אגם ברגר, תצפיתנית ששבה משבי חמאס לאחר 480 ימים, התראיינה לרדיו כאן רשת ב' וסיפרה על חוויותיה הקשות בשבי ארגון הטרור חמאס. ברגר, שזכורה בשל אמונתה האיתנה אותה ביטאה בשלט "בדרך אמונה בחרתי" וכן בשל שמירת השבת והימנעותה מאכילת בשר לא כשר בשבי, שיתפה על התקופה הנוראה שעברה בשבי.
בראיון סיפרה כי "תמיד השתדלתי להרגיש שבסוף נצא. חיכיתי לצאת לפני בר המצווה של אחי. כשלא השתחררתי, זה היה קשה, המחבלים ששמרו עליה תמיד היו חרדתיים, אבל אחרי החילוץ (הכוונה לחילוץ ארבעת החטופים, שלומי זיו, אנדריי קוזלוב, אלמוג מאיר ג'אן ונועה ארגמני) זה הוחמר. ביקשנו מהם להתחבר לתקשורת והם סירבו ואמרו שיעדכנו אם משהו קורה, זה לא קרה".
בינואר 2024, העידה אגם כי "קיבלו משוביהן חפצים שהותיר צה"ל בשטח, בין היתר מפות, שהתבקשו לעזור להם איתן – אך הן לא עשו זאת. הן קיבלו גם סידורי תפילה ועיתון, שלדבריה "נתן תשובות לכמה שאלות שנותרו לא פתורות". בהתיחסותה ליום המתקפה אמרה "לא ידענו מה קרה ב-7 באוקטובר, איך לא ראו את זה. זה הציק לנו מאוד. דרך העיתון הצלחנו להבין. היה ריאיון עם גיורא איילנד שהוא חזה את הדברים לפני כן, זה היה כמו דרישת שלום מהבית".
עוד חשפה אגם כי כבר מהחודש הראשון לחטיפה, היה להן שעון עם תאריך. "בהתחלה היינו עם רומי גונן והיא הייתה צריכה לקחת אנטיביוטיקה, אז נתנו לה שעון שתדע מתי לקח אותו והוא נשאר אצלינו. בחודשיים האחרונים לקחו אותו, אם לא ידענו אז ניסינו לשאול".
על התקופה הסמוכה לשחרורם אמרה, "בזמן האחרון הבנו שהיו דיבורים על עסקה, אבל לא ידענו אם זה באמת יקרה. התחלנו יום אחד לשמוע יריות באוויר ולא הבנו מה זה" ובנוסף לכך "ב-24 בינואר ביקשו מלירי לצלם סרטון. היא הלכה לעשות סרטון ולא ידעתי אם היא יוצאת הביתה, לבסוף היא שוחררה".
אחרי כן, היא הוחזקה לבד: "אמרתי לעצמי שאני כאן לבד, אחרי שנה וחצי. שאלתי את עצמי 'יש הפסקת אש? אני הולכת הביתה?' האמנתי, אבל זה בא בהפתעה שעוד יומיים אני בבית, זה מוזר. חשבתי שזה יקח עוד חודש. שמחתי, אמרתי למחבל ששמר עלי שאני אחרונה חביבה והוא הבין עברית. לא ישנתי בלילה מרוב התרגשות". ביום ששחררו אותה אמרה כי, "הלבישו אותי ולא הרשו לי לקחת את הדברים שלי. לי וללירי יש מחברות עם ציורים וברכות ליום הולדת ולא נתנו לנו לקחת את זה. לא נתנו לנו לקחת שום דבר".
לפני השחרור סיפרה שהלבישו אותה בחיג'אב מעל למדים, איתם שוחררה. "עשו לי שעתיים של סיבובים, נתנו לי מתנה וביקשו אצלם סרטונים תודה. באותו רגע לא יכולתי להגיד להם את האמת בפנים, עשיתי מה שיכולתי ולא היה אכפת לי, העיקר שהשתחררתי".
באשר למחדל הגדול שהתרחש במוצב נחל עוז בשביע באוקטובר, סיפרה: "ישבנו עם מי שתיחקר את זה, הוא נחוש להוציא את האמת לאור. יש דברים שאני יודעת ושמעתי ויש דברים גרועים יותר. חשוב שהכול יתוחקר, לא רק בשבילי אלא בשביל מי שנתן את חייו באותו היום וכדי שמי שצריך לשלם על מעשיו – ישלם".
