וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמׇת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹקִים מִן הָעֲבֹדָה. וַיִּשְׁמַע אֱלֹקִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב. וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹקִים. וַיֹּאמֶר ה' רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו. וְעַתָּה הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם. (שמות ב, כג-כה, שמות ג, ז-ט)
בגמ' בברכות (לא,א) אמר רב המנונא שיש ללמוד כמה הלכות ממה שנאמר בתפלה שהתפללה חנה איך לנהוג בדרך התפלה, שנא' (שמואל א א, יג) 'וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע ויחשבה עלי לשכורה', ממה שנא' 'היא מדברת על לבו' מכאן למתפלל צריך שיכוון לבו, 'רק שפתיה נעות' מכאן למתפלל שיחתוך בשפתיו, 'וקולה לא ישמע' מכאן שאסור להגביה קולו בתפלתו, וברש"י בפסוק כ' 'ויחשבה עלי לשכורה' שלא היו רגילים להתפלל בלחש.
ובגמ' בברכות (כד,ב) המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה, וברש"י כתב, שנראה שסובר כאילו שאין הקב"ה שומע תפילת לחש ולכך מגביה הרבה, עוד מבואר שהמגביה קולו בתפלתו הרי זה מנביאי השקר שנא' בהם 'ויקראו בקול גדול'.
ובהמשך דברי הגמ' שם מצינו, אמר רב הונא שכל מה שאמרו שצריך להתפלל בלחש דוקא שיכול לכוון את לבו בלחש אבל אם אין יכול לכוון את לבו בלחש מותר, וכ"ז ביחיד אבל בציבור תמיד יתפלל בלחש לפי שיכול לבלבל את הציבור.
והנה בגמ' בסוטה (לב,ב) אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מפני מה תקנו תפלה בלחש, וברש"י כתב שמצינו אצל חנה שהתפללה בלחש, כדי שלא לבייש את עוברי עבירה, לפי שהם מתוודים בתפלתם לכך תקנו שכולם יתפללו בלחש.
והק' במהרש"א שבגמ' כאן מובא הטעם משום שלא לבייש עוברי עברה ובגמ' בברכות מבואר הטעם משום שהוא מקטני אמנה, ותי' שאם כל הציבור היו משמיעים קול לא היה בזה משום קטני אמנה אנם אחר שתקנו תפלת לחש משום שלא לבייש עוברי עבירה, מי שמשמיע קולו הרי הוא מקטני אמנה.
והנה מדברי רש"י נראה שקודם חנה התפללו כולם בקול רם, ורק אחר שראו בזמן חנה שתפלתה התקבלה גם בלבה תקנו לכולם להתפלל בלחש, וכן מבואר בדברי רש"י בסוטה שנקט שמקור דברי הגמ' שמתפללים בלחש הוא כמו שמצינו בחנה ומשמע שהתקנה היתה בזמן חנה, וכפי' המרש"א.
וכן מצינו בירושלמי (ברכות סג,א) ראה כמה הוא גבוה מעולמו ואדם נכנס לבית הכנסת ועומד אחורי העמוד ומתפלל בלחישה והקב"ה מאזין את תפלתו, שנאמר 'וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע והאזין הקב"ה את תפילתה, וכן כל בריותיו שנאמר 'תפילה לעני כי יעטף' כאדם המשיח באוזן חבירו והוא שומע, וכי יש לך אלוק קרוב מזה שהוא קרוב לבריותיו כפה לאוזן.
וכן משמע בירושלמי (פ' הרואה) אמר רבי פנחס, עבודה זרה נראית קרובה והיא רחוקה, אבל הקב"ה נראה רחוק והוא קרוב דאמר רבי לוי מן הארץ ועד לרקיע ת"ק שנה וגו', רבי ברכיה אומר אף מרגלי החיות עד ראשיהם וקרניהם ולמעלה מהם כסא הכבוד ורגלי כסא הכבוד כנגד כולן וכסא הכבוד כנגד כולן ולמעלה מהן מלך רם ונשא ראה כמה גבוה מעולמו ואתם נכנסים לבית הכנסת ועומד החזן ומלחש בשפתיו והקב"ה מאזין לו וכי יש אלוה קרוב מזה הדא דתימא בכל קראנו אליו.
