השילוב המנצח של ריקודי אש, עם תפילות בוקעות מאלפי לבבות נשברים… כדאי הוא רבי שמעון לשרוף?! מאת א. הלוי

אני מסתובב עם סוג מחשבה מענינת, מאתגרת, ואולי קצת לא כל כך אופיינית. ובכן, זה זמן שאני מנסה להתחקות על ידי מאמרי חז"ל אחר דמותו של רבי שמעון

אוי… אוי… בר יוחאי נ-מ-ש-ח-ת א-ש-ר-י-ך….
מי לא מתמלא געגועים של שמחה, ליום הנפלא הזה – ל"ג בעומר… זהו.. זה כבר נכנס עמוק
לתודעה היהודית בכל אתר ואתר… זה לא רק נחלת הפרט של איזה כמה דרוזים…. כל ילד בגן יודע
לשיר א-ש…. א-ש-ר-י-כ-ם…. בפזמון מקפיץ… אחרון הקפואים שלא עושה כלום חוץ ממה
ש"חייבים" מוצא את עצמו רוקד במחול ו-א-מ-ר-ת-ם כ-ה ל-ח-י…
ויותר מזה.. את האירוע המרכזי של היום הזה, אני לעולם לא חושב לפספס… את ההזדמנות החד-
שנתית, להתפלל ולעלות לרגל את פני ה' אלו' – דא רבי שמעון….

השילוב המנצח של ריקודי אש, עם תפילות בוקעות מאלפי לבבות נשברים… כדאי הוא רבי שמעון לשרוף?! מאת א. הלוי — ל"ג בעומר במירון

האמת, שרק להיות שם…. שווה…. שווה אפילו רק לחוות את עליית המוני הסגנונות והחוגים…
לטפס את ההר ולהרגיש את הדחף של כולם… את הלהט… את האש…
ההרגשה אצלי תמיד, כאשר אני עולה את ההר בעצימת עיניים – שעכשיו, כל אחד מרגיש משום-
מה בן יחיד, כאילו רבי שמעון הוא "פרטי" ממש דוקא בשבילו… מימין ומשמאל, איפה שרק תסתכל,
תראה את כולם רק מבקשים, שואלים, מציעים, אם אפשר לעזור לך אדון נסיך… והרגשה מעמיקה
יותר שלא ניתנת כלל לתיאור…
אוי… נכספה וגם כלתה נפשי, אל השילוב המנצח של ריקודי אש, שמחה אמיתית, יוקדת ומאחדת
לבבות, עם תפילות בוקעות מאלפי לבבות נשברים, הבכיות שבשלב מסוים הופכות ליללות של
ממש… והזיעה ששוטפת אותם אל תוך נהרות ההמונים שצובאים על הציון…. הכאב והצער הפרטי
והאישי של כל אחד ואחד, שהופכת לקל יותר, לתחושה של "היום תשמע שוועתנו", ועוד הרבה
מילים ואין ספור הרגשות שלא יכולים לעולם להתבטא באותיות…….
בקיצע'ר, רבי שמעון – – – – – – – –
בתקופה האחרונה, מאז לידת בני שיחי' [שאגב נולד בשנה האחרונה וקוראים לו שמעון בזכות רבי
שמעון….] אני מסתובב עם סוג מחשבה מענינת, מאתגרת, ואולי קצת לא כל כך אופיינית.
ובכן, זה זמן שאני מנסה להתחקות על ידי מאמרי חז"ל אחר דמותו של רבי שמעון, אני יודע את
הפייט שאומר "נעשה אדם נאמר בעבורך", זה די והותר…. לא צריך לחשוב יותר ממשפט מחץ
שכזה…
והאמת, שאני גם יודע את דברי חז"ל בגמרא, שרבי שמעון בעצמו אומר – יכולני לפטור את כל
העולם מן הדין…..
ולאחרונה [בכל אופן אצלי] התפרסם דבריו הקדושים של הבית אהרן זיע"א – שרבי שמעון לכל
"אפילו לפחותים", זה משפט מעודד מאוד למי שמרגיש קצת לא שייך… בקיצע'ר, אחרי משפט כזה,
לא שייך להיות לא שייך….
וגם לפעמים, אם יצא לך לעיין בחוברות המחולקות (חינם) בדרכים, תוכל למצוא, מאמרי הזוהר
הקדוש, בגודל הוד שגב מעלתו של רבי שמעון, ובראשם את המאמר היותר מפורסם; שלש פעמים
בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלוקיך – מאן אדון – דא רבי שמעון… (זוה"ק פרשת בא)
ופתאום אני נזכר בדברי הגמ' (שבת ל"ג) שכולנו יודעים… שרבי שמעון היה במערה 12 שנה, מפני
הסכנה, הוא ובנו רבי אליעזר, וכידוע, הם חיו שם בתנאי – עץ חרובים ומעיין מים, עד שהגיע אליהו
והודיע שמת הקיסר, ושחלפה הסכנה, אז יצאו מהמערה וראו איש חורש בשדה, אמרו לעצמם "איך

