שלום וברכה מורי ורבותי!
היום לפני ארבעים ושתים שנה נפטר מר דודי, משה בן מזל, כאשר שירת בצבא ההגנה לישראל, הוא היה בחור ישיבה, יצא קצת לראות עולם, יצא להתגייס לצה"ל ושם מצא את מותו.
אנחנו שומעים על חיילים שמתים או על משפחות שנפגעות ואנחנו בטוחים שזה משהו שעובר לנו ליד האוזן ואוטוטו המשפחה תמצא נחמה והכל יהיה בסדר.
היום, ארבעים ושתים שנה לאחר מכן, כאשר אמא שלו כבר לא נמצאת איתנו, ואבא שלו יש לו בנים ונכדים וכמעט צאצאים, עדיין החסרון מורגש, עדיין מדובר במשפחה של שכול, כל אחד מהנשמות הטהורות הללו בעם ישראל, שמסתלק מאיתנו, גורם אבידה לכל עם ישראל ובעיקר למשפחתו לאורך ימים ושנים.
מאז זכה משה שכל כך הרבה שיעורי תורה ומוסדות צדקה וחסד נפתחו לעילוי נשמתו, כל כך הרבה נכדים ונינים נקראו על שם משה רבנו ובין היתר על שמו ולזכרו, כל כך הרבה טוב נעשה בעולם בעקבות אותו מקרה חריג ובודד של צער.
שר הבטחון ליוה את המשפחה ומלווה את אביו עד היום, מדובר בשנים של שותפות, שנים של אכפתיות, אבל עדיין החסרון גדול, החסרון קשה.
המסר פה הוא כפול, המסר הראשון הוא שכל נפש מישראל זהו עולם מלא (סנהדרין ל"ז ע"א) ולא מדובר סתם בעוד מישהו שחסר מאיתנו.
והמסר השני הוא שאף אחד מאיתנו לא שוקע לעולם בחובות העבר, בצער של הדור הקודם, תמיד בונים, תמיד לוקחים את אותו צער וממנפים אותו ועושים ממנו רק טוב, וזוכים בזכות זה להעניק טובה גם לנשמתו בעולם האמת וגם לבני משפחתו כאן בעולם הזה.
יהי זכרו ברוך ויהיו הדברים לעילוי נשמתו הטהורה.
ברוכים תהיו!