מבצע 'כנפי דרור' להשבתם של אחינו החטופים אותו אישרה הממשלה בערב שבת שעברה החל בהצלחה עם השבתם של שלושה חטופות ביום שני האחרון, וארבעת התצפיתניות החטופות בשבת קודש האחרונה. בצל קיום המבצע והשבתם של החטופים, שאלות שונות ומגוונות עלו על שולנם של גדולי ישראל על חזרת החטופים בראי ההלכה היהודית.
מי שעלו והגיעו לפתחו חלק מהשאלות על ידי קרוביהם של משפחות החטופים הוא מרן ראש הישיבה הגאון רבי מאיר מאזוז, ראש הישיבה התייחס והשיב אמש בשיעור השבועי המרכזי לשאלותיהם של המשפחות, זאת באמצעות חתנו נאמן ביתו הגאון הגדול הרב ליאור כהן שליט"א ראש ישיבת "מאור יוסף", שהחליף את ראש הישיבה במסירת השיעור השבועי, זאת לאחר שנבצר ממנו בעצמו להגיע ולמסור את השיעור, אחר שבשבוע האחרון שוחרר מבית הרפואה שם עבר טיפול וסדרת בדיקות בעקבות חולשה.
הגר"ל אמר בפתח הדברים: "אנחנו נמצאים בתקופה שנאמר עליה "מוציא אסירים בכושרות" (תהלים ס"ח, ז'), רבותינו דרשו (סנהדרין כ"ב ע"א) "בכושרות" – בכי ושירות. שירות – אנו מודים ומהללים על החטופים שמשתחררים, אבל בכי – אנחנו לא יודעים מה יהיה התוצאות של כל שחרור המרצחים, וכל שאר הדברים. אז בכי ושירות".
"האמת" אמר הגאון הרב ליאור, "שעל השאלות הללו ישנה תשובה של מרן הרב עובדיה בשו"ת יביע אומר חלק י' (חו"מ סי' ו'). זה היה אז בזמנו מבצע אנטבה, וגם אז היה גם כן משא ומתן לשחרר כל מיני מרצחים, ושם הוא האריך גם מצד שחרור מרצחים, וגם מצד לעשות את המבצע שהיה גם כן בשבת".
"אבל אלו דברים שהם נוגעים לגדולי ישראל, שהם יודעים את כל הפרטים. אנחנו צריכים רק להתפלל שבורא עולם ידאג שמהדברים האלה ייצא רק טוב לעם ישראל, אנחנו לא יודעים שום דבר. אבל ישנם כמה דברים שהם נוגעים אלינו, מה שנוגע אלינו אלו הברכות שיש לברך, בפרט קרובי המשפחה, כאשר יוצאים אותם "אסירי עוני וברזל" (ע"פ תהלים ק"ז, י')".
ברכת הגומל
הגר"ל הקדים בדבריה הידועים של הגמרא (ברכות דף נ"ד ע"ב) כי ארבעה צריכים להודות; יורדי הים, הולכי מדברות, מי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים. והביא כי הבן איש חי (בהקדמתו לפרשת עקב) הסביר מדוע דוקא בארבעתם נקבע כי עליהם לברך ברכת הגומל? ואמר כי בארבע אלו פעמים שהאדם עלול לתלות את הצלתו בבני אדם, ומעשיו והשתדלותו הם אלו שגרמו להצלתו. ולכך אלו צריכים לברך ולהודות לה', כאשר לאחמ"כ האריך הרב בכלל דיני ברכת הגומל ונוסחאותיה.
"אנחנו מדברים את כל זה, בגלל החבושים – השבויים. החטופים הללו שיצאו ממאסרם לאורה, ואחד מהארבעה הוא החבוש שכאשר הוא יוצא מברך ברכת הגומל" אמר הגר"ל, והמשיך והביא בשם הפוסקים כי "אם אדם נתחייב בברכת הגומל על דבר מסוים כגון: חולי, אבל לא נתרפא לגמרי, אזי מביאים הפוסקים שהוא לא יברך עד שיתרפא לגמרי. וכן אם יש לו שני דברים שנתחייב עליהם, כגון אדם שנסע בדרך, אבל הוא נסע להתרפאות מאיזה עניין, אז על הנסיעה נסע צריך לברך ברכת הגומל, אבל יחד עם זה יש לו את החולי שעדיין לא נתרפא ממנו, אז הוא לא יברך על הנסיעה, אלא יחכה וימתין עד שיסור גם הדבר השני ויתרפא מהחולי ואז יברך. ולכן אם השבויים הללו באים והולכים על רגליהם והם בריאים, אה"נ יברכו מיד כאשר הם יוצאים מאפילה לאורה ברכת הגומל. אבל אם חלילה הם חולים שהם צריכים טיפול רפואי חשוב, אז שימתינו עם ברכת הגומל עד שיתרפאו".
חתד"נ ציין כי אמנם "יש מגן אברהם שכותב שכל הדין הזה שאמרו על חבוש, זה דוקא בחבוש שהוא על עסקי נפשות. אבל כמובן שהחבושים שלנו – החטופים שלנו, בודאי שהם חבושים על עסקי נפשות". עוד ציין הרב כי כתבו הפוסקים כי אחד מהטעמים שיש לברך הוא כי כל מי שאסוּר אינו ברשות עצמו ודעתו מיטרפת עליו, "רק נשׂים בדעתנו, המסכנים האלו מה זה "דעתם מיטרפת עליהם"? כתוב בפרשה "ויצום אל בני ישראל, ואל פרעה מלך מצרים, להוציא את בני ישראל מארץ מצרים" (ו', י"ג). אז רש"י (ד"ה ויצום) אומר: טוב, "אל פרעה" אני מבין מה זה לצוות, אבל מה זה "ויצום אל בני ישראל"? אז רש"י פירש שידברו איתם בנחת. אבל ישנו פירוש "ויצום אל בני ישראל", שיש להוציא את עם ישראל ממצרים, ויש להוציא את מצרים מעם ישראל. (וכמו שרואים בהמשך "וחמושים יצאו …
