מגפת הקורונה השאירה חותם עמוק על העולם כולו, אבל עבורי, היא הייתה הרבה מעבר למשבר גלובלי. בגיל 22, כשהחיים רק התחילו להיפתח, איבדתי את אבא שלי, ברוך בוקשפן ז"ל, לאותו נגיף בלתי צפוי. אבא שלי לא היה רק דמות אב עבורי; הוא היה מורה דרך, מקור השראה ואדם שתמיד עמד זקוף אל מול אתגרי החיים. האובדן הפתאומי שלו שינה את חיי מן הקצה אל הקצה, והשאיר חלל שהיה קשה למלא.
חוויותיו הקשות בבית החולים
במהלך אשפוזו בבית החולים הדסה עין כרם, אבא התקשר אליי מספר פעמים, קולו חלש ומלא בכאב. הוא התחנן: "רוצים להרדים אותי, אני לא מוכן, זה מיותר, תעזור לי, אני מתחנן…". הנהלים הנוקשים של בתי החולים בתקופת הקורונה מנעו מאיתנו, בני המשפחה, להיות לצידו ברגעים הקריטיים הללו. באחת השיחות, הוא ביקש מים, אך הצוות לא איפשר לנו להיכנס ולסייע לו. רק לאחר מאמצים רבים, בקשתו נענתה. התחננתי לאחיות: 'תנו לי להיות כמה דקות ליד אבא לפני שמרדימים אותו', אך נעניתי ב'יש נהלים'. למחרת בבוקר, גילינו שהוא הורדם ללא ידיעתנו. התחושה הייתה של חוסר אונים מוחלט.
תגובות מרגשות מהציבור
הכתבה הקודמת שפרסמתי על אבא שלי זכתה לעשרות תגובות מרגשות ומחזקות. הנה כמה מהתגובות שגרמו לי להבין עד כמה הכאב שלנו משותף:
"לבכות. פשוט לבכות. קראתי את הכתבה על אביך היקר, והלב נשבר. אסור שדבר כזה יקרה שוב. תודה על הכנות והשיתוף, זה נותן כוח לכל כך הרבה אנשים להתמודד עם אובדן כבד שכזה."
"אני כל כך מזדהה עם הכאב שלך. איבדתי את אבי בתקופת הקורונה גם כן, והרגשתי את אותה תחושת חוסר האונים. הכוח שאתה מראה בכתיבה על זה – מעורר השראה. יהי זכרו ברוך."
"הדברים שלך נגעו עמוק בלב שלי. המגפה אולי נגמרה, אבל הפצעים שהיא הותירה יישארו איתנו לעד. תודה שאתה משתף אותנו בסיפור שלך. שנדע רק טוב מעתה והלאה."
"יהי זכרו ברוך. אנשים לא מבינים כמה בדידות הייתה סביב האשפוזים של ימי הקורונה. הסיפור שלך מייצג כל כך הרבה אנשים שחוו חוויות דומות, ומרגש לראות שאתה פועל כדי לזכור ולתת השראה לאחרים."
חיבור בין כאב לתקווה
כל תגובה קירבה אותי עוד צעד בתהליך ההתמודדות שלי. הבנתי שהכאב אינו בלעדי לי – הוא חלק מסיפור רחב יותר של משפחות רבות, שהמגפה שינתה את חייהן לעד. התגובות הללו היוו עבורי חיזוק אדיר, תחושה של שותפות אמיתית בתוך הכאב.
מורשתו של אבא
למרות האובדן, אני ממשיך לשאוב השראה מהמורשת שאבא שלי השאיר. הערכים של חסד, נתינה ואהבה לזולת עדיין מנחים אותי בכל צעד. אני מקפיד לספר עליו, לזכור את דרכו ולהעביר אותה הלאה.
סיכום: לא להסתיר את הכאב
המגפה אולי מאחורינו, אבל האובדן והשאלות שהיא הותירה עוד חיים בנו. אני מאמין שהדרך הטובה ביותר להתמודד היא לא להסתיר את הכאב, אלא לשתף אותו, לחפש את הקשרים האנושיים שמחזקים אותנו, ולמצוא דרכים לשמר את זכרם של אהובינו.
אם גם אתם חוויתם אובדן, אני ממליץ בחום לשתף את סיפורכם. לפעמים, כוחו של סיפור אחד יכול לחולל שינוי בלבבות רבים.
אני מזמין אתכם לשתף אותי בחוויות ובסיפורים האישיים שלכם, שנוכל יחד לחזק ולעודד את הציבור. כל סיפור הוא קרן אור שמאירה לכולנו, במיוחד בזמנים מאתגרים.
ניתן לשלוח למייל: israel208694828@gmail.com
הכתבה המלאה שפרסמתי לפני 3 שנים
