נמעשה נורא היה בבבל, כפי שסיפר הרב הצדיק המקובל חכם אפרים כהן זצ"ל, לרב בן ציון מוצפי שליט"א שהכרתיו עוד כשהיה מלמד תשב"ר בת"ת הבבלים בבית ישראל. כולם היו באים להתברך ממנו, מרכינים ראשם לקבל הברכה. נסעתי עמו באוטובוס לקטמון בירושלים ת"ו, וזה מה שסיפר:
לפני למעלה מיובל שנים היה עצירת גשמים קשה בבבל והיתה בצורת רח"ל. סבלו נורא ממחסור במים שיבש כל חיך בצימאון ולא היה מים לשתות לאדם ולבהמה ואין מזון ומחיה. הנשיא הגוי ידע את כח התפילה של עם ישראל ושלח אחרי הרבנים והזהירם שאם לא יבואו גשמים עד שבוע ימים, יתן צו גירוש לכל היהודים לצאת מארצו, גזירה נוראה מאד רח"ל. הכריזו הרבנים על צום ותפילות ביחיד וברבים והתאספו בבתי כנסיות ובתי מדרשות ועדיין לא נושעו.
כבר עברו רוב ימי השבוע ומתקרב היום המר של גזירת הגירוש רח"ל. הוציאו הרבנים כרוז שלמחרת יתאספו כולם אנשים נשים וטף בבית הכנסת הגדול שבעיר לזעקה והתעוררות רחמי שמים לגשמים, איש בל יעדר. למחרת נתמלא בית הכנסת הגדול באלפי איש, הגברים בבית הכנסת והנשים בעזרת הנשים, וקולות התפילה והזעקה בקעו רקיעים ובדמעות שליש התחננו לאבינו שבשמים שיתן מטר על פני האדמה.
והנה השתיק הרב את קהל האלפים ויאמר בקול רם: "אם יש כאן מי שיכול להושיע את ישראל בצרתם ובכוחו לעורר רחמי שמים שיתן השי"ת מטר לצמאים ולא יעשה זאת, גדולה אחריותו ולא ינקה ח"ו. באותו רגע נשמע קולו של יהודי פשוט, סוחר ירקות שצעק: 'המתינו לי!' הוא רץ בבהלה לחנותו והביא משם את משקלו, היינו המאזניים שבהם שקל את הפירות והירקות לקונים.
הוא הניח את המאזניים על השולחן ופתח פיו ואמר בקול בוכים: "ריבונו של עולם, בזכות שנזהרתי כל ימי לתת מאזני צדק לכל קונה וקונה, ולא רימיתי שום קונה בשום קניה, אלא נתתי במידה ובמשקל בזהירות רבה מאד לבל אכשל לקחת רווח שאינו מגיע לי, בזכות ניקיון כפי מגניבה חס ושלום, חוסה נא על עמך ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה ורווה פני תבל מדינתנו בגשמי ברכה שלא נאבד ברעב ובצמא ח"ו. אנא יתעוררו רחמיך על עמך והושיענו במהרה מהגזירה ולא נאבד"
באותו הרגע התקדרו השמים בעבים ויהיו קולות וברקים ורעמים וירדו משמים גשמי ברכה, ויושע ה' את עמו ויהי הגשם למחיה ולהצלה מרעב ומצמא ולביטול הגזירה. זוהי התעוררות רחמים משמים מכוחו של יהודי אחד ירא שמים שקיים 'נשאתי ונתתי באמונה' ונתן מאזני צדק והכריע את הכף לצדק".
יעקב אבינו מברך את דן: "לֽישׁוּעָתְךָ֖ קִוִּ֥יתִי השם" [מט, יז], ורש"י מפרש שיעקב התכוון לשמשון שהצליח לנקום את נקמת ישראל מיד הפלישתים. הפלישתים הסבו לישראל צרות צרורות ושמשון הגיבור הצליח לעשות בהם שׁמּוֹת, כפי שמסופר בנביא. בסוף ימיו גילו הפלישתים את סוד כוחו, ומשהורידו את שערות ראשו – סר כוחו ממנו.