תפילה בקול רם
אמנם בילקוט שמעוני בשיר השירים (רמז תתקפו) כתב על הפסוק 'השמיעיני את קולך' כשאתם מתפללים בקול גבוה קולכם ערב.
וכן ברמב"ן בפרשת בא (שמות יג,טז) כתב, וכוונת כל המצות שנאמין באלוקינו ונודה אליו שהוא בראנו והיא כוונת היצירה שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה ואין אל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלוקיו שבראו, וכוונת רוממות הקול בתפלות וכוונת בתי הכנסיות וזכות תפלת הרבים זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לא-ל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו, וזו כוונתם במה שאמרו בירושלמי (פ"ב ה"א) 'ויקראו אל אלוקים בחזקה' (יונה ג ח) מכאן אתה למד שתפלה צריכה קול חציפא נצח לבישה.
בבית אלקים למבי"ט (שער התפילה פ"ו) כבר נתבאר בפ"ג כי גם שעיקר התפלה היא הכוונה עכ"ז אינה נשלמת אלא בדיבור, דהרהור אינו כדיבור, אבל צריך שתהיה בלחש, וכמו שלמדו מתפלת חנה, והטעם, להראות כי מלא הארץ כבודו, ובפרט במקום המיוחד לתפלה כי הוא מוכן יותר, וכשהוא מרים קולו בתפלתו נראה כאילו אין הקב"ה שומע תפלתו בלחש, וכמו שאמרו (במדרש דברים רבה פרשה ב' ובמדרש תהלים מזמור ס"ה) 'ומי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו' כשאדם מתפלל בלחש בינו לבין המקום קרוב הוא, וכמו שאמר דוד בברחו מירושלם מפני אבשלום בנו (תהלים ג') 'קולי אל ה' אקרא' ויענני מהר קדשו סלה, כי הקול הוא הנעת השפתים בהשמעת אזנו, ואמר קולי אל ה' אקרא, כלומר הקול שאינו שומע אותו זולתי אלא ה', וכן אמר (שם ס"ו) 'אליו פי קראתי ורומם תחת לשוני', כלומר בקול שאינו יוצא אלא בתוך פי קראתי אליו בלחש, וגם כשאני מרים קול אינו יוצא מתחת לשוני.
והקשה לזה ממה שמצינו בכמה מקומות ענין תפלה בלשון צעקה שהוא הרמת קול, כמו שמצינו במשה (שמות ח') ויצעק משה אל ה' על דבר הצפרדעים וגו', (במדבר י"ב) ויצעק משה אל ה' לאמר אל נא רפא נא לה, וכן בישראל (שמות ב) זעקו ותעל שועתם, (שמות י"ד) ויצעקו ב"י אל ה', (במדבר כ') ונצעק אל ה' וישמע קולנו, ובשופטים ד' פעמים ויצעקו בני ישראל אל ה', וכן שמואל (שמואל א' ט"ו) [ויזעק] אל ה' כל הלילה, וכן בכמה מקומות בתהילים זעקתי אליך ה'.
ותי' בזה כי התפלות הסדורות בכל יום אין ראוי לאומרם בקול כיון שהוא יכול לכוון בלחש, אבל התפלות שמתפללים בעת הצרה והצער, אי אפשר שיתפלל אותם האדם בנחת מצד צערו, ולכן הוא צועק בקול רם, להורות שהוא מכיר ומרגיש הצער שהוא בו, ואין מי שיצילהו כי אם הוא ית', וכן כל הצעקות שצעקו בני ישראל אל ה' היה בעת צרתם, שלא היו יכולין לכוון את דעתם כי אם בהרמת קול, וכן במה שהתפלל משה, וכן בתפלת עזרא, וכן כל זעקה וצעקה שבתהלים הוא בעת צרה, כי אין לב האדם פנוי לכוון בתפלה אם לא בקול רם במרירות נפשו, ולכן נאמר בארבעה שצריכים להודות 'ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יושיעם', שהם מרימים את קולם בצעקה לפי שהם בעת צרה והוא יתברך מושיעם, ואמר בצר להם וממצוקותיהם, כי כשהם צועקים אליו ית' כשהוא צר אותם, כלומר שמכירים שמאתו באה להם הצרה הזאת והם צועקים אליו, אז מן המצוקות שלהם מושיע אותם.
