שבוע של סיכונים והמאבקים מול רונן בר והיועמ"שית

שבוע עמוס באירועים חשובים מאד. בראשם – חידוש הפעילות הצבאית של ישראל בעזה. זו החלטה קריטית עם לא מעט סיכונים. יתכן ובאמת החמאס יבין את רצינות כוונותיה של ישראל ויסכים לרכך את התנגדותו לעיסקת חטופים, אבל גם יתכן שגם הפעולות הצבאיות של ישראל עצמן וגם פעולה יזומה של החמאס – יסכנו את החטופים.

זה אינו חשש מופרך. בנוסף, גם אם חמאס יסכים לשחרר בסופו של דבר חלק מהחטופים חיים או חללים – מה יהיה על היתר? לכן אחזור על דעתי ולפיה על ישראל לחלק את המאמץ מול החמאס לשני חלקים – חלק אחד עכשיו והוא להגיע לפשרה כואבת שבסופה ישוחררו כל 59 החטופים והחלק השני הוא לאחר מכן למצוא את העילה הנכונה כדי לחדש את המלחמה ואז להילחם בלי כל מגבלות וחששות.

בנושא אחר: השבוע ובשבוע הבא יתקבלו שתי החלטות דרמטיות בנושא משילות: הדחת ראש השב"כ והדחת היועצת המשפטית לממשלה. בעיני, בממשל תקין – זו זכותה של הממשלה להחליט מי יעמוד בראש אחד מגופי הביטחון המשמעותיים – השב"כ, כמו גם מי ישמש כיועץ משפטי לממשלה. במשטר תקין לא יעלה על הדעת שממשלה תאלץ לעבוד עם אישים שאינם נראים לה. ובכל זאת – יש שאלה של עיתוי ושל חשיבה.

להערכתי, אם לא היתה נעשית שום פעולה אל מול ראש השב"כ וראש הממשלה היה מתנהל מולו באופן קונרקטי – רונן בר בזמן הקרוב היה מניח את המפתחות ומתפטר. הוא כבר אמר זאת. לגבי היועצת המשפטית לממשלה אני מעריך שלא משנה מה תעשה הממשלה – בסופו של יום בג"ץ יפסול את הפיטורים. אז אם כך – מה הועילו חכמים בתקנתם? למה רצה הממשלה, למה רץ ראש הממשלה לבצע את שני המהלכים הללו? ההערכה שלי, שהסיבה המרכזית לעיתוי הנוכחי היא: לכידות הקואליציה.

קולות רבים בקואליציה מכל הסיעות, כל אחד מסיבותיו, מרוצים מהמהלך הזה שהביא ללכידות רבה יותר בקרב חברי הקואליציה הנוכחית. גם חברי הסיעות החרדיות יכולים למצוא סיפוק כלשהו בכך שמי שבעיניהם מסכלת את חוק הגיוס החדש – היועצת המשפטית לממשלה – תפוטר (כפוף לאישור בג"ץ, שלא יינתן…).

ובאותו הקשר סוגיה נוספת במחלוקת בין הממשלה ליועמ"שית אישור מינויו של איתמר בן גביר מחדש לשר לביטחון פנים. בסוגיה זו לדעתי אין שאלה בכלל: החוק והפסיקה מאפשרים כהונתו של שר כל עוד לא הוגש נגדו כתב אישום. אין בחוק שום עילה אחרת.

היועמ"שית המציאה כאן יש מאין עילה או בשפתה "מניעה משפטית" לסכל את מינויו ושל בן גביר לשר לביטחון פנים. לדעתי, הפעם, על בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ לדחות כל עתירה בנושא. האם בג"ץ יחליט על פי החוק, או שוב ימציא קונסטרוקציה משפטית לוליינית כדי למנוע את המינוי? נחיה ונראה…