כשהלכו לרקוד ולשמוח בבית העבודה זרה שלהם, שמשון ביקש מה' וַיִּקְרָ֥א שִׁמְשׁ֛וֹן אֶל־יְהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֣י יֱהוִ֡ה זָכְרֵ֣נִי נָא֩ וְחַזְּקֵ֨נִי נָ֜א אַ֣ךְ הַפַּ֤עַם הַזֶּה֙ [שופטים פרק טז פסוק כח], הוא לפת את עמודי הבניין שהתמוטט, וכל באיו מתו. חז"ל אומרים שמספר המתים באותו אירוע היה גדול יותר ממספר כל הפלשתים שהרג בחייו. שם היה הניצחון הגדול! על האירוע הזה התנבא יעקב אבינו: "לֽישׁוּעָתְךָ֖ קִוִּ֥יתִי יְהוָֽה"
בכל הציורים, שמשון מצויר עם שרירים מפותחים במיוחד. וכך נכנס לתודעתנו שכוחו של שמשון זה עוצמת גופו, 'שמשון הגיבור…' והאמת, היכן היה שיא ההצלחה שלו? דווקא כשלא היה לו שום כוח! איך הוא הצליח, אפוא, למוטט בניין בלי כוח? כי יעקב אבינו התפלל עליו "לישועתך קויתי ה'"!
מהמקרה הזה עלינו להקיש לכל יתר הניצחונות, שגם הם לא היו מכוח העשייה שלו אלא מכוח התפילות. ה "חזון איש" זצ"ל היה אומר: "כל דבר שהייתי צריך להרבות בהשתדלות – הייתי ממעט בהשתדלות ומרבה בתפילה!" ההשתדלות הטובה ביותר היא בהתפילה.
סגולה נפלאה כותב רבי חיים פלאג'י זצ"ל , שאם יש על אדם גזירה – בעיה בריאותית, עיכוב בשידוך, או שהפרנסה קשה – והוא מנסה לעשות הכל לפתור אותה, אך הדבר לא עולה בידו, העצה עבורו היא שיאמר את כל הקטע הראשון של "עלינו לשבח" בכוונה, ואז יחזור שוב על המילים "הוא אלוקינו אין עוד וכו'", ולאחר מכן יהרהר בדעתו שאין עוד בעולם שיכול להושיעו חוץ מהקב"ה.
במחשבה זו הוא יתחיל לומר את הקטע השני "על כן נקוה לך ה' אלוקינו", ויכוון על הצה הפרטית שלו: ריבונו של עולם, אני מקוה רק לך! אדם שכך יעשה – כותב רבי חיים פלאג'י – בדוק ומנוסה שייוושע, והבעיה שממנה הוא סובל תבוא על פתרונה".
לאחד מידידי הייתה אחיינית בת עשרים וארבע המתגוררת בארגנטינה שזיווגה התעכב. הוא התקשר אליה וסיפר לה על הסגלה הנפלאה. אמרה האחיינית: "אני נוהגת להתפלל רק תפילה אחת ביום, ואם כן אני אומרת רק פעם אחת 'עלינו לשבח' כיצד הסגולה תועיל לי?" אמרה הדוד: "בואי ונעשה עסק: את תכווני ב'עלינו לשבח' האחד שאת אומרת, ואני אכוון עלייך בכל ה'עלינו לשבח', שלוש פעמם ביום".
הוא התקשר אלי ואמר לי: "התחלתי לנהוג כך לפני שבועיים, וכעת אחי התקשר אלי מארגנטינה כדי לבשר לי שהישועה הגיעה ובתו התארסה". כמה אדם יכול לזכות כאשר הוא מחזק בקרבו את כוח האמונה ש-"אין עוד מלבדו" !
שמעתי מהרב מענדל פאלאק שליט"א, מתושבי בני ברק יצ"ו, מעשה נס ופלא שאירע לדודתו אחי זקנו [הרה"ח ר' אליעזר פריעדמאן מפה בני ברק, שנלב"ע לפני כמה שנים כשהוא בן ק"ב שנה] מרת מארקאוויטש בשנות הזעם בימי המלחמה, וזה דבר המעשה:
כשנכנסו הרשעים לעירם אשר במדינות אונגארין ערכו שם סלקצי', והיו הכל עומדים שם באימה ויראה, בפחד ובעתה, מתוך ידיעה מה עומד לעלות בגורלם… באותה שעה עמדה האשה ושיננה לעצמה שוב ושוב – "לישועתך קיוויתי ה'"… "לישועתך קיויתי ה'"… וחוזר חלילה, והיו דבריה נשמעים גם באזני הרשע שהיה ממונה עליהם.
והנה, מבטא שפתיה היה כמנהג המקום, ולכן היה נשמע תיבת 'קיויתי' מלעיל – בהדגשה על אות ק' של קיויתי, כשבשפת הגויים בלשון אונגרי' – משמעות תיבה זו היא 'מי יוציאני ויחלצני מכאן'. הרשע שלא הבין 'לשון הקודש' חשב לעצמו שאשה זאת חוזרת לעצמה שוב ושוב 'מי יוציאני מכאן… מי יחלצני מכאן…'. מכיוון שכן נכמרו רחמיו ונענה אליה בשפתו "איים קויתיעהם"… שמשמעותו: 'אני אוציא אותך ואחלץ אותך מכאן', וכה אמר לה: "אעשה עצמי כמי שאינו רואה, שאי רגלך לברוח למרחק מרחקים כפי יכולתך".
וכך הווה, זה הגוי 'לא ראה' והיא נחלצה חושים, ופתחה במרוצה כל עוד נשמתה באפה, הגיעה לבית הכובסים (מכבסה) של נכרים ביקשה לעבוד שם ונתקבלה ועבדה שם עד תום המלחמה, כשנפשה נשארת לה לשלל מתוך כל בני המשפחה… משם היגרה לארה"ב והקימה משפחה לתפארת בליעה"ר, והכל בזכות אותו "לישועתך קיויתי ה'".
נמצא, היא אומרת: 'לישועתך קיויתי' לפני הקב"ה, ואכן אותו 'קיויתי' פעל פעולתו הטובה, וגרם שהקב"ה שמע 'אנקת אסיר' והנהיג עולמו בהשגחה פרטית, שאותו 'קיויתי' יוציאה ממסגר וממוות לחיים.
מסופר על הרה"ק רבי משה מקאברין זי"ע [תורת אבות, מעשי אבות, קלה] וז"ל: פעם אחת ראה יהודי אחד שרוי בעצב גדול, ושאל אותו מה זה ועל מה זה, וסיפר לו האיש ממצבו הקשה, אמר לו מרן ז"ל: "איש ישראל כשהוא שרוי במיצר – צריך שיאמר לישועתך קויתי ה', ואם במצבו נעשה חמור יותר יאמר קויתי ה' לישועתך, ואם מצב רע עוד הרבה יותר יאמר ה' לישועתך קויתי"… [וכלומר, שע"י כל אלו האמירות והתקוות יצא מאפילה לאורה].
נחמדים הם דברי הגה"ק החיד"א [ב'אצבע קטנה', בסדר תפילת שמו"ע] על נוסח הברכה "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך כי לישועתך קוינו כל היום", קשה – מה נתינת טעם הוא – "כי לישועתך קוינו כל היום", דממ"נ, אם הם ראויים לישועה – למה להם טעם של לישועתך קוינו, והרי מן הדין על הקב"ה לגאלם, ואם אינם ראויים מה רווח יש בזה ש'קוינו כל היום'…
ונ"ל, דחיוב הוא להיות אדם מצפה לישועה, ואיתא בפרק חלק [סנהדרין צז:] כל זה הוא כדי לקבל שכר, שנא' [ישעי' ל יח] " אשרי כל חוכי לו" ואמרו במדרש [ילקוט תהילים]: "אפילו אין ביד ישראל אלא הקווי כדאי הם לגאולה בשכר הקווי… וזהו אומרו 'לישועתך קויתי ה", ר"ל בשביל לזכות ישועתך קויתי ה', שע"י הקווי אני זוכה לישועה". וזאת אנו אומרים ומבקשים – " את צמח דוד מהרה תצמיח ", וא"ת אין לנו זכות, לזה אומרים – "כי לישועתך קווינו" – כלומר, אפילו אין בידינו שום זכות מ"מ הרי 'לישועתך קווינו כל היום'.
וכדאי הוא הקווי להביא לנו הגאולה, במהרה בימינו אמן.
יהיו הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל
