דניאלה גלבוע, אחת מחמש התצפיתניות ששרדה את שבי חמאס בעזה ושוחררה בשבת פרשת וארא, פרסמה היום פוסט ראשון ובו היא משחזרת את הרגעים הדרמטיים של פרוץ המלחמה ועד נפילתה בשבי, כמו גם את ברכת 'הגומל' שלאחר שחרורה.
"איזו שנה הזויה עברה עלי ואני לא יודעת מאיפה להתחיל" פתחה גלבוע את הפוסט ברשת אינסטגרם. "אני חושבת שקודם כל אגיד לכולם תודה לאנשים שבמשך שנה ושלושה חודשים תמכו במשפחה שלי, שלא עזבו ולא התייאשו או איבדו תקווה לרגע".
גלבוע מתייחסת גם לדיווחים שפרסם חמאס לפיהם היא נהרגה בשבי: "תודה שחיכיתם לי, תודה שלא האמנתם לשמועות הנוראיות, תודה שהמשכתם להתפלל בשבילי במשך כל התקופה הזו. זאת הייתה הבקשה האחרונה שלי לפני שנחטפתי. לא רציתי להתייאש ולהיפרד, אז במקום התפללתי והאמנתי בכל ליבי שהסוף שלי הוא לא שם, במיגונית הזאת".
"התפללתי על כל הבנות שאיתי במשך חצי שעה כי הרגשתי שלא יכולתי לעשות שום דבר יותר טוב חוץ מזה באותו הזמן. לא יכולתי לאחז בביטחון שאולי יתן לי הצבא ואולי יבוא להגן עלי, לא יכולתי להאחז בבטחון שאולי תתן לי המיגונית, כי לא מדובר רק בטילים, לא יכולתי להאחז באותו רגע גם בבנות הבודדות שהיו חמושות. ידעתי שהדבר היחידי שיכול להציל אותנו זה האמונה".
אתמול בבוקר קראנו אני, קרינה, נעמה, לירי ואגם את ברכת "הגומל" בבית הכנסת. לרגע הזה חיכיתי מהיום ששרדתי את השביעי באוקטובר. להודות לה' שכנגד כל הסיכויים הציל אותנו מהדבר הנורא מכל. לפני שמונה ימים, אחרי 477 ימים בשבי, נפגשתי סוף סוף עם האהובים שלי, עם המשפחה שחשבתי עליה ודאגתי לה יותר משדאגתי לעצמי. עם האנשים שהיו איתי שם אומנם לא פיזית אבל בלב, שלא ויתרו ועשו הכל כדי שאחזור. הם חיזקו אותי כל הזמן אפילו בלי שהם ידעו. תודה לכם משפחה יקרה שלי. תודה לכם חברים וחברות שנלחמו עלי עד שאחזור".
לאחר מכן היא פורטת עוד רשימת תודות שאותה היא מסיימת בכך שהיא "כל כך מעריכה ואוהבת אותכם ושולחת לכם חיזוקים גם להמשך".