תפלה בעת צרה שלמה יותר
רבינו בחיי כתב, במה שנ' 'וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה', שאע"פ שהיה רשע פחדו פן יקום אחריו רשע יותר ממנו, ואמר ויזעקו מן העושק שהיו עושים להם, ואמר ותעל שועתם אל האלוקים מן העבודה, שאע"פ שהגיע הקץ לא היו ראוים לגאולה ומרוב שצעקו אל ה' מן העבודה קבל תפלתם, והזכיר שני פעמים מן העבודה, 'ויאנחו בני ישראל מן העבודה ותעל שועתם אל האלוקים מן העבודה', ללמדך שאין תפלתו של אדם שלמה כאותה שהוא מתפלל מתוך הצרה והדוחק שהיא יותר מקובלת והיא העולה לפניו יתברך, וכן תמצא ביונה הנביא ע"ה שבאר הענין הזה הוא שאמר (יונה ב) 'בהתעטף עלי נפשי את ה' זכרתי ותבא אליך תפלתי אל היכל קדשך', הבטיח הנביא שהתפלה שהיא מתוך הצער ועטיפת הנפש היא הנכנסת לפניו אל היכל קדשו יתברך, והוסיף שאפשר לומר כי הפרשה הזאת היא רמז לגאולתנו זאת העתידה שהיא תלויה בתשובה ובתפלה כי כן בגאולת מצרים חזרו בתשובה והתפללו אל ה' העונה בעת צרה, ונתקבלה תפלתם ובא להם הגואל מיד, ועל כן סמך לו ומשה לרמוז כי ביאת הגואל תלויה בתשובה ובתפלה, וכ"כ ספורנו הנה צעקת בני ישראל באה אלי שקבלתי תפילתם, מאחר שקראוני באמת, לא על דרך ויפתוהו בפיהם.
וכ"כ ברמב"ן (שמות כג,כה) 'וירא אלקים את בני ישראל' פירש רבי אברהם כי ראה החמס שהיו מצרים עושים להם בגלוי וידע אלוקים העשוי להם בסתר ורש"י פירש וידע אלוקים נתן עליהם לב ולא העלים עינו מהם ונכון הוא על דרך הפשט כי בתחילה היה מסתיר פניו מהם והיה לאכול ועתה שמע אלוקים נאקתם וראה אותם לומר שלא הסתיר פניו עוד מהם וידע את מכאובם וכל הנעשה להם ואת כל הצריך להם והאריך הכתוב להזכיר טענות רבות בגאולתם וישמע אלוקים את נאקתם ויזכור אלוקים את בריתו וירא אלוקים וידע אלוקים כי ידעתי את מכאוביו (להלן ג ז) כי אע"פ שנשלם הזמן שנגזר עליהם לא היו ראויים להגאל כמו שמפורש על ידי יחזקאל (יחזקאל כ ח) אלא מפני הצעקה קבל תפלתם ברחמיו ועל דרך האמת יש בכתוב הזה סוד גדול מסתרי התורה לומר כי עלה ענויים למאור פניו וקרב אותם אל הדעת כענין בקרב שנים תודיע ברגז רחם תזכור (חבקוק ג ב) ולכן יאריך הכתוב בזה אחרי שאמר כבר וישמע אלוקים ויזכר אלוקים.
אם צריך להשמיע לאזנו
כתב הרמב"ם (פ"ה מהל' תפלה ה"ט) השוויית הקול כיצד לא יגביה קולו בתפלתו ולא יתפלל בלבו אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאזניו בלחש, ולא ישמיע קולו אלא אם כן היה חולה או שאינו יכול לכוון את לבו עד שישמיע קולו הרי זה מותר ובלבד שלא יהא בציבור כדי שלא תטרף דעתן מקולו.