יכול להיות שאנשים מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה" ותוך כדי שרפו אותו, יצאה בת קול
ואמרה; להחריב את עולמי באתם, תחזרו למערתכם, וכך היה, הם חזרו לעוד 12 חודש… ואז הם
יצאו ופגשו מישהו בערב שבת עם שני הדסים, שאלו אותו רבי שמעון ובנו מה זה? אמר להם –
לכבוד שבת אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור…. אמר רבי שמעון לבנו; ראה כמה חביבים המצוות
על ישראל, והתיישב דעתם….
ואני קצת תוהה, יותר חושש אם אפשר בכלל לשאול, אתמהה, האם זה אותו רבי שמעון, שיכול
לפטור את העולם מן הדין…. האם זה אותו רבי שמעון שהוא אף ל"פחותים"… חשבתי שמאמרי
חז"ל אלו באים לתאר את רבי שמעון, כמסנגר… ככזה "ברדיצבע'ר" כמו שזה נקרא (שלא להשוות
בין צדיקים ומדרגותיהם) שיודע רק טוב על ישראל…. ופתאום הגמרא אומרת שהוא "שרף" לא
פחות… רק מלראות מישהו חורש בשדה (!) כי הוא מניח חיי עולם ועוסק בחיי שעה…. זה לא כ"כ
מסתדר לי….
אני עדיין בהלם מעצמי על ההעזה לשאול כזו שאלה…. איך אני בכלל רואה את עצמי מנסה להבין
את קצה מדרגתו של הפרוש והקדוש מזה יצירת העולם…. אבל אולי יש כאן נקודה לחיי היומיום…
אולי הנקודה כאן…. ש"מניחים" חיי עולם, ו"עוסקים" בחיי שעה, זה הבעיה… אם אתה "עוסק" בחיי
עולם, זה משהו שהוא מיותר… אז אתה מיותר… דינך להיכלות… להישרף…. אם אתה "מניח" את
חיי העולם, בצורה שאתה – ברצונך, במהותך, נוטש ומזניח ולא מעוניין בחיי העיקר… וכל כולך
עסוק רק בחיי שעה, אז חבל עליך… אי אפשר לסנגר עליך… אתה שוגה במליאת תפקידך… כל מה
שאפשר לסנגר ולפטור את כל העולם מן הדין אפילו לפחותים – למי שבסופו של יום "עסוק" בחיי
עולם ו"מוכרח" לעבוד חיי שעה…
וזה מה שהתחדש לרבי שמעון לאחר יציאתו מהמערה… שנכון שהאנשים הולכים ברחוב עם
הדסים… חורשים בשדות… נוטעים בכרמים… אבל היסוד שלהם, המהות שלהם, זה "חביבות
המצוות"… הם לא שמים את עיקר מגמתם בחיי שעה… זה רק דרך ואופן לקיים את מצוות
הבורא…..
כשאתה עולה לרבי שמעון, שים לב שעיקר רצונך גם כשאתה עוסק בחיי שעה, הוא – חיי עולם, כל
אחד בתוך פנימיותו משתוקק וכוסף רק לעשות את רצון ה' באמת… ואכן, רבי שמעון לכל אף
לפחותים……
אשרי יולדתך…. ואשרי העם הם לומדך……