לאחר יותר מחודש מאז שחרורו, אלי-ה כהן מתמודד עם אתגרי שיקום פיזיים ונפשיים. הוא נאבק להחזיר את המשקל שאבד, לטפל בשמיעה הפגועה, ולהתמודד עם הפציעה ברגלו.
בריאיון שפורסם הערב בחדשות 12, הוא חושף את הסיוט שעבר במנהרות עזה – מהרעב המתמיד, דרך האזיקים שחתכו ברגליו, ועד ההשפלות וההתעללות הנפשית שהייתה מנת חלקו.
"כבר כשיצאתי מהמיגונית, הבנתי שהשמיעה שלי לא במצב טוב", מספר אלי-ה על הרגעים הראשונים לאחר המפגש עם המחבלים. הוא מתאר כיצד פקח את עיניו לאחר שאמר "שמע ישראל" וראה שלושה מחבלים מעליו: "הם היו עם טלפונים ופלאש, מצלמים אותנו. עם חיוך מטורף על הפנים. חיוך משוגע. אני לא אשכח את החיוך הזה בעולם. אני הולך לישון עם החיוך הזה, אני חי אותו. זה החיוך של החטיפה שלי".
במהלך המסע לעזה, חטוף אחר ניסה לברוח. "הוא בחר לקחת את הסיטואציה לידיים ואמר: 'אני קופץ'. אמרנו לו 'אל תעשה את זה', אבל תוך כדי נסיעה הוא עשה. הם עוצרים את הטנדר והם יורים בו למוות. אנחנו ממשיכים את הנסיעה לעזה כאילו כלום לא קרה".
אלי-ה מתאר את חיי השבי במנהרות: "ביום שאנחנו נוחתים במנהרה, אנחנו כבר פוגשים את השרשראות. קושרים מאוד צמוד, הן חותכות לך את הרגליים". הם נאלצו לישון עם הכבלים, שהודקו בכוונה: "יש לך שש חוליות מרווח ופתאום אתה מוצא את עצמך עם שלוש חוליות או עם ארבע חוליות".
הרעב היה אחד האתגרים הקשים ביותר. "אתה כל לילה הולך לישון ב: 'מה אני עושה מחר כדי להביא את חתיכת הפיתה הזאת'". המחבלים שיחקו עם השבויים בנושא האוכל: "פתאום מביאים פחות, פתאום, במקום פיתה לכל בן-אדם יש שלוש פיתות ואומרים לך: 'טוב, תתחלק'".
הוא מתאר כיצד הפעילות הצבאית הישראלית השפיעה עליהם: "כל יום שמפציצים בעזה, הוא (המחבל) נכנס לחדר וסוגר לנו את האזיקים יותר חזק". וכאשר החמירו את תנאי האסירים הביטחוניים בישראל, "הם מהדקים לנו יותר את השרשראות, מורידים לנו את האוכל ומציקים לנו יותר".
ברגעי הפחד הגדולים, כאשר חשבו שעומדים להוציאם להורג, אלי-ה אמר לחברו: "אני מחבק את אלון ואני אומר לו תעצום עיניים, שתי דקות זה ייגמר. זה לא יכאב".
כשהגיע רגע השחרור, אלון נאלץ להישאר. "אלון נכנס לפאניקה. הוא היה מאוד מבועת והוא התחיל לבכות". אלי-ה הבטיח לחברו: "אני מבטיח לו שזה שאני עולה למעלה, לא אומר שאני שוכח אותו".
הרגע של החזרה הביתה היה המאושר בחייו: "אני מסתכל לכולם שם בעיניים, ואני עושה להם 'וי' של ניצחון". רק אז הבין שחלק מחבריו לא שרדו: "אתה מבין שכל מה שבנית לעצמך בראש יש מצב שהוא לא אמיתי".
