעדיו מוכיחים שהוא כבר נמצא עמוק בתוכה.
ראש ממשלת הסקרים
אם היו ממליכים ראש ממשלה על פי הסקרים, אין ספק שבנט היה זוכה בתפקיד. מפלגה חדשה בראשותו שוברת שיאים ומקבלת (על פי הסקר האחרון ב"מעריב" בשבוע שעבר) 26 מנדטים. אחריה הליכוד 22, המחנה הממלכתי 10, יש עתיד 10, הדמוקרטים 9, ישראל ביתנו 8.
בנט קורא את הסקרים ורואה גם את טור המנדטים של חבריו ממפלגות האופוזיציה – גנץ, לפיד, גולן וליברמן. כל אחד מהם רואה את עצמו מועמד לראשות הממשלה, אך בנט מחזיק בנתונים הכי טובים. הבעיה "היחידה" שלו: תמיד הוא טוב בסקרים, אך מתגלה כחלש במציאות.
עד כה טרם הכריז בנט, רשמית על חזרתו לפוליטיקה. הסיבה: לאחר שיכריז יהיה חייב לחשוף את התורמים שתומכים בו ואת התרומות שהוא מקבל. לפיכך הוא מתכוון לדחות את מועד ההכרזה ככל שיוכל. בינתיים הוא מתכונן לרגע הזה ולצדו כבר עובדים ראש מטה ודובר.
לפי הדיווחים (של טל שניידר), ראש המטה של בנט הוא ניר נובק, לשעבר יו"ר ושותף בחברת "טרגט מרקט". לפני שנתיים מכר נובק את החברה שלו לחברת אלקטרה, לפי שווי חברה של 160 מיליון שקל. מדובר בחברה לניהול פרויקטים, שניהלה את יום הבחירות המוניציפליות כקבלן משנה עבור משרד הפנים.
בד בבד עובד בנט על איתור 30 מועמדים שיאיישו את הרשימה שלו, אותה הוא מתכוון לצבוע כמפלגת ימין-מרכז ולא מפלגת ימין-אידיאולוגית. לאור כישלונו בעבר בבחירת אנשים, שברחו ממנו דוגמת עמיחי שיקלי, עידית סילמן, ניר אורבך ואחרים, הוא בודק עתה לעומק את נאמנותם כלפיו. אם בעבר שיבץ ברשימה אנשי מפד"ל לשעבר, הפעם זה יהיה שונה.
היחידה שתקבל מקום גבוה תהיה כנראה איילת שקד. השניים ממשיכים לשתף פעולה פוליטית גם היום, וגם היא תחזור לפוליטיקה יחד עמו. השאלה היא מה יעשה מתן כהנא, שהגיע לפוליטיקה דרך בנט ומצא את עצמו אצל גנץ. כהנא ובנט הם חברים טובים וההתלבטות מבחינתו קשה. האם יחזור לחבר הנעורים, או שיישאר אצל מי שהעניק לו מקום ברשימה.
חבר נוסף של בנט מימי ממשלת השינוי הוא היועץ שלום שלמה, שגם הוא יגיע לעבוד עמו. בשלב זה משמש יותם בן יצחק, שהיה דוברו של בנט כראש הממשלה בתפקיד זה. מעבר לכך יש לבנט יועץ אסטרטגי מעבר לים, שזהותו נשמרת בסודיות רבה. הכול מוכן לקראת ההכרזה. מה שברור הוא שאם הבחירות יערכו במועדן, בעוד שנתיים – ההכרזה תידחה ותידחה.
רשימה מתעתעת
במסגרת המלחמה הפסיכולוגית שמנהל החמאס, פורסמה השבוע רשימת 34 חטופים שארגון הטרור העזתי טוען שהסכים לשחרר ב"פעימה הומניטרית". הרשימה כוללת 10 נשים, 22 מבוגרים ו"חולים" וגם ילדי משפחת ביבס – בלי לפרט אם הם חיים. מדובר ברשימה שנועדה לתעתע ולשחק ברגשות המשפחות. זאת משום שישראל היא זו שהעבירה בעבר לחמאס את הרשימה הזו תוך דרישה לדעת מה עלה בגורלם של הרשומים בה. בחמאס ציינו כי יסכימו לשחרר את החטופים המצויים בה, אך לא ציינו כאמור כמה מהם חיים או מתים.
לחימה עצימה
השבוע, כמעט יום אחרי יום, דיווחה התקשורת על "לחימה עצימה" ו"קרבות קשים" ברצועה. כאשר מגיעים דיווחים מהסוג הזה, כולם כבר מבינים את המשמעות: חיילים הי"ד הרוגים בעזה. ואכן כעבור כמה שעות הגיעו השמות. לפי שעה הצנזורה טרם אסרה את השימוש במילים "לחימה עצימה" אבל לא נתפלא אם זה יקרה.
עימותים בצמרת
מה עוד צריך לקרות כדי שהרמטכ"ל הרצוי הלוי יבין שהוא חייב ללכת הביתה. העימותים בינו לשר הביטחון ישראל כץ גוברים, והשבוע טיפסו עוד מדרגה. כץ הורה לרמטכ"ל לשתף פעולה עם מבקר המדינה בכל הנוגע לתחקיר אירועי הטבח. כמו כן הודיע כי עד לביצוע התחקירים, לא יאשר מינויים בכירים בצבא.
דובר צה"ל השיב: "השיח עם כץ לא צריך להתקיים בתקשורת", ובלשכת כץ זועמים על הדובר הגרי, באומרם כי "דובר צה"ל, שהתנצל לא מכבר על שחרג מסמכותו, ותקף את הדרג המדיני, שוב חורג מסמכותו, תוקף ומטיף מוסר לדרג המדיני. התנצלות הפעם לא תספיק".
העימותים הללו יגמרו רק כאשר הלוי יניח את המפתחות וילך הביתה לאחר כישלונו המרכזי במחדלי הטבח.
בקצרצרה
מה צפוי להיות בדיון בממשלה ביום א', על מי נאסר להיכנס למדינות רבות בחו"ל, ומה בין ראש אמ"ן לנציב שירות המדינה?
• לאחר שכתבנו כאן בעבר, על צווי המעצר של בית הדין בהאג נגד גלנט ונתניהו, בשבוע בו ביקשה המערכת המשפטית להוציא צווי מעצר נגד תלמידי הישיבות, ראוי לשים לב השבוע לנקודה נוספת: מתברר שכל עוד תלמידי הישיבות אינם רשאים לצאת מהארץ כיון שאינם משרתים, החיילים חוששים להיכנס למדינות רבות בחו"ל דווקא משום ששירתו בצה"ל!
• הבג"צ וחיילותיו טוענים שמינוי נציב שרות המדינה (כחלון) למ"מ הוא פסול, משום שאין דבר יותר קבוע מאשר זמני. מנגד הם לוחמים בכל הכוח נגד השר יריב לוין ולא מסתפקים בממלא-מקום לנשיא ביהמ"ש העליון.
• הורים שכולים עתרו לבג"צ נגד מינויו לראש אמ"ן של שלומי בינדר, שכשל בתפקידו ביום הטבח כראש אגף המבצעים. הבג"צ לא שעה לעתירתם. אולם הקדיש זמן רב לדיונים במינוי נציב שירות המדינה, וכן במינוי נציגים למליאת רשות השידור בניגוד לשר התקשורת קרעי.
• אל נתפלא אם ביום ראשון בישיבת הממשלה, אותה ינהל שר המשפטים יריב לוין, במקומו של נתניהו החולה, יעלו נושאים שראה"מ מנוע מלטפל בהם, דוגמת פיטוריה של היועמ"שית. צפוי להיות מעניין.
פורסם לראשונה במדור 'מקור נאמן', בעיתון 'יתד נאמן'
