ההדחה שבוטלה והסאגה המיותרת שיכולה לסבך את הממשלה

השבוע הודיע ראש השב"כ, רונן בר, שיסיים את תפקידו ב-15 ביוני. בהמשך לכך הממשלה ביטלה את החלטתה לפטר אותו מתפקידו והודיעה על כך לבג"ץ במטרה למנוע החלטה עקרונית של בית המשפט העליון בנוגע לסמכות הממשלה לפטר בכירים.

תכלס, הממשלה נהגה, בעיני, בחיפזון כאשר מיהרה להחליט על פיטוריו של ראש השב"כ. זו היתה החלטה מיותרת שסיבכה ללא שום צורך את הממשלה, הביאה לכך שראש השב"כ וראש הממשלה נאלצו להגיש תצהיר בשבועה לבית המשפט, תצהיר בו התגוללו שני האישים איש על האחר באופן שלא כיבד אף אחד מהם ובטח לא הוסיף למורל הלאומי.

המהלך של הממשלה היה מיותר, שכן עם מעט סבלנות רונן בר היה מניח את המפתחות בערך בתקופה בה הוא מניח אותם עכשיו. בקיצור – רוב מהומה על מאומה, אך הנזקים כבר נגרמו. ועדיין לא ברור האם בג"ץ ייעתר לבקשת הממשלה ופשוט "יסגור" את התיק.

אני דווקא מעריך שבג"ץ לא ידלג על ההזדמנות וכן יאמר משהו ערכי לגבי מסגור זכויותיה של הממשלה לפטר נושאי משרה בכירים. הוא כבר יכשיר לעצמו את הקרקע לקראת הבג"ץ שמן הסתם יגיע באשר לפיטורי היועצת המשפטית לממשלה. בקיצור – הממשלה הבקיעה גול עצמי מיותר.

אגב, ערכית ועקרונית אני בדעה שממשלה, כל ממשלה נבחרת צריכה להיות בעלת הזכות להעסיק במשרות הבכירות ביותר את האנשים שהיא חפצה בהם, שאיתם היא יכולה להגשים את מדיניותה. בסוף היום הציבור מטיל אחריות על הממשלה, ואם הממשלה אינה יכולה להעסיק את מי שהיא מוצאת לנכון – איך אפשר להטיל עליה אחריות?

ועוד מילה בזווית אישית: במדינת ישראל ציינו בימים האחרונים שני ימי זיכרון ולרגע העם היה שוב מאוחד. לרגע לא הייתה שנאה ולרגע התגברנו על כל המחלוקות. אבל זה היה רק לרגע קטן אחד. מיד לאחר מכן שבנו להיות עם מפולג – "איש אוחז בצוואר רעהו".

לו רק ניתן היה להאריך את הרגעים המיוחדים הללו של האחדות, היינו עושים הכל בשביל זה. עכשיו נותר רק להתפלל לכך שחלקי העם הכה מפולגים כל ימות השנה ישכילו לקבל את האחר, את השונה. אתה לא חייב לקבל את דעתו של האחר, כדי לכבד אותה. אם כל צד היה מוכן לקבל אפילו רק 10% מדעתו של האחר – מצבנו כעם היה משתפר עשרת מונים.

לצערי, במידה רבה המחלוקות בין חלקי העם השונים כה רבות ועוצמתיות עד שהפכנו להיות שני עמים במדינה אחת. ישנן משפחות בהן החלוקות הגיעו לכך שבני משפחה אינם מדברים אחד עם השני, כך גם עם חברויות שנותקו. זה כה עצוב ומדאיג.