עסקת החטופים, ככה"נ עומדת לצאת לדרך וזהו יום שמח-עצוב למדינת ישראל.
יום שמח כי חלק מחטופינו יחזרו הביתה. נקווה שמצבם הפיזי והנפשי יהיה בר שיקום. עוד נקווה שלאחר שהמנה הראשונה של החטופים יחזרו – העסקה תהפוך לעיסקה מתגלגלת שבמסגרתה יחזרו בסופו של דבר כל החטופים.
היום העצוב נובע מהמחירים הבלתי נסבלים שישראל תצטרך לשלם. המחירים הם גם בנסיגות משטחים בעזה וגם במחבלים רוצחים נתעבים שנאלץ לשחרר. שחרורם של המחבלים הללו יהיה אירוע בלתי ניתן לעיכול על כולנו, אבל הוא אירוע הכרחי כדי להביא את החטופים שלנו הביתה.
האם ניתן היה להגיע לתוצאה הזאת קודם לכן? לי אין תשובה ברורה. כל בכירי הממשל האמריקאי אומרים שהאשם היחיד בעיכוב קידום העיסקה הוא החמאס. איני מצוי בפרטי המו"מ הקודמים ותכלס אני רוצה להאמין שישראל לא החמיצה שום הזדמנות אמיתית להחזיר את כלל החטופים.
אמנם רוב הציבור בישראל חיווה את דעתו שהוא בעד העסקה, אבל יש בקרבנו לא מעטים שדעתם שונה. כלומר, הם כן היו רוצים שהחטופים ישתחררו אבל לא במחירים הצבאיים, המדיניים ומחיר שחרור המחבלים כפי שישראל תשלם.
כאן קיימת סוגיה מוסרית קשה: משפחות לא מעטות של מי שנרצחו בידי מחבלים משוחררי עסקת שליט יוצאות נחרצות נגד שחרור רוצחי קרוביהן. אחת מהן התראיינה ואמרה שהשחרור פוגע בצדק. והיא צודקת – אכן, לשחרר מחבל שרצח ישראלי זהו מהלך לא צודק בעליל. זהו אירוע מקומם. הדם רותח. ועדיין במאזניים – אם לשחרר מחבל נתעב מביא לשחרור ישראלי משבי החמאס – אז חייו של הישראלי החי מטים את הכף לטובת תשלום המחיר הנוראי שעלינו לשלם כדי לשחרר אותו, או אותה.
זהו העולם אכזר ופעמים רבות אנחנו נדרשים לבחור בין אלטרנטיבות קשות. באלטרנטיבה אני מצביע בעד החטופים למרות המחירים הקשים ביותר. יש בינינו המאמינים שניתן לנקוט בדרך פעולה של "הכל כלול", כלומר להמשיך ולהלחם בחמאס, בעוצמה רבה יותר, להפסיק את הסיוע ההומניטרי לרצועה ולהביא את החמאס לכך שממש יתחנן שניקח את החטופים.
טוב, בעולם אידיאלי זה יכול היה לעבוד, אבל בעולם בו איננו עצמאיים לכלכל את צעדינו רק על פי רצוננו – אנחנו היינו חייבים להיכנע לתכתיבים אמריקאים. המדיניות של ארה"ב היא כל השנים כזאת: לא ניתן לאף אחד להשמיד את מדינת ישראל, אבל גם לא ניתן לישראל להגיע לניצחון מוחלט. כאשר זו המדיניות של בת בריתנו – איננו יכולים לבצע את כל הפעולות הדרושות וזאת הסיבה שלא יכולנו להכניע את חמאס ושלא יכולנו להגיע לניצחון מוחלט.
עלינו להכיר במציאות הזאת – ולמקסם כרגע את כל שניתן. כאמור בואו נקווה שהנשיא החדש של ארה"ב, טראמפ, ייתן לנו חבל ארוך יותר לפעולה, ושאנחנו נצליח באמת להגיע לשחרור של כל אחינו ואחיותינו הנמצאים בשבי החמאס. אמן!
