שלום וברכה מורי ורבותי!
כולנו יודעים שאסור לדבר רע האחד על השני.
כולנו יודעים שגם אם זו אמת, עדיין זה בגדר לשון הרע, והקדוש ברוך הוא מאוד מאוד כועס על זה ועל זה היה חרב בית המקדש השני ועל זה הוא אמר ששקולה שנאת חינם ושקול לשון הרע כנגד שלושת העבירות החמורות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים (יומא ט' ע"ב).
אבל יש משהו אחד שלא כולנו יודעים.
לא כולם יודעים שלא רק שאסור להקניט או ללכלך על החבר, אלא גם לא תמיד לפרגן, לשבח ולהלל.
לפעמים דברי השבח שלך על החבר הולכים להרוס לו את החיים. אם מדובר בפוליטיקאי שהעם שכח את קיומו ואתה ניגש לאנשים שיודעים ולא כל כך אוהבים או שמחים במקומו החדש, ומשבח ומפאר, אתה בעצם מכין את הקרקע לדברי השאגה והנאצות אותם הם רוצים להעניק לאותו אדם.
בכזה מקום אסור לך לשבח, אסור לך לפרגן, באותה מידה, ישנו אדם שמכניס אורחים, ואתה מפרסם זאת בצורה גלויה מידי, עד כדי שמחר הוא ילך לקרוס כלכלית, הרי שהרסת את חייו.
אם ישנו מבצע לחיילים בחנות מסויימת ואתה הולך ומעדכן את כולם: "החנות מביאה לכל החיילים בחינם" ומחר כל הפלוגות עוברות ישירות דרכו וגורמות למותו, הרי שהרסת את חייו בדברי השבח והפרגון הללו.
כל אחד אמור לחשב טוב טוב בטרם הוא מוציא מילה מהפה, לא רק לפני מילה רעה, אלא גם לפני מילה טובה.
המרגלים בפרשתנו שנשלחו על ידי משה רבינו בעצת עם ישראל לארץ ישראל לראות האם היא שווה, טובה ויפה, חזרו ואמרו רק רע על הארץ, אבל הם עשו זאת בעורמה, הם התחילו לדבר בצורה יפה, הם סיפרו עד כמה העם שם גדול, עד כמה הפירות גדולים ועד כמה הכל שם ענק כל כך.
מזה עם ישראל האמין שמדובר באנשים שיהיה קשה מאוד מאוד להילחם איתם, הם הוציאו דברים טובים מהפה, אבל המטרה שלהם הייתה רעה, והקדוש ברוך הוא מתייחס למטרה ולא רק למה שיוצא מהפה.
כל אחד מאיתנו נזהר גם בדברים הרעים וגם בדברים הטובים, ומוציאים מה שיעשה אך ורק טוב לסביבתנו, לחברינו, למשפחתנו ולכל הנלווים אלינו.
ברוכים תהיו!
