דרוש: ראש שב"כ שיעצור את היועמ"שית ונשיא העליון

מדינת ישראל נמצאת על סף כאוס מוחלט, לא בגלל אויביה מבחוץ, אלא בגלל אלו שאמורים לשמור על שלטון החוק מבית. ההחלטה של בג"ץ בעניין הדחת ראש השב"כ, רונן בר, והתגובה המיידית של היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, אינן אלא עוד מסמר בארון הקבורה של הדמוקרטיה הישראלית. אם לא נתעורר, נמצא את עצמנו במציאות שבה אף ממשלה נבחרת לא תוכל לתפקד, והמדינה תנוהל על ידי פקידים משפטיים חסרי אחריות ציבורית.

ההחלטה של בג"ץ, בראשות הנשיא יצחק עמית, לקבוע כי הדחת ראש השב"כ לא נעשתה כהוגן, היא אבסורד, שעובר כבר את גבול הבלתי חוקי, אבל מה שהופך את הדברים למקוממים עוד יותר, היא קביעתו של עמית כי לראש הממשלה נתניהו יש ניגוד עניינים בנושא – ניגוד עניינים שאינו חל כמובן על עמית עצמו או על היועצת המשפטית. זהו שיא הצביעות. אבל חכו, זה לא הסוף.

היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, לא בזבזה רגע. תוך דקות ספורות מפסק הדין, כבר שיגרה מכתב לנתניהו ובו הצהירה כי אסור לו למנות ראש שב"כ בשל "ניגוד עניינים". לא רק שהיא מפגינה זלזול מוחלט בבחירת הציבור ובסמכות ראש הממשלה, אלא שהיא רומסת ברגל גסה כל בדל של הפרדת רשויות. היא קובעת כללים חדשים תוך כדי תנועה, ומאיימת לקבוע "כללים" נוספים תוך ימים. זהו לא שלטון החוק, אלא שלטון הפקידים – שלטון שבו מי שאינו נבחר קובע למעשה מי ישלוט.

שלא תבינו לא נכון, בסיפור הנוכחי אין לי כל צער על ראש הממשלה בנימין נתניהו, אחרי שבמשך שנים ארוכות, הוא נמנע מלבצע את הצעדים המתבקשים נגד המערכת המשפטית. יתרה מכך, כפי שהעיד אהרון ברק, "האפיפיור" שלהם, נתניהו שמר עליהם פעם אחר פעם. לא חשוב מה הסיבה שהובילה אותו לנהוג כך, אבל התוצאה הרת אסון. ההתנהלות של נתניהו היא שאפשרה למערכת המשפטית לצבור כוח בלתי מוגבל, והיא זו שהביאה אותנו עד הלום.

היום אנו משלמים את המחיר: אין חוק מעונות, אין חוק גיוס, אין תקציבים מסודרים, וכל החלטת ממשלה נתקלת בקשיים משפטיים אין-סופיים. המדינה משותקת. הממשלה נבחרת על ידי העם, אך נשלטת למעשה על ידי קומץ פקידים שמרגישים אלילים כל יכולים, שמונעים ממנה לפעול. זהו מצב בלתי נסבל, שמאיים על עצם קיומה של ישראל כמדינה דמוקרטית מתפקדת.

הצהרתו של נתניהו הערב, כי הממשלה בראשותו תמנה ראש שב"כ למרות מכתב היועמ"שית, היא צעד בכיוון הנכון, אך הוא אינו מספיק. נתניהו יודע היטב שהעימות עם מערכת המשפט, לא הולך להסתיים והם מנצלים את העובדה שהוא מסובך בפלילים ולכן, על נתניהו להפגין אומץ אמיתי, אומץ שלא הפגין עד היום. עליו להעביר את הסמכויות למינוי ראש השב"כ לשר המשפטים, יריב לוין.

לוין, בניגוד לנתניהו, אינו חשוף לאותם "ניגודי עניינים" שהמציאה המערכת המשפטית. ואפילו אם היועמ"שית תנסה, באמצעות "פלפולים משפטיים", להמציא ניגודים גם לו – הרי שזה כבר לא יחזיק מים בציבור. אם זה אכן ייקרה, המהלך הזה יעביר את הכדור למגרש של לוין, והוא חייב לפעול במהירות ובנחישות. לוין צריך למנות ראש שב"כ חדש, אדם בעל אומץ ועמוד שדרה, שיבין את גודל השעה ואת המשימה ההיסטורית המוטלת על כתפיו.

לא מכבר נחשפנו לכך שראש השב"כ הנוכחי, רונן בר, מבצע חקירות בשם הדאגה לדמוקרטיה, בטענה שהחוק הוא זה שמגדיר את מטרות השב"כ לשמירה מפני חתירה נגד הדמוקרטיה. זהו טיעון ציני ומסוכן, שמטרתו להכשיר התערבות בוטה של השב"כ בנושאים פוליטיים פנימיים וחתירה נגד הממשלה, אך דווקא עכשיו, זה הזמן להשתמש בו.

אנו זקוקים לראש שב"כ שיבין את הסכנה האמיתית לדמוקרטיה הישראלית – לא מכיוון האזרחים או הפוליטיקאים הנבחרים, אלא מכיוון המערכת המשפטית עצמה. דרוש ראש שב"כ שיעצור את היועצת המשפטית, את פרקליט המדינה, ואת נשיא העליון יצחק עמית, שבמעשיהם חותרים תחת הדמוקרטיה ויזרוק אותם לכלא, כאחרון נערי הגבעות עם צווים מנהליים.

נכון, זה דורש אומץ, הרבה אומץ. אומץ מנתניהו להעביר את הסמכויות, אומץ מלוין לפעול ללא מורא, ואומץ מראש השב"כ החדש, שיידע להילחם על אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל, אבל רק כך אולי יהיה אפשר לתקן את מה שהרