כנס החורף של הכנסת הסתיים השבוע ואם שואלים את ראה"מ נתניהו, ואת זה שכרגע ממלא את מקומו בהיעדרו – שר המשפטים יריב לוין, מהו ההישג המרכזי מבחינתם שהושג במהלך המושב, שומעים תשובות ודעות חצויות. בעיני יריב לוין, ההישג המרכזי הוא הצלחתו להעביר את החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. מדובר בסעיף המרכזי של הרפורמה המשפטית, שעבר בכנסת בגרסה אמנם מרוככת, אך לאחר מאבקים ארוכים.
מבחינת נתניהו, הדבר המרכזי שהושג הוא העברת תקציב המדינה, שאמור לתת אורך נשימה לקואליציה לפחות לשנה עד ההצבעה על תקציב הבא. עם זאת ההערכה היא שהתקציב הבא כבר לא יעבור והכנסת תפוזר. כך קורה כמעט תמיד בשנה האחרונה לכהונת הממשלה. הפוליטיקאים מריחים בחירות ומקשיחים עמדות, כדי לחדד מסרים לקמפיינים שלהם. לפיכך אי אפשר להעביר את התקציב, דבר שגורם לפיזור הכנסת.
אם נתניהו ירגיש שאכן זה מה שעומד להתרחש, סביר להניח שהוא ירצה לשלוט בסדר היום, והוא זה שיוביל לפירוק הקואליציה. עם זאת הכול יכול להתרחש הרבה יותר מהר, כבר במושב הקיץ על פי הדברים שנכתבו כאן בשבוע שעבר, וזכו להד נרחב.
תחת הכותרת "פרספקטיבה על האלטרנטיבה", כתבנו כי המילה "אלטרנטיבה" אינה מילת גנאי וכי כל האפשרויות נבחנות בכל רגע נתון, וזו הייתה דעתם של גדולי ישראל שליט"א שהתכנסו יחד בשבוע שעבר. כפי שנכתב, רוח הדברים בחדר פנימה הייתה, שאין עוד מקום להבטחות ולתירוצים של נתניהו, הגיע הזמן למעשים. עוד נכתב שהתחושה היא שאם מסתמכים רק על הבטחות ולא על מעשים, אז אולי צריך לבחון גורמים נוספים שמעניקים הבטחות, אך לא יצא עליהם שם, שלא עומדים בדיבורם. הדברים זכו כאמור לתגובות ולציטוטים רבים בתקשורת הכללית, כמו גם של הקוראים עצמם שהזדהו עם מה שנכתב וציינו זאת.
והנה גם השבוע יצאו מספר ח"כים מהקואליציה בצעדות פומביות והפגנתיות נגד החוק המאפשר את המשך לימודם של בני הישיבות ואברכי הכוללים. "זו כפיות טובה, הם הגיעו לתפקידיהם בזכות תמיכתנו", הגיב ח"כ הרב משה גפני (בוועידת "איחוד בני הישיבות"). "מעכשיו על כל דבר אנחנו נעלה לשאול את מורי דרכנו. לא יהיה עוד מובן מאיליו שנצביע עם הליכוד או עם הציונות הדתית". בכך סימן הרב גפני את הצפוי: אם לא יהיה חוק, לא תהיה ממשלה, על פי מה שיורו גדולי ישראל.
הח"כים שהשתפו בצעדות ניסו לענות ולמצוא צידוקים כאלו ואחרים להתנגדותם. לאותם הח"כים ראוי שנצטט מדבריו השבוע של האלוף דוד זיני, מפקד פיקוד ההכשרות והאימונים בצבא.
"כאשר בדקנו לעומק, אפשר לומר שאם יבוא חרדי ויגיד שצה"ל לא עמד בהתחייבויותיו לאורך כל הדרך, הרי שקנינו את האמירה הזו ביושר" הודה זיני. "כל מסלול שבדקתי, לא עמד באופן מלא במה שהתחייבנו. לפיכך ראשי הציבור החרדי והנהגתו יכולים לומר לנו: 'אתם מדברים דיבורים ובפועל אתם לא עומדים בהם'. לצערי יש לזה קבלות. קנינו את זה ביושר". כל מילה נוספת מיותרת.
כותרות בצרורות
יום שני בבוקר. מערכת העיתון ברחוב ז'בוטינסקי 108 בבני ברק רוחשת פעילות. האתגר: למלא את העיתון הכפול עליו עובדים היום בחדשות ובתכנים רבים ומעניינים. בכל פעם כשהעיתון גדול ומחולק לשניים, האתגר הוא כפול: למצוא כותרות וחדשות שיתאימו לשני העיתונים. מדובר במשימה מורכבת ולא קלה, לה שותפים חברי המערכת – הכתבים והעורכים. הצורך הוא למצוא כותרות ראשיות שונות, שישקפו את מהלך האירועים המרכזיים.
ביום שני האחרון המשימה הפכה לקלה, עד שהיה אפילו צורך בסינון הכותרות הרבות שהגיעו בזו אחר זו. בכל רגע קפצו עוד חדשות, ועוד כותרת, שכל אחת מהן התאימה לכותרת הראשית של העיתון. בקצב הזה אפשר היה למלא לא רק עיתון כפול, אלא שלושה-ארבעה עם כותרות שונות.
הדיווחים השוטפים זרמו במהירות שיא. הכתבים והעורכים שמצמצו לרגע, פספסו את הכותרת הבאה. אם בבוקר עוד היה ראש שב"כ חדש, מפקד חיל הים לשעבר, אלי שרביט, אז לקראת הלילה כבר הסתמן שהשרביט ניטל ממנו והמינוי יבוטל (כפי שאכן פורסם רשמית למחרת).
זה החל בבוקר מוקדם בשעה 6:53 עם פעלתנות יתרה בלשכת ראש הממשלה, לאחר פרסום ההודעה על ההחלטה על המינוי המפתיע של שרביט. הכתבים הצבאיים סיפרו כי פעלתנות כזו בשעת בוקר כה מוקדמת, דבר שאינו אופייני ללשכה, הזכירה להם פעלתנות דומה בלשכה, בשבעה באוקטובר בשעה 6:29 עם תחילת האזעקות המאיימות ברחבי המדינה, לאחר שהחמאס שיגר אלפי רקטות, במטרה להסוות את חדירת המחבלים ליישובי העוטף בדרום.
החדשות רדפו בזו אחר זו כשכל אחת נכרכת בשנייה. כך ארע שעתיים לאחר הודעת המינוי של שרביט, כאשר החלו להגיע התגובות החצויות בעד ונגד (לקמן בהרחבה). בהמשך, בשעה 10 בבוקר החלה עדות נתניהו ב"משפט האלפים" הבלתי נגמר. הכתבים ציטטו את הכותרות מתוך הדיונים, עם זעקתו החוזרת ונשנית של נתניהו נגד העמדתו לדין ("זה שוחד? על זה אתם מעמידים אותי לדין? זה אבסורד"!).
וזה נמשך: 40 דקות לאחר תחילת העדות, קיבלו כתבי החדשות את הידיעה הראשונה על מעצרם של יונתן אוריך ואלי פלדשטיין – אנשי ראה"מ. עורך דינו של אוריך, עמית חדד, שהוא גם עורך דינו של נתניהו, הודיע לשופטים כי הוא נאלץ לסיים את חקירת העד כיוון שעליו למהר אל לקוחו העצור. המשפט נפסק, כאשר נתניהו קיבל גם הוא הודעה מהיועצת המשפטית לממשלה, שעליו להגיע ללשכתו, שם ממתינים לו חוקרי להב 433 למסירת עדות בפרשה עליה נחקרו אנשיו.
חופש העיתונות
בשלב בו נתניהו יצא למתן עדותו, הייתה הפרשה כולה תחת צו איסור פרסום. כולם ידעו פחות או יותר במה מדובר, אך באופן רשמי אסור היה לדווח על פרטי החקירה. בתקשורת מיהרו לתייג את הפרשה תחת השם "קטאר-גייט", בעוד אנשי נתניהו ציינו כי מדובר ב"קטאר-פייק".
בד בבד פורסם על עיתונאי בכיר, שנקרא למסור עדות בפרשה, כשתוך כדי עדותו הפך ההליך ל"חקירה באזהרה" ולאחר מכן למעצר (בית) בן חמישה ימים בפועל. גם שמו של העיתונאי נתון היה בצא"פ, אך כולם ידעו במי מדובר. מאוחר יותר פורסם רשמית כי מדובר בצביקה קליין עורך ה"ג'רוזלם פוסט".
בהקשר זה חשוב לציין כי חקירת קליין, עוררה סערה סביב חופש העיתונות, אך איש מאנשי המחאה "הקפלניסטים" לא יצא להגנתו, כפי שלבטח היה קורה, אם מדובר היה בעיתונאי הקרוב לעמדתם. מרוב דיבוריהם על "משטר נתניהו שישליך עיתונאים לכלא", מי שעושה זאת הם אנשי הפרקליטות, שלמענם הם יוצאים להפגין.
האירועים נמשכו הלאה, עם הדיווחים מסביבתו של נתניהו על ביטול מינויו של שרביט, כשלכל אורך היום נרשמו תגובות במערכת הפוליטית מכאן ומכאן על כל האירועים. מעל כולם בלטה הודעת הליכוד על חקירת אנשי לשכתו של נתניהו: "מה שקורה היום זהו שפל חדש במסע הציד הפוליטי".
בחזרה למערכת העיתון: לצד כל הכותרות הפנים-ישראליות, שרדפו כאמור זו אחר זו, נרשמו באותו יום כותרות בעל ערך חדשותי גם בעולם. מדובר היה בחילופי האיומים בין איראן לארה"ב, כאשר האמריקאים הציגו לראווה את "המפציץ האמריקאי "בי 2" ומאידך חשפו האיראנים את "עיר הטילים" כתגובת נגד.
כותרת נוספת שנחתה על שולחן המערכת: הנשיא טראמפ בוחן אפשרות לשנות את החוק בארה"ב כך שיוכל להתמודד לקדנציה שלישית (מול אובמה?). בד בבד הגיעה גם ידיעה מצרפת לפיה מנהיגת הימין לה פן, בצרפת לא תוכל להתמודד על הנשיאות בארצה, ובקיצור: יום עם כותרות לאין ספור שיכולות היו למלא עוד ועוד עיתונים ובעיקר כותרות ראשיות. הנה שיתפתי אתכם בלבטים הפנימיים ובמה שעבר עלינו השבוע ביום שני.
ומי שחשב שלמחרת יהיה יום רגוע יותר, התבדה. גם ביום שלישי נרשם קצב התרחשויות מסחרר: זה החל עם ההודעה הרשמית של נתניהו על ביטול מינויו של ראש שב"כ, נמשך עם ההודעה על מעצרם של יועצי ראש הממשלה, חיסול של מחבל בכיר בלב הדאחייה בביירות, העלאת כוננות לפיגועים בחו"ל לאחר אזהרת המטה ללוחמה בטרור, הודעת נפתלי בנט על השקת מפלגתו החדשה עם חזרתו לפוליטיקה, וביטול מכסים על מוצרים מארה"ב.
פארסה ופרסה
לאחר השבוע הקודם, שהאיר פנים והיה מוצלח מאד לקואליציה, עם העברת התקציב, והעברת החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת השופטים, הגיע השבוע הנוכחי שהיה רע במיוחד לנתניהו בכל החזיתות.
פארסת מינויו של ראש השב"כ, שהסתיימה בסיבוב פרסה של נתניהו עם החלטתו לחזור בו, לא היטיבה עם ראה"מ והראתה שגם לאיש, שתומכיו מרבים להללו כ"קוסם פוליטי", "מנהיג בעל שיעור קומה", "פוליטיקאי שיודע להיחלץ מכל מצב" ועוד כל מיני דברי שבח 'ביביסטיים', יש שגיאות קשות, לפחות בכל הקשור למינויים. נתניהו אמנם מיהר לחזור בו מהמינוי, אך הסיבוב הזה לא הוסיף לו תמיכה – לא בקרב אנשיו ולבטח לא אצל יריביו.
זה החל כאמור ביום שני בשעת בוקר מוקדמת – שעת פעילות לא אופיינית עבור נתניהו – בה מסר על החלטתו למנות את מפקד חיל הים לשעבר, אלי שרביט לראש השב"כ. מדובר היה במינוי של מישהו מחוץ לארגון, בדיוק כמו המינוי בזמנו של מפקד חיל הים בעבר, עמי איילון, לראש השב"כ לאחר כשל רצח רבין. בשני המקרים השב"כ עבר טלטלה קשה – מחדל אבטחת רבין ב-95, ומחדל הטבח הנוכחי. התחושה הייתה שבכל פעם שהארגון מתחיל לשקוע ולצלול, מביאים מישהו מבחוץ שיודע לשחות ולהציל מטביעה.
המינוי התקבל בהפתעה רבה. עד לאותה שעה הוזכרו ארבעה מועמדים, שנתניהו ראיין אותם. שרביט לא היה בתוכם. לפתע נודע שהיו בעצם שבעה מועמדים שהתראיינו לתפקיד, וזו הנקודה החיובית היחידה בכל הפרשה: לא היו שום הדלפות מתוך הלשכה. אפילו שר הביטחון ישראל כץ, לא ידע על המינוי.
מאחורי הקלעים התברר, שנתניהו נועץ באנשי ביטחון לשעבר שהרעיפו שבחים על שרביט. גם הרמטכ"ל, אייל זמיר, שמינה את שרביט, זה לא מכבר לאחד מצוות האלופים לשעבר, לבדיקה מחודשת של תחקירי המחדל, שיגר מילים טובות עליו.
מנגד, היו בסביבת ראש הממשלה אנשים שהתריעו בפניו על השתתפותו של שרביט בעבר בהפגנות קפלן נגד הרפורמה המשפטית. כמו כן על תמיכתו בהסכם הגז של לפיד (שלדעת נתניהו זהו "הסכם כניעה"). עוד אמרו כי רק לא מכבר פרסם שרביט, מאמר בעיתון "כלכליסט", בו תקף את המדיניות של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, בנושא האקלים וטען כי היא שגויה פוליטית ואפילו מסוכנת עבור כדור הארץ.
נתניהו שמע את הדברים ולמרות כך החליט להכריז על המינוי. התגובות לא איחרו לבוא. יריביו טענו (אוטומטית) כי מדובר במינוי שגוי. ח"כ ליברמן הסביר עד כמה שרביט לא מתאים לתפקיד. אחרים ציינו נימוקים שונים ומשונים, כיצד המינוי נועד אך ורק כדי למנוע את חקירת פרשת 'קטאר-גייט'. המעניין היה שלאחר מכן, כאשר המינוי בוטל, התהפכו לפתע יריביו של ראה"מ וטענו כי נתניהו נסוג מהמינוי "הראוי" רק בגלל לחץ מקורביו.
עד מהרה החלו רבים לתהות מה באמת עמד מאחורי המינוי, בפרט אם נתניהו ידע על עברו של שרביט.
מינוי ולא גמור
שעות ספורות לאחר שהתפרסם המינוי, החלו להגיע תגובות בלתי צפויות מהליכוד, ולראשונה נראה היה שנתניהו איבד שליטה בתוך הבייס שלו. אם עד כה נהוג היה לומר, שהליכוד הוא עדר שנגרר אחרי מנהיגו, הגיעה פרשת שרביט והוכיחה אחרת. קשה היה להם לסלוח על השתתפותו במחאת קפלן.
עיקר המחאה הגיעה מח"כ גוטליב, שיצאה בחריפות רבה נגד המינוי. "אדוני ראש הממשלה", היא שאלה, "מי לוחש על אוזנך. מה קורה פה. האם אין אנשי ימין מעולים, אמיצים ומנוסים לעמוד בראש השב"כ?"
לגוטליב יש משקל כבד בליכוד. בסקרים פנימיים היא נבחרת בחמישייה הראשונה. הביקורת שלה חלחלה לליכוד והביאה לתגובות נוספות נגד המינוי. גם עיתונאים ואנשי תקשורת ("השופרות") הצטרפו לקולות המחאה. הביקורת עשתה את שלה ונתניהו נכנע לה די בקלות, דבר שהביא להפרחת ספקולציות שונות – מה באמת עמד מלכתחילה מאחורי המינוי, בפרט כאשר הוא ידע על כל העבר של שרביט.
היו שניסו להיאחז בממשל האמריקאי, וטענו כי נתניהו קיבל מסרים נגד שרביט עקב מאמרו נגד טראמפ. במקביל היו שניסו לומר כי מדובר ב"תרגיל מבריק" של נתניהו, כדי שיפסיקו לדון בשאלה, האם מותר לו לפטר את ראש השב"כ הקודם, ויתחילו לדון בשמו של ראש השב"כ החדש. על פי תזה זו, שרביט היה בעצם מועמד קש, שתוכנן להחליפו מהר מאד במועמד אחר. במקביל היו שאמרו כי נתניהו ביקש להשתלט על סדר היום כדי לדחוק הצידה את הריאיון של ירדן ביבס, בתקשורת האמריקאית, שאמור היה לתפוס כותרות רבות.
תזה נוספת: נתניהו ידע שמקורביו עומדים להיחקר ולהיעצר ולכן הקדים את ההודעה על המינוי. על פי תזה זו, הדבר החשוב ביותר לנתניהו, הוא להעיף את רונן בר מהתפקיד בגלל חקירות אנשיו בפרשת קטאר. לפיכך היה מוכן למנות מועמד 'קפלניסט',שהבג"צ והרל"בים יאשרו, ובלבד שרונן בר יודח. זאת בהנחה ששרביט לא יעמיק מידי בפרשת 'קאטר-גייט'.
כאמור בסופו של דבר, נתניהו חזר בו מהמינוי וכל הספקולציות נותרו באוויר, תוך ציפייה לראות את מי הוא ימנה בפועל. נתניהו לא המתין ומינה את ש' סגן ראש השב"כ הנוכחי למ"מ ראש השב"כ, תוך תקווה שהבג"צ, שאמור בשבוע הבא לדון בחוקיות הדחתו של רונן בר, יימנע מלהתערב, בפרט לאחר מינוי ש' – שהיה גם מועמדו של בר.
ובינתיים מעורר המינוי של ש' למ"מ ראש השב"כ תרעומת. יריביו של נתניהו טוענים כי שיטתו למנות תמיד ממלאי מקום, פוגמת ומחלישה אותם. כך היה עם המינוי למ"מ מפכ"ל המשטרה, כך מ"מ לנציבות שירות המדינה, וכך מ"מ לנשיא ביהמ"ש העליון. לדבריהם, ש' שירצה לקבל מינוי קבע לראשות השב"כ, יהיה תלוי בנתניהו ולכן ינסה לרצותו וירפה מחקירת מקורביו. "הוא יהיה כמו 'ברווז צולע' גם בתוך השירות, כיוון שפקודיו יודעים שהוא רק ממלא מקום", הסבירו.
לא נותר אלא להמתין לשבוע הבא, כדי לראות מה יחליט ההרכב האקטיביסטי שנקבע בבג"ץ בדיון על הדחת ראש השב"כ.
החקירה והמטרה
בין פרסום ההודעה ביום שני בבוקר על מינויו של שרביט, לבין הרגע שהעניין הפך לחדשות מיושנות, חלפו פחות משלוש שעות. לאוויר פרצה החדשה המרעישה על מעצר שניים מיועצי ראש הממשלה – יונתן אוריך ואלי פלדשטיין, בחשד לכאורה של "מגע עם סוכן זר וקבלת שוחד" בפרשת 'קטאר-גייט'. הדבר גרם לנתניהו לקטוע את עדותו כדי להמשיך ללשכתו ולמסור שם עדות בפרשה.
החשד המרכזי הוא שיועצי נתניהו העבירו לעיתונאים מסרים מטעם קטאר בשם "גורמים מדיניים". פלדשטיין על פי החשד פעל לשפר את תדמיתה של קטאר בישראל סביב מעורבותה במגעים לשחרור החטופים, כשהוא מעניק לכאורה שירותי יחסי ציבור לחברה זרה שעבדה עבור קטאר. כל זה נעשה בעודו משמש כדוברו של ראש הממשלה לכתבים צבאיים במהלך המלחמה.
הפרטים הנוספים די מורכבים והם עוסקים בעיקר בדרך העברת הכספים מקטאר באמצעות איש העסקים הישראלי גיל בירגר, שגם הוא עצור בפרשה. בירגר קיבל את הכספים הללו מג'י פוטליק – לשעבר יועץ בממשל קלינטון, הפועל כיום כלוביסט בשירות קטאר.
על פי הדיווחים, פלדשטיין השיב כי הוצע לו על ידי גורמים במשרד ראש הממשלה לקבל תשלום עבור עבודתו באמצעות פוטליק. אוריך מצדו הכחיש כל קשר למהלך. עוד דווח כי השניים עומתו זה מול זה כדי לבדוק את אמיתות גרסאותיהם. חשוב לציין כי בניגוד לכלי התקשורת, שהפכו אותם כבר לנאשמים, הרי שחזקת החפות עומדת להם והם לא הואשמו ולבטח לא הורשעו עד כה.
במקביל, נתניהו אינו חשוד בפרשה ואין כאן תיק חדש (5000). המשטרה זימנה אותו לעדות פתוחה בלשכתו כדי שיספק מידע על הידוע לו בפרשה, כדי להבטיח שהגרסאות ייגבו בעת ובעונה אחת.
עד מהרה הפכה הפרשה כולה לדיון, האם מדובר בחשדות רציניים או במסע רדיפה. בליכוד אומרים שזה "ציד פוליטי", כאשר הלחץ של הפרקליטות והמשטרה מופנה כלפי השניים כדי שימסרו עדות נגד נתניהו. כך היה בזמנו עם דוד שרן, ראש הסגל לשעבר בלשכת נתניהו בפרשת הצוללות (ששקעה למצולות). רעייתו של שרן סיפרה השבוע כי החוקרים אמרו מפורשות לבעלה, כי אם ימסור מידע אפילו קטן על נתניהו, יוכל להיפטר מכל החשדות נגדו. שרן עמד על שלו ושוחרר.
השיטה מסתבר לא השתנתה. עו"ד עמית חדד, פרקליטו של אוריך סיפר שבמהלך חקירתו (של אוריך), אמרו לו, שאם הוא רוצה לראות את התינוקת שנולדה לו לפני 4.5 חודשים, "כדאי שיחשוב טוב". הרמז היה ברור. בזמנו העיד על כך גם שלמה פילבר. "אני לא הייתי המטרה, אלא נתניהו, וזה מה שנתנו לי להבין". דברים דומים אמר גם ניר חפץ. השיטה אותה שיטה. היועצים והמקורבים הם אלו שמתחלפים.
הרכבת והקטר
תיק החקירה הנוכחי זכה לשם: "רכבת בשער", כאשר משחק המילים בין הרכבת לקטר ברור. הנטייה הטבעית שלנו היא להגן על נתניהו ואנשיו בגלל תחושת ההזדהות על רדיפתם בידי המערכת המשפטית. אבל בדיוק כמו שאנו לועגים לאנשי הרל"ב והמחאה, שרואים בנתניהו, כמי שאשם בכל תחלואי הארץ (והעולם) ויוצאים נגדו אוטומטית בכל נושא, כך אסור לנו ללכת שבי אחר כל פעולותיו ופעולות אנשיו ולהצדיק אותו ואותם בכל מחיר.
העובדות על מה שארע בפרשת קטאר והקשר ליועצי ראה"מ נחקרים ויש להניח שזה ייקח עוד זמן רב. אולם צריך להודות שקשה לקבל את העובדה שיועצי ראה"מ הפועלים מול העיתונאים, מדבררים מצד אחד את נתניהו, ומצד שני מדינה זרה (גם אם אינה נחשבת בפועל כמדינת אויב). הדבר גרם לקושי מעשי ולבלבול, כיוון שהעיתונאים שלא ידעו על הקשר (לכאורה) בין היועצים לקטאר, חשבו שכל התדרוכים מגיעים הישר מלשכת נתניהו, כולל אלו שקבעו כי קטאר היא מתווכת טובה יותר ממצרים בעניין החזרת החטופים. בדיעבד עולה החשד כי התדרוכים על קטאר היו ב"חשבון נפרד". כך לא מתנהלים בלשכת (האקווריום) של ראה"מ.
השאלה היא איזה מידע יצא מהלשכה. נתניהו, התייחס לכך בסרטון שהוציא, וציין כי אוריך כלל לא נחשף למידע מסווג. "הוא יועץ פוליטי שלי, אינו עובד לשכה ולא עובד משרד ראה"מ. הוא בכלל לא רואה חומרים מסווגים".
בד בבד גם מעצרו של העיתונאי צביקה קליין, עורך ג'רוזלם פוסט שהוזכר לעיל, בחשד שתיווך לכאורה בין פלדשטין לבירגר עורר סערה. קשה להאמין שאם היה מדובר בעיתונאי אחר מאחד מ'ערוצי התבהלה' המזוהים עם המחאה, היה מתבצע מעצר דומה. אתמול זומנה לחקירה עיתונאית נוספת שירית אביטן מ'ישראל היום', ונראה כיצד הפרשה מתפתחת.
כך או אחרת, בסביבת נתניהו מזכירים את כל הפרשות שהתחילו בקול רעש גדול והסתיימו בקול דממה דקה. מדובר בפרשת בראון-חברון, פרשת המתנות, ביבי טורס, המעונות, הבקבוקים, החמגשיות, הצוללות, גריסת המסמכים, זיוף הפרוטוקולים ועוד ועוד. בכל אחת מהפרשות הללו ציינו הפרשנים בלהט כי "הפעם זה סופי – הפעם נתניהו גמור", אך המציאות טפחה על פניהם.
"הפעם זה אחרת", חוזרים ואומרים הפרשנים והיריבים של ראה"מ, תוך שהם מייחלים שהפרשה הנוכחית תביא להפלתו. לראייה הם מצביעים על הלחץ של נתניהו שיוצא שוב ושוב עם סרטונים ותגובות במטרה להזים את החשדות.
"כדאי לשים לב מי עוד היה בקשר עם קטאר", טוען נתניהו והצביע על יאיר לפיד, שנפגש עם בכירים קטארים, בני גנץ ופרשת "המימד החמישי" וראש השב"כ רונן בר שהתארח בקטאר באירוע ספורט גדול שנערך שם. בהקשר זה צריך להזכיר שבמשך תקופה ארוכה דיברו אנשי הרל"ב בעד קטאר וחשיבותה להחזרת החטופים. מנגד, כאשר נתניהו דיבר נגד הקטארים, הם יצאו נגדו. עתה התהפכו היוצרות. לפתע קטאר היא מדינת אויב, רק בגלל שיועצי נתניהו נחשדים בקשר עמה. "צריך לפוצץ את בלון הצביעות הזה", אמר נתניהו (וטס להונגריה).
"בנט 2026"
כאשר נפתלי בנט, הודיע השבוע על הקמת מפלגה חדשה עם השם הזמני "בנט 2026", לבטח חשב על חברו ושותפו בראשות "ממשלת השינוי" יאיר לפיד, שהפך לנלעג עם הפתק שהשאיר לאחר הפסדו בלשכת ראה"מ – לפיד 2024. לא מכבר תיקן לפיד את הפתק ל-2025, אבל יתכן שיפסיד גם את המועד הזה.
בנט הולך על בטוח: 2026 הוא המועד הקבוע בחוק של הבחירות הבאות. מבחינתו, העיקר שהסקרים הנוכחיים ימשיכו להחמיא לו ובינתיים הוא יוכל להתארגן עם מפלגתו החדשה ולחפש מועמדים, שיהיו נאמנים לו ולא יברחו ממנו כמו שיקלי, סילמן ואורבך. לפי הסקרים, זוכה מפלגת בנט ל-20-27 מנדטים והיא המפלגה הגדולה ביותר, עוד בטרם קמה.
בהקשר זה חשוב לחזור ולהזכיר שוב: בבחירות האחרונות בהן בנט התמודד, חזו לו הסקרים קרוב ל-20 מנדטים ואף יותר. אולם בנט סיים עם 6 מנדטים בלבד. איתרע מזלו והוא הצליח "לקמבן" לעצמו את ראשות הממשלה. הסוקר שלמה פילבר, טוען (כפי שנכתב כאן) כי כך יסתיימו עבור בנט גם הבחירות הבאות עם מספר חד ספרתי.
כך או כך, רישום המפלגה השבוע הוא עניין טכני בלבד. שמה הסופי של המפלגה יהיה שונה. בנט מצדו כבר גיבש כוורת פוליטית חדשה, שבונה ומקימה את מערך השטח והפעילים ובעיקר בוחנת שמות מועמדים פוטנציאלים לרשימה. המטרה היא למצוא מועמדי אמצע, שאינם ימין או שמאל מובהקים, תוך רצון לקבל תמיכה מדתיים לאומיים המוסתים נגד החרדים, אנשי ימין שכועסים על המחדל הביטחוני, ואנשי שמאל, שיהיו מוכנים להתפשר ולהצביע "בנט" מתוך הבנה שהוא האפשרות היחידה להפלת נתניהו.
השבוע התפרסם כי בנט ערך לאחרונה מחקר בעלות של מאות אלפי דולרים, כאשר המסקנה המרכזית הייתה שאין לו קולות בימין אלא רק בשמאל. יתכן שזה מסביר את המתקפה שלו על עיתונאים, כיוון שבאותו מחקר התגלה שהציבור שלו רואה בעמית סגל, דמות שיש להילחם בה , כפי שבנט עשה בשבוע שעבר.
בשלב זה, השם החם שמוזכר לאייש את הרשימה, הוא ראש השב"כ לשעבר יורם כהן, שיוצב בצמרת, אולי אפילו במקום השני. שמות נוספים שהוזכרו: ר"ע בית שמש לשעבר עליזה בלוך, וראש מוצעת ירוחם לשעבר טל אוחנה.
עד כה נמנע בנט מראיונות מחשש שכל מילה תזיק לו, עקב המורכבות של תומכיו מימין ומשמאל גם יחד. המצע היחיד שלו הוא גיוס חרדים וההצהרה היחידה שהוא מוכן להשמיע היא: "אני אפיל את נתניהו". כל דבר אחר בקשר לעסקת החטופים, הפעולה בעזה, ציר פילדלפי, גבולות וכו', הס מלהזכיר. בנט שותק.
מי שכבר מיהר לברך את בנט על מפלגתו, הוא יאיר לפיד, מה שהביא את הליכוד לעקוץ אותו עם התגובה: "אנו לא מתערבים לשמאל כיצד לחלק את המנדטים שלהם".
בשבוע שעבר ארע לו פנצ'ר בלתי צפוי כאשר, ח"כ מנסור עבאס, שותפו בממשלה הקודמת, אישר בראיון שנערך עמו את המשך הקשר ביניהם. "אני בקשר עם נפתלי בנט. מטרתנו העיקרית היא להפיל את הממשלה". אמור לי מי שותפיך..
דו עט – המילים המרכזיות שהדהדו השבוע
עדות פתוחה: ראה"מ נתניהו זומן לתת עדות פתוחה בלשכתו תוך כדי חקירתם של יועציו, אוריך ופלדשטיין. המטרה: למנוע ככל הנראה אפשרות לשיבוש החקירה וכדי להבטיח שהגרסאות ייגבו בעת ובעונה אחת. גם העיתונאי צביקה קליין, זומן תחילה לעדות פתוחה. אלא שאצלו העדות הפתוחה הפכה לחקירה באזהרה ולמעצר בית.
בני ערובה: "יש כאן חקירה פוליטית. מחזיקים את אוריך ופלדשטיין כבני ערובה", אמר נתניהו ועורר סערה. בחירת המילים שלו – "בני ערובה" עוררה ביקורת בקרב משפחות החטופים שמרגישות שיקיריהן הם בני הערובה האמתיים ואין זולתם. עם זאת התגובות של האופוזיציה היו נגועות בצביעות. בחינה לאחור גילתה כי הם השתמשו לא אחת במילים: "נתניהו הפך להיות בן ערובה של שותפיו הקיצוניים". מסתבר ש"בני ערובה" אינם ערובה ללשון צחה ונקייה.
פגרת האביב: הכנסת סיימה את "כנס החורף" ויצאה לפגרת האביב לפני שתשוב לכנס הקיץ. עם סיום מושב החורף פורסמו נתונים שונים מהם עולה כי בין חמשת הח"כים שבקושי הגיעו לכנסת נמצא יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד, שתפקידו כזכור לנסות ולהפיל את הממשלה. בין חמשת הח"כים שגילו את הנוכחות הגבוהה ביותר נמצאים הרב יצחק פינדרוס מדגל התורה, והרב ינון אזולאי מש"ס.
מיספרים מספרים: נתון מעניין נוסף שעלה השבוע באתר הכנסת, בדק את מספר השנים (והימים) שהח"כים מכהנים בכנסת. במקום הראשון נמצא יו"ר ועדת הכספים הרב משה גפני עם 33.8 שנים (12,339 ימים) כ"י. במקום השני נמצא נתניהו עם 32.8 שנים (11,959 ימים). שלישי יולי אדלשטיין 27.9 (10,200 ימים).
הטור פורסם לראשונה במדור 'מקור נאמן' שבגליון סופ"ש בעיתון 'יתד נאמן'.
