השינוי בוועדה ורצף ההדחות: מוצדק ביותר אבל המועד שגוי

הכנסת אישרה את השינויים בחוק הועדה למינוי שופטים והשינויים יכנסו לתוקף רק בכנסת הבאה. עיקר השינוי – נטרול כוח הוטו שיש היום לשופטי בית המשפט העליון. מהיום קיימת לנבחרי הציבור השפעה גדולה יותר בוועדה כולל זכות וטו גם לאופוזיציה.

זהו שינוי נכון, בעיני, משום שעד כה לשופטי בית המשפט העליון היה כוח רב מדי בוועדה והכוח הזה נוטרל. המתנגדים למהלך טוענים שמעתה לפוליטיקאים יהיה כוח רב מדי בוועדה.

בעיני, זוהי טענה השוללת בעצם את הדמוקרטיה כמייצגת את רצון העם: אנחנו, העם, בוחרים את נציגינו (הפוליטיקאים) באופן דמוקרטי כדי לנהל את ענייני המדינה בשמנו ועבורנו. מי שטוען על מידת ההשפעה של פוליטיקאים בכל פורום בעצם טוען שהשיטה בה העם בוחר את נציגיו היא שיטה קלוקלת.

ואגב, החוק החדש הוא מאוזן מאד באשר הוא נותן בעצם זכות וטו במינוי שופטים גם לאופוזיציה. כך שכל מי שטוען נגד השיטה החדשה בעצם מערער על עליונותה של הדמוקרטיה ומבקש ליטול מהעם את זכותו להחליט על גורלו.

מצד שני יש לי ביקורת על עיתוי הגשת הצעת החוק להצבעה בכנסת, כאשר זו מצטרפת לפעולות נוספות של הממשלה השבוע – פיטורי ראש השב"כ ופיטורי היועצת המשפטית לממשלה. ניתן לדון ולהתווכח על כל אחד מהצעדים האלה לחוד.

עם זאת, מבלי להיכנס למהות של כל אחת מההחלטות – פיטורי ראש השב"כ והיועמ"שית – אני בדעה שזכותה של ממשלה לעבוד עם מי שיש לה אמון בו. לטעמי, אי אפשר מצד אחד להטיל אחריות על הממשלה אבל מנגד לכפות עליה לעבוד עם בכירים שאינם לרוחה. כמובן שהיא צריכה לבחור אנשים בעלי תנאי סף הולמים מבחינת הניסיון וההשכלה.

ואחרי כל זה – אני בדעה שהבאת כל סל ההחלטות הללו יחד – הפיטורים והחוק החדש – היה מהלך לא ראוי בזמן מלחמה. אין שום דבר קריטי שמצדיק את הפילוג בעם בעת הזאת. בזמן הזה על העם להיות מאוחד באשר למלחמה ובאשר לדבר החשוב ביותר – שחרור 59 החטופים.

הביקורת שלי היא על כך שאנחנו חיים כאילו בני עולמות – עולם הכנסת והממשלה מחד ועולם המלחמה מנגד. הפוליטיקאים מתנהלים כאילו שהמלחמה מתנהלת אי שם רחוק ואילו הדברים הבוערים הם שינויים חוקיים ופיטורי בכירים. יש כאן איזשהו ניתוק מהדבר החשוב באמת – החזרת החטופים וניהול המלחמה עד שתגיע לסיומה.