שלב אחר שלב: החטוף משחזר את הרגעים הדרמטיים בחייו

עומר ונקרט, שחזר לאחרונה משבי חמאס אחרי 505 ימים, חשף בראיון מטלטל את פרטי החטיפה, השבי והחזרה ארצה. ונקרט תיאר את הטבח במיגונית, את מאות הימים בשבי שכללו עינויים והשפלות, את החברים שעדיין חטופים בעזה, ואת החלום הגדול – להקים משפחה.

סיפורו של ונקרט, צעיר צנום שאיבד כמעט מחצית ממשקל גופו, עבר לינץ' ועינויים במשך מאות ימים לבד ובצינוק, שרד נגד כל הסיכויים, ולמעשה ניצח את השבי. על הבמה, בטקס המזוויע שארגן חמאס ביום השחרור שלו, הוא מספר שלא הרגיש מושפל. "זה היה מבחינתי הניצחון, סיימתי את המאבק. זה לא השפיל אותי. נלחמתי, נלחמתי, נלחמתי, נלחמתי – וניצחתי. הייתי עם חיוך מאוזן לאוזן", אמר בראיון שפורסם היום בחדשות 12.

כבר בדרכו לאזור הדרום, ונקרט חש שמשהו לא טוב קורה: "התחלנו לנסוע דרומה, שמתי את המיקום, ראיתי שזה בעוטף עזה, וכבר באותו הרגע היה לי איזה קווץ' קטן". בשש וחצי, כשהחלו האזעקות, ונקרט וקים דמתי הי"ד נכנסו למיגונית. "לאט-לאט עוד אנשים ועוד אנשים ועוד אנשים הגיעו למיגונית ורק בסביבות השעה שבע התחלנו להבין שיש מחבלים, שיש חדירת מחבלים".

"מה שאני זוכר זה שהשעה האחרונה שראיתי בשעון הייתה 7:29, ובדיוק באותה השנייה שאני מסתכל, מישהו אומר 'תיכנסו, תיכנסו, יש פה מחבלים'. אני שומע 'אללה אכבר', רימון בתוך המיגונית וכולם מתכופפים. פיצוץ". ונקרט תיאר את ההיסטריה במיגונית, את הרימונים שהתפוצצו ואת הגופות בקצה המיגונית. "באותו זמן אתה פשוט מתפלל, אין לך מה לעשות. אתה אומר, 'טוב… זה כנראה הסוף'".

בריאיון לחדשות 12, הוא מוסיף ומשחזר את הרגעים בהם המחבלים החלו לשרוף את המיגונית. "השרפה זה המוות הכי גרוע שיש. אומרים שזה המוות שאתה הכי סובל בו. קודם כל אתה מבועת מהסבל שעומד להגיע אליך. אתה לא מאמין. אתה עם עיניים פתוחות ואתה אומר, וואו… אתה הולך להישרף". ונקרט סיפר כיצד השתמש בגופות כדי להגן על עצמו, וכיצד ראה את קים דמתי הי"ד. "היא חיה? כן, לדעתי היא הייתה חיה בשלב הזה, אבל לא דיברנו. לא יכולתי לדבר כבר, לא היה לי אוויר".

ונקרט סיפר על רגע החטיפה: "לא, לא, ממש לא מטאפורה, מתי מפחד. לא הלכתי אליהם מיד, כי זה גם היה מבחינתי מאוד משפיל להגיע. אני לא נאבק, אבל אני לא פשוט אגיע. אני לא פשוט אבוא". בדרך לעזה, ונקרט הבין שהוא נחטף. "הם הושיבו אותי על הרצפה, קשרו לי את הרגליים גם, ואז את הרגליים לידיים ממש לקחו את הרגליים שלי, שמו על הטנדר והרימו אותי והתחלנו לנסוע. בתוך 10 דקות, קצת פחות, כבר ראיתי את הגדר פרוצה לגמרי, גבוהה, ראיתי אותנו עוברים פנימה, והבנתי שזהו. פה כבר לא יצילו אותי".

בתוך עזה, ונקרט עבר לינץ' המוני. "אתה מרגיש מאוד מושפל. יהודי, ישראלי, בלב עזה. יש מאות אזרחים. חוסר הגנה וחוסר ביטחון מוחלט. אתה מבין שיכול לקרות הכול". ונקרט תיאר כיצד הורידו אותו מהטנדר והכניסו אותו למנהרה. "התחלתי ללכת, ועכשיו אני אומר, אוקיי, אני מתחת לאדמה".

במנהרה, ונקרט פגש חטופים נוספים, ביניהם ליאם אור. "פתאום השיבו אותי ואת הבחור הזה אחד ליד השני, עד שנודע לי שזה ליאם אור הישראלי". ונקרט תיאר את התנאים הקשים בשבי, את המכות והעינויים, ואת האוכל המועט. "רוב הזמן אוכל מאוד מעט. בבוקר שלושה תמרים, בערב איזו חצי פיתה. יש לך חצי ליטר מים לשני אנשים לכל היום, ל-24 שעות".

אחרי 50 ימים, המחבלים הודיעו לליאם ולעומר שיש עסקה והם הולכים הביתה. "פתאום נכנסו עם סיר ענק של אורז ואמרו 'תאכלו, תאכלו כמה שאתם רוצים. הולכים הביתה, תאכלו, תאכלו, יאללה, חוגגים. נגמרה המלחמה, תאכלו, תאכלו". אך לבסוף, ליאם שוחרר ועומר נשאר לבד. "ליאם היה נקודת האור שלי בכל 53 הימים הראשונים".

ונקרט עבר לצינוק, חדר של מטר על מטר שבתוכו המחבלים חופרים לו בור לצרכים. "לא הבנתי ממש למה חופרים בור, בהתחלה אמרתי 'מה, זה בשבילי?'. הם צחקו ואני הייתי בטוח שזהו, קוברים אותי מתחת לאדמה". ביום הולדתו, ונקרט קיבל מכות. "זו הייתה מתנת יום ההולדת שלי, זה היום שקיבלתי בו לום לראש".

ונקרט תיאר את ההשפלות והעינויים שעבר בשבי, ואת הבדידות הקשה. "הייתי לבד מהיום ה-53 עד היום ה-250 בדיוק, זה 197 יום. מילאתי את היום בדברים שמסבים לי טוב. חשבתי על דברים מסוימים באופן קבוע. הייתי מדבר בקול שעתיים ביום".

לבסוף, ונקרט פגש חטופים נוספים: טל שוהם, אביתר דוד וגיא גלבוע-דלאל. "פתאום נפתחת הדלת בבהלה, טורקים את הדלת פנימה, ואז הם נכנסו, וגיא בנונשלנט, 'מה קורה אחי? אני גיא', כולו חמוד כזה, ישר עושה היכרות". ונקרט סיפר על החלוקה לתפקידים בין החטופים, ועל הקשר המיוחד שנוצר ביניהם.

ונקרט שוחרר לבסוף, אך הוא לא שוכח את החטופים שנותרו בשבי. "אני לא יכול להפסיק לחשוב עליהם כי אני יודע מה קורה להם. אני לא חושב שאחים שלי זו מילה שמספיקה כדי לתאר את הקשר שלנו".

"יש חלום אחד, הכי גדול שחזרתי איתו, בכנות. קודם כול אני רוצה להיות אבא, להקים משפחה. באמת, זה במקום הראשון כרגע" הוא אומר בסיום, כשנשאל מה החלום שלו.