אבל כבד ירד על עולם התורה בכלל ועל העיר בני ברק בפרט עם הסתלקותו של האברך החשוב, הגאון רבי אהרן צבי קרפט זצ"ל, שנלקח לבית עולמו והוא בן 38 בלבד, לאחר מאבק במחלה קשה.
ביום חמישי, כ' באדר, בעת קריאת שמע של שחרית, השיב רבי אהרן צבי את נשמתו לבוראה. "יצאה נשמתו באחד".
מי שהכירו מקרוב מתארים אברך שכל כולו תורה, שהתמדתו הייתה לשם דבר, והיקף ידיעותיו הפליא את גדולי הלמדנים. עוד בצעירותו, כשלמד בישיבת פוניבז' המעטירה, ניכר בו כי לגדולות נועד. מקומו הקבוע היה בכותל המזרח, כשהוא שקוע כל כולו בלימוד התורה. "היכן שהלך ניכר כי כל מחשבותיו נתונות בהויות דאביי ורבא ואין לו שייכות כלל עם הנעשה סביבו," מספרים ידידיו.
בקיאותו העצומה בתורה הייתה כה נודעת, עד שטובי תלמידי החכמים היו משחרים לפתחו כשחיפשו מקור נעלם בגמרא או במדרש. "זה היה מעשים שבכל יום," מעידים מכריו.
במשך השנים חיבר ספרים רבים במקצועות המורכבים ביותר בתורה, כשספריו על ענייני קרבן פסח ועבודת יום הכיפורים הפכו לאבן יסוד לכל הלומדים נושאים אלו. המעיינים בספריו עומדים נדהמים מול ההיקף העצום, ההבנה והעמקות, והסדר המופתי שבהם.
בשנים האחרונות קבע את מושבו בכולל הידוע 'מורשה ודעת' (גרטלר) בבני ברק, שם הפך במהרה לאחת הדמויות המרכזיות, כשרבים נאותו לאורו ונעזרו בידיעותיו המקיפות.
לפני מספר חודשים חלה רבי אהרן צבי במחלה הנוראה, אך בגבורת נפש בלתי רגילה המשיך בסדר יומו העמוס בלימוד ובחברותות. ככל שהמחלה התקדמה, גברו ייסוריו, אך הוא נשא אותם בדומיה ובאמונה עילאית. המפליא מכל היה שלמרות כאביו הקשים, הוא תמיד השרה שמחה סביבו ודאג שלא יצטערו בני משפחתו וסביבתו.
אבל כבד ירד על עיר התורה והחסידות עם פטירתו, ורבים צעדו אחר מיטתו בדמע ובלב נשבר.
הטרגדיה הנוראה מקבלת משנה תוקף לנוכח העובדה שהותיר אחריו משפחה גדולה במיוחד – רעייתו ועשרה יתומים, כשהגדול בהם בן 17 והקטן בן שנתיים בלבד.
המצב הכלכלי של המשפחה מורכב במיוחד. מעולם לא היה בבית מקור פרנסה קבוע, ובכל זאת רבי אהרן צבי מעולם לא פסק מהתמדתו בתורה, כשהוא משליך על ה' יהבו. בחכמה ותבונה אין קץ הצליח להשרות בביתו תחושה שלא חסר דבר, והשקיע רבות בחינוך ילדיו.
בסייעתא דשמיא, המנוח היה חבר בתוכנית 'ערבים בשלמות', ובחסדי שמים האלמנה לא תצטרך לדאוג עבור הוצאות נישואי הילדים, אבל ידידי המשפחה מדגישים שהמצב הכלכלי בבית הנו בכי רע, ומאחר ומדובר במשפחה ברוכת ילדים בלי עין הרע, אין שום התיכנות שהאלמנה תעבוד כדי להביא פרנסה הביתה. "חייבים לעזור להם, לתת להם שיהיה להם בסס חודשי קבוע, שלא יחסר לחם על שולחנם ושהילדים היתומים לא ייאלצו ללכת עם נעליים קרועות, רק כי לאמא האלמנה אין אפשרות לממן רכישת נעליים חדשות", אומרים ידידי המשפחה.
"אפשר לומר בוודאות", מסכם אחד מהם, "מי שיזכה לסייע בפרנסתם של יתומיו של יהודי כזה ירא ושלם, בלי שום ספק יזכה לסייעתא דשמיא מיוחדת מאוד שתלווה אותו מכאן ולהבא. לפרנס אלמנה ויתומים זה דבר עצום, לא כל אחד זוכה לזה, ובוודאי כשמדובר באלמנה ויתומים של אדם כשר במלוא מובן המילה, משפחה יקרה שבה כולם צדיקים כולם ברורים, כולם טהורים! מי שיש לו שכל, לא מוותר על הזדמנות מיוחדת שכזאת".