השבעה בעקבות המקרה מצמרר והבלתי נתפס שפקד את משפחת ליסיצין שבבני ברק, נמצאת בעיצומה. מנחמים רבים מספור באים והולכים, בית האבלים הומה מרוב אדם, אבל האבלים מתקשים להתנחם. דמעות זולגות כמים, והכאב כבד מנשוא.
הרב חיים נח ליסיצין זצ"ל, היה אברך צעיר, תלמיד חכם נפלא מאוד, אחת הדמויות המרכזיות בבית המדרש של כולל פוניבז' בעיר, אב לארבעה ילדים רכים – שהבכור ביניהם בסך הכול בן חמש.
לעזרה דחופה לארבעה יתומים קטנטנים הקליקו כאן>>>
בעקבות הטרגדיה, יזמו חבריו הקמת קרן חירום לסיוע לאלמנה ולילדים הרכים, מתוך מטרה להבטיח את עתידם בסיוע הציבור הרחב.
"זכה הרב ליסיצין והתברך בחברים צדיקים ומסורים מאוד", מספר אחד מקרוביה של האלמנה הצעירה, "אנחנו לא האמנו למשמע אוזנינו, האברכים הצדיקים שחיים ממלגה צנועה שלא מספיקה להם כדי מחייתם, התחייבו לגייס סכומים גדולים במיוחד, ואכן הם עובדים במרץ רב ומגייסים סכוןמים בכל מקום אפשרי. אבל עדיין, כדי שנדע שהילדים האלו מסודרים ושעתידם הכלכלי לא ידאיג אותנו, צריכים להתאמץ ולתרום עוד, כדי שהקרן הזאת תוכל באמת לספק למשפחה עוגן של יציבות כלכלית".
המקרה הטראגי אירע בבוקרו של יום שלישי השבוע, כאשר רעייתו של המנוח ביקשה לבדוק מדוע טרם התעורר בבוקר השכם כהרגלו, ונחרדה לגלות אותו שוכב במיטתו ללא סימני חיים. בבהלה התקשרה לשירותי ההצלה, והכוננים שהגיעו תוך רגעים ספורים החלו בפעולות החייאה.
נעשו כל המאמצים – ניתנו זריקות, חובר חמצן, בוצעו ניסיונות החייאה שכללו שוקים חשמליים – אך למרבה הכאב, האברך הצעיר כבר לא היה בין החיים.
לעזרה דחופה לארבעה יתומים קטנטנים הקליקו כאן>>>
הרב ליסיצין זצ"ל הותיר אחריו משפחה כאובה ויתומים רכים. הבשורה הקשה נחתה בהלם מוחלט על קרוביו ובני קהילתו.
פטירתו הבלתי צפויה של האברך השקדן הכתה גלים בבני ברק. תלמידי הכולל וחבריו ידעו להעיד על מסירותו הבלתי מתפשרת ללימוד התורה, צניעותו ויראתו.
המנוח נולד בח' באב תשנ"ו, בן הגאון רבי יוסף שלמה ליסיצין שליט"א, ראש כולל "מורשה ודעת", ונכדו של הגאון רבי צבי יעקב ליסיצין זצ"ל. דרכו בעולם התורה החלה בת"ת תשב"ר, משם המשיך לישיבת פוניבז' לצעירים ולאחר מכן בישיבה הגדולה. לאחר נישואיו לבתו של הגאון רבי אליקים געציל גולדווסר, שקד על תלמודו ללא לאות בכולל פוניבז'.
מסע הלוויה יצא מהיכל הכולל בהשתתפות קהל רב, שליווה את מיטתו לבית העלמין באלעד.
"אי אפשר לעכל דבר כזה", אמר אחד מחבריו הקרובים, "אבל דבר אחד בטוח – במצבים כאלו אין לאף אחד זכות להישאר אדיש. כל אחד צריך לתת כפי יכולתו כדי לעזור למשפחה במצוקתה. זו חובתנו המוסרית, ואנו מקווים שבזכות מעשי חסד, יימנעו מאיתנו אסונות נוספים".
אולי הגיע הזמן שכולנו נלמד ונפריש כמה שקלים בחודש ל"למחייתם"???
זה בדיוק מה שעושים למי שמבוטח שם. סיוע חודשי למשפחה של מי שנפטר. כל יתום מקבל קצבה חודשית שיכולים לחיות ממנה בכבוד.
בקיצור תתחילו להתעשת
אף אחד לא יכול לומר לי זה לא יקרה…