ובטור הביא יש אומרים שמה שנאמר שלא ישמיע קולו בתפלתו שצריכה שתהא בלחש עד שלא תשמע אפי' לאזניו, ומביאים ראיה מהתוספתא שלמדו מחנה שלא ישמיע לאזניו, אמנם בגמרא משמע רק שלא יתפלל בקול, ומשמע לפי שמשמיע את הקול לאחרים אבל לאזניו יכול להשמיע, וכתב שהדעת נותנת כדברי הרמב"ם שיותר טוב להשמיע לאזניו שאז יוכל לכוון יותר.
ובב"י הביא ראיה לדברי הטור מהירושלמי (ברכות פ"ב ה"ד) שאם התפלל ולא השמיע לאזנו יצא ורבי יוסי אומר שלא יצא, ומשמע שהגם שבדיעבד יצא מ"מ לכתחילה צריך שישמיע לאזנו כדין קריאת שמע, וכן נקט בטור כדברי הירושלמי ודחה את דברי התוספתא, אמנם כתב שבזוהר משמע כדברי התוספתא שכן כתב (ויקהל רכ,א) ההיא צלותא אשתמע לאודנין דבר נש לית מאן דמציית לה לעילא [שאם התפלה ההיא נשמעת לאזניו של אדם, אין מי שיקבל אותה למעלה, ושוב אין מקבלים אותה אחרים ממי ששמע אותה תחילה] ולכך צריך להזהר שלא ישמעו אחרים את תפלתו, אמנם אפשר לבאר שאם הוא עצמו שומע ולא אחרים זה מועיל, וכן כתב בביאור הגר"א.
ובב"ח נקט לבאר כן בדברי התוספתא, והק' לשי' ר' יהודה שגם בקריאת שמע אי"צ שישמיע לאזנו מדוע צירך פסוק לגבי תפלה, ותי' שבתפלה אסור שישמיע קולו לאחרים משא"כ בקר"ש שמותר שישמעו אחרים, וכן הביא מדברי ה"ר יונה.
ובמשנה ברורה (קא) כתב ע"פ דברי הגר"א ושאר אחרונים שטוב יותר שישמיע לאזניו ובדיעבד לכו"ע יצא אם אמר בלחש כשלא השמיע לאזניו, אמנם צריך להזהר שגם חברו שעומד סמוך לו לא ישמע ומ"מ יזהר שלא להטריד אחרים בתפלתם, ומיש אינו יכול אלא בקול כתב בביאור הלכה שבזמננו אין לקהל ולהתפלל ביחיד שלא ילמדו ממנו אחרים אא"כ הוא גדול הדור וידוע שכל מעשיו לשם שמים.
ולגבי אמירת פסוקי דזמרה נקט במ"ב (סק"ז) שלא להרים קול כי הקב"ה שומע בלחש, ובאליה רבה (קא, ד) כתב שיש שנוהגים שמגביהים קולם וצועקים בקול רם עד שהגויים לועגים על זה, וכ' שהצטער לדעת מאין בא המנהג, והוכיח מדברי הרמב"ן הנ"ל שלמדו שתפילה צריכה קול, וכן הביא בערוך השלחן (סעי' ח') שיש להקפיד רק בתפילת שמו"ע.
הגבהת הקול בראש השנה ויום כפור
בשו"ע (קא,ג) הביא שיש אומרים שבראש השנה יום כפור מותר להשמיע קול בתפילה אפי' בצבור, וכ' הרמ"T ומ"מ יזהרו שלא להגביה קולם יותר מדי, ומקור דבריו מהמרדכי ביומא (סי' תשכה) שאין חוששים שיטעו זא"ז כיוון שמצוייים בידם מחזורים וכוון שכולם אומרים וידוי אחד לא חוששים לבייש עוברי עבירה, וכ' בדרכי משה בשם מהר"י וויל שמ"מ לא יגביה קולו שהוא מנביאי הבעל.
ובמשנה ברורה (סקי"א) הביא דברי המג"א שיותר טוב להתפלל בלחש, והביא דברי הט"ז שיכולים החזנים להגביה את קולם כדי לעורר הכוונה ולהשמיע כוון שעקר הפלת שליח צבור נתקנה דוקא בקול רם, אמנם אותם שעושים כן כדי להראות את קולם ודאי עשוים שלא כהוגן.
האם צריך שישמיע לאזניו או שיוכל לשמוע
והנה יש לדון במה שלכתחילה צריך שישמיע לאזניו ושאחרים לא ישמעו, האם כשמגביה קולו לא יפריע לכל הצבור אלא לאדם אחד האם בזה גם לא יגביה קולו ודינו כצבור, וכן אם זה משום מה שמזיק את הצבור בתפלה וזה שייך גם כשמזיק לאדם אחד.
וכן יש לדון האם צריך שישמע בפועל מה שאומר או שיאמר באופן שיוכל לשמוע, כגון מי שנמצא במקום שיש רעש שאינו יכול לשמוע את עצמו, או במי שהוא כבד שמיעה האם צריך שיגביה קולו עד שישמע אפי' שישמעו אחרים, או שבאופן זה אי"צ שישמע באזניו.
ובשאלתות (סי' קמג) כתב שם לא שומע מחמת רע הסביבה אי"צ להגביה קולו, אמנם בשפתי חכמים (שמות ח, נ) כתב שהטעם שבמכת צפרדע נאמר ויצעק אל ה' משא"כ בשאר המכות נאמר ויעתר משה, הוא מחמת הדין שצריך להשמיע לאזניו ובגלל רעש הצפרדעים היה צריך לצעוק ולכך צעק.
השמעת הקול שלא ישכח הזכרות מיוחדות
כתב בצרור החיים (לתלמיד הרשב"א דיני טעויות בתפילה יג) ששמע מרבו שהרמב"ן היה נוהג לומר את ההזכרה של ותן טל ומטר בקול רם בכל ל' יום הראשונים, אמנם אפשר לומר שלא הזכיר בקול כדי שאחרים ישמעו אלא שיזכור האם הזכיר או לא, ובשיורי כנה"ג הביא מנהג שכל אחד אמר יעלה ויבוא בקול, והביא דברי מהרש"ל שהגבאי מתחיל את התפלה לפני הצבור וכשמגיע ליעלה ויבוא אומר בקול וכן הביאו בבאר היטה (תכב,א), וכן משמע במ"מ (קיד,ד) במי שאומר בקול רם בתפלתו מוריד הגשם, במג"א כתב שם שהש"ץ מכריז בקול בתפלת הלחש, אמנם בשם החזו"א הביאו שלא היה ניח"ל בזה ואמר שהוא חוסר דרך ארץ כשעומד לפני מלך להכריז בקול.
עניית אמן כששומע את חברו בתפלתו
והנה בשבט הלוי (ח"ג סי' טו) כתב לדון אם עומד לידו מי שמתפלל בלחש אבל מגביה את קולו עד ששומעים אותו האם צריך לענות אחריו אמן במקום שמותר לענות, וכ' שפשוט שאין לענות, ואפי' שכתב הרמב"ם (פי"א מברכות הי"ג) כל השומע מישראל מברך ברכה מכל הברכות וכו' חייב לענות אמן וכן בטושו"ע (רטו) שזה דוקא בסתם ברכות, משא"כ בתפילת שמונה עשרה שהיא תפלת לחש ואמרו שמי שאינו מתפלל בלחש הרי הוא מקטני אמנה, והסתפק האם כשמתפלל בקול כדי שילמדו בני ביתו כפי שמותר אם עונים אחריו אמן או לא, וכ"כ בהליכות שלמה שלא יענה אמן כוון שעשה שלא כדין, ואפי' אם הוא אנוס, והביא כן בשם הגרא"ז מלצר, אמנם מובא בשם הגר"ח קנייבסקי שיענה אמן ודלא כשאר הפוסקים ובפרט שמצינו שלפעמים יכול לברך בקול ואין ברכותיו לבטלה, שהרי המתפלל בקול יצא יד"ח ואי"צ לחזור ולהתפלל.
ויש שאמרו שבזמנים שמותר להגביה את קולו כגון בתפלת ראש השנה ויום כפור או כשמתפלל ביחידות שמותר לענות אמן, אמנם יש להקפיד למה שכתב בשו"ע (או"ח קכד, יב) שהעונה אמן לא יגביה קולו יותר מהמברך, ובמשנה ברורה כתב, משום שנא' 'גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדיו'.
לתגובות והארות: pilpul613@gmail.com
