שר המשפטים החל בהליך הדחת היועצת המשפטית לממשלה

דרמה משפטית ופוליטית: שר המשפטים יריב לוין, החל בהליך הדחת היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב מיארה.

ההחלטה לפתוח בהליך מגיעה לאחר חודשים ארוכים של התלבטות והערב, לוין שיגר מכתב רשמי למזכיר הממשלה בו הוא דורש להביא לממשלה הצעת אי אמון ביועמ"שית, לצד ⁠מכתב נוסף ליו״ר הכנסת, יו״ר ועדת חוקה, חוק ומשפט ולמזכיר הממשלה בעניין השלמת הרכב ועדת האיתור המקצועית-ציבורית לאיתור מועמדים למשרת היועץ המשפטי לממשלה.

במכתב שהופנה לשרי הממשלה בעניין הצעה להבעת אי אמון הממשלה ביועצת המשפטית לממשלה על נספחיו, שכולל 886 עמודים, לוין מפנה אצבע מאשימה נגד היועמ"שית וטוען כי היא פועלת נגד הממשלה בכל פעולותיה.

"היועצת המשפטית הנוכחית לממשלה עו"ד גלי בהרב-מיארה, יצרה בישראל "דמוקרטיית גיזְלוּת". בעוד שרוממות ערכי הדמוקרטיה בגרונה, לאמיתו של דבר ריסקה עד עפר את אותם עקרונות בשמם התיימרה לפעול. את השרץ שחפצה ביִקָרוֹ – טיהרה, ואת הכָּשֵר שלא לרוּחה – טימאה. וכל זאת בכסות צינית ודוֹגמטית של "שלטון החוק", ממש ככנסייה בימי הביניים שפעלה כביכול "בשם האל"" פותח לוין את עיקרי דבריו.

"תחת הנהגתה הפך מוסד היועץ המשפטי לממשלה (להלן:"היועצת") לרשות פוליטית עריצה, לפרקים אלימה ודורסנית ממש. היועצת פועלת כזרועם הארוכה של מתנגדי הממשלה, ולא בוחלת באמצעים כדי לסכל את רצון הבוחר. היא השתמשה בשסע הפוליטי בישראל כקרדום לחפור בו שתי מערכות דין – אחת לתומכי הממשלה והשנייה למתנגדיה. בתולדות מדינת ישראל, דבר לא תרם יותר לליבוי מדנים בין המחנות מאשר מדיניות אפליה נלוזה זו, מטעם מי שאמורה לשמש מופת של צדק ושוויון.

כובע היועצת איננו כובע קסמים. מי אשר חובשתו, לא הופכת באחת לנטולת פניות וחסרת משוא פנים. דרוש בתפקיד זה יותר מאשר קורטוב של שאר רוח ויושרה אישית. על היועצת לנתק עצמה מעמדותיה האישיות, ולא להשתמש לרעה בסמכויותיה ככלי לקידום תפיסותיה הפוליטיות. כובע היועצת איננו כתר הממלכה".

לדברי לוין, "היועצת ניכסה לעצמה כוח כמעט בלתי מוגבל, חסר רסן, ועשתה בו שימוש פוליטי גס ומכוער בתחפושת מיתממת של מקצועיות ואובייקטיביות. בכך השחיתה את מידותיו של מוסד היועמ"ש לבלי היכר, וכהונתה תיזכר ככתם בדברי הימים על מוסד זה. תהליך שיקומו ובנייתו מחדש לא יוכל להחל אלא לאחר סיום כהונתה של היועצת הנוכחית.

לאור זאת, מוצע לממשלה להביע אי אמון ביועצת המשפטית לממשלה עו"ד גלי בהרב-מיארה, נוכח התנהלותה הבלתי הולמת, ונוכח קיומם של חילוקי דעות מהותיים וממושכים בין הממשלה לבין היועצת, היוצרים מצב המונע שיתוף פעולה יעיל".

השר לוין מציין לא מעט שיקולים להביא לפיטוריה של היועמ"שית. להלן כמה מהם: "הפסיקה בישראל קבעה כי הייעוץ המשפטי מבטא את עמדת הדין, וככזה מחייב הוא את רשויות השלטון, כל עוד לא נפסק אחרת. גישה זו מבטאת ימים כתיקונם של ייעוץ מקצועי ונטול פניות, ולא ייעוץ המהווה תיל ממעיד, העושה שימוש לרעה במעמדו לתכלית פוליטית כדי לשתק כליל את עבודת הממשלה.

במקרים רבים מאוד קבעה היועצת "מניעה משפטית", שסיכלה את מדיניות הממשלה ויכולתה למשול, אף על פי שלא היה שום חוק שהופר או פסיקה שנסתרה. ה"מניעות המשפטיות" הוטלה בכל נושא, קטן כגדול – ביטול אזרחות ותושבות בשל מעשה עוין כנגד המדינה בשעת מלחמה, התמודדות עם קריאות לסנקציות נגד המדינה בשעת מלחמה, רפורמות בתחום החינוך, חוק השידורים החדש, הפסקת מימון ציבורי כפוי של עיתון הארץ, הסדרת גיוס תלמידי ישיבות, הארכת גיל הפטור לחיילי מילואים עקב צרכי המלחמה ועוד כהנה וכהנה. לעיתים לא היו כל שוליים משפטיים בבסיס המניעה, זולת הבל פיה של היועצת, שהפכה עצמה לשחקן וטו ברשות המבצעת תוך ניצול מחפיר לרעה של מעמדה".

לוין מציין עוד כי "כל תזכיר חקיקה או תקנות שרים שאינו לרוחה, היועצת מנעה את קידומו – בין בדרך של השהיית עמדת הייעוץ (לעיתים עד אין קץ) ובין באמצעות נשק ה"מניעה". בכך הפכה עצמה היועצת שלא כדין לשחקן וטו גם ברשות המחוקקת, בעשרות תזכירים שניסו השרים לקדם במשרד המשפטים, משרד הפנים, משרד החינוך, משרד התקשורת ואחרים, לרבות כשגורל חיי אדם וביטחון המדינה עמד מנגד. הייעוץ המשפטי הפך לפארסה. אין שימוש לרעה גדול בסמכויות הייעוץ מאשר זה ששם לו למטרה לעשות את מדיניות הממשלה פלסתר, והכל, כרגיל, מאחורי מסך כזבים של "שלטון החוק".

סגן ראש הממשלה כותב עוד כי "נוכח הסיכול השיטתי-פוליטי של יכולתה של הממשלה לקדם מדיניות באמצעות חקיקה ממשלתית, פנו חברי הקואליציה לחקיקה פרטית, שכידוע, אינה חשופה לצורך בייעוץ משפטי מקדים טרם הנחתה על שולחן הכנסת. גם את אמצעי זה מבקשת היועצת לסכל, ושוב, ניכר אותו חוט מקשר בכל המקרים – מוטיבציה פוליטית לעומתית לעמדת הממשלה והציבור הרב שבחר בה, כמעט בכל נושאי החקיקה: נבצרות רה"מ מטעמים שאינם בריאותיים, איסור הנפת דגל של ישות עוינת, מינוי נציב תלונות על שופטים, הפרטת תאגיד השידור הציבורי, חסינות חברי כנסת, מסירת מידע סודי לרה"מ ושרים, מאבק במדינות תומכות טרור, ועוד".

עוד נכתב כי "היועצת מטילה דופי בכל פעולה של הממשלה, לרבות בסמכותה למנות אנשים לתפקידי מפתח, בהליך שבעבר נחשב לפשוט ומקובל. בכך תורמת היועצת לתזת "הממשלה לא לגיטימית" – פעולותיה הן בבחינת אסור, ומינוי שיוצא תחת ידה הוא פסול. חתרנות זו מלבה את היצרים בציבור באופן שלא קיים בשום מדינה דמוקרטית. כך למשל, בנושא מינוי נציב שירות המדינה, ניסתה היועצת לכפות על הממשלה הליך מינוי חדש, שלא היה בעבר, ובו תוּקנה לה עצמה שליטה מלאה!".

גם הסוגייה הביטחונית וההדלפות המגמתיות מוזכרים: "פעמים רבות הודלף מידע מדיונים חסויים של פורומים ביטחוניים – דוגמת הקבינט המדיני ביטחוני או ועדת חוץ וביטחון של הכנסת – לעיתים תוך פגיעה ביטחונית ממשית במדינה. אולם כל אימת שרה"מ, מזכיר הממשלה, יו"ר הכנסת ואחרים בממשלה ביקשו את חקירתן של עבירות אלה, נתקלו בחומה בצורה, במנעד שבין סחבת ושיהוי לבין התעלמות רבתי. לעומת זאת, בפעם היחידה שהודלף מידע לרה"מ עצמו על ידי איש המילואים ארי רוזנפלד באמצעות עובד לשכת רה"מ אלי פלדשטיין, נעצרו השניים וקיבלו יחס של אחרוני הפושעים, תוך מניעת מפגש עם עורך דין וייחוס עבירות החמורות ביותר בספר החוקים, מדיניות איפה ואיפה זועקת לשמיים".

עניין נוסף שמוזכר בעיקרי הדברים, הוא התנהלותה של הרועצת המשפטית, בנושא הקמת ועדת החקירה למחדל הביטחוני הגדול: "על מנת לייתר את ההליכים כנגד מדינת ישראל וראשיה בביה"ד הבינ"ל בהאג, ביקשה הממשלה להקים ועדת בדיקה ממשלתית במתכונת שתענה על עקרון המשלימות. היועצת סירבה ודבקה בהקמת ועדת חקירה אך ורק מכוח חוק ועדות חקירה, למרות שניסיון העבר עם ועדת וינוגרד וועדת טירקל – שהוקמו בידי הממשלה – מלמד שהללו נתפסו כעצמאיות ובלתי תלויות. עד כדי כך הטייתה הפוליטית עזה, שהיועצת העדיפה שלא תוקם ועדה כלל – דבר שתרם להוצאת צווי מעצר כנגד רה"מ בנימין נתניהו ושר הביטחון דאז יואב גלנט – ובלבד שלא תוקם ועדה שבה למערכת המשפט אין שליטה מלאה. בכך מעלה היועצת בחובתה לשמור על האינטרס הציבורי של מדינת ישראל ותרמה תרומה מכרעת לעוול הנורא שמקדם ביה"ד בהאג כנגד ראשי המדינה ולוחמיה, המחרפים נפשם במלחמה שאין מוצדקת ממנה".