שיני הבינה שהן למעשה כטוחנות השלישיות, הן שריד להתפתחות אבולוציונית המאפשרת לנו, לכאורה, ללעוס מזון סיבי וקשה. ואולם, בעידן המודרני שבו התזונה השתנתה משמעותית, הפה האנושי כבר אינו תמיד מותאם לקליטת שן בינה נוספת, ומכאן נגזרות לעיתים בעיות שונות הקשורות לבקיעתן. שיני הבינה צומחות לרוב בגיל צעיר יחסית, בין שלהי גיל ההתבגרות לתחילת שנות העשרים, אך לא פעם הן בוקעות בצורה לקויה או כלל לא מצליחות לפרוץ מן החניכיים. במצבים כאלו, עלולים להיווצר כאבים עזים, זיהומים, צפיפות בשיניים סמוכות וקשיי היגיינה. כאשר השן הבוקעת אינה מקבלת מספיק מרחב או מוטה בזווית לא תקינה, עלולה להתפתח דלקת ממושכת ולהיווצר פגיעה משמעותית בבריאות השיניים והחניכיים.
לכן, עקירת שן בינה הופכת להליך בלתי נמנע עבור אנשים רבים. בין אם השן בוקעת חלקית, גורמת לגירוי בחניכיים או נותרת כלואה ושקועה בלסת, רופא השיניים ימליץ על עקירה במטרה למנוע סיבוכים חמורים בעתיד. מדובר בהקלה משמעותית על אי הנוחות המתמשכת וכאב הראש שנגרם משן בעייתית.
מהן הסיבות לעקור שן בינה ומתי חייבים לעקור?
הסיבות המרכזיות להמלצה על עקירת שן בינה מגוונות, אך לרוב הן קשורות למבנה הצפוף של הלסת או לאופן שבו השן בוקעת. כאשר בלסת אין די מקום לקליטת השן הנוספת, ייתכן שהיא תתקע בדרך, מצב שמכונה שן כלואה. שן כלואה עלולה להוביל לדלקות חוזרות ונשנות, לכאב מתמשך וללחץ על שיניים שכנות, עד כדי יצירת רווחים לא רצויים או פגיעה בהן. גם במקרה שבו שן בינה בוקעת חלקית בלבד, נוצר מוקד נרחב להצטברות חיידקים ושאריות מזון, מאחר שקשה להגיע אליה בעת הצחצוח. מצב זה עלול להוביל לעששת ואף לעיתים לזיהומים מוגלתיים.
בכל מקרה של חשש או כאב מתמשך באזור האחורי של הלסת, מומלץ לגשת לבדיקה אצל רופא שיניים או מומחה לכירורגיית פה ולסת. לא תמיד פתרון העקירה מידי, אך אם מתעורר סיכון להחמרה או אי נוחות שאינה חולפת, השלב הבא עשוי להיות עקירה רגילה או עקירה כירורגית שן בינה , בהתאם למורכבות המצב ולהימצאותה של השן בחלל הפה.
שלבי העקירה הכירורגית
לעיתים הליך העקירה יכול להיות פשוט יחסית, במיוחד אם השן כבר בקעה במלואה ואין הפרעות בגישה אליה. אך במקרים מסובכים יותר, כדוגמת עקירת שן בינה שן כלואה , מבצעים בדרך כלל עקירה כירורגית. תחילה, הרופא יפנה את המטופל לצילומים (רנטגן או CT) על מנת להעריך את מיקום השן, זווית הבקיעה והקרבה לעצבים ולעצם הלסת. לאחר בחינת התוצאות ובחירת שיטת הטיפול, ניתן יהיה להמשיך להרדמה, ברוב המקרים מדובר בהרדמה מקומית, אך לעיתים נדרשת גם הרדמה כללית.
בשלב הבא, מבצעים חתך קטן בחניכיים, ואף מסירים חלק מרקמת העצם המכסה את שורשי השן. אם השן גדולה או מוטה בזווית שאינה מאפשרת שליפה ישירה, תיתכן חלוקה שלה לחלקים בעזרת מקדח קטן. לאחר הסרת כל חלקי השן, מנקים היטב את האזור וסוגרים את המקום בתפרים כדי להבטיח החלמה מיטבית ולצמצם את הסיכון לזיהום.
משך ההחלמה
תהליך ההחלמה יכול להימשך בין כמה ימים לשבועות, כאשר בימים הראשונים עלולים להופיע נפיחות, רגישות ודימום קל. חשוב לעקוב אחר הוראות הרופא באשר לאכילה, שתייה וטיפול בפצע הכירורגי, לרבות הנחיות לרחיצת פה עדינה במי מלח או במי פה ייעודיים. משככי כאבים וקומפרסים מסייעים בהפחתת הכאב והנפיחות. כמו כן, מומלץ להימנע מפעילות גופנית מאומצת במהלך התקופה הראשונית, על מנת שלא להקשות על תהליך הריפוי.
לאחר כשבוע עד עשרה ימים, יזמן הרופא את המטופל לביקורת ולהסרת התפרים, אם אכן היה צורך בהם. בבדיקה זו מוודאים כי האזור מחלים כהלכה וכי אין סימני זיהום או סיבוכים כלשהם. במידה והכול תקין, המטופל יכול לחזור בהדרגה לשגרה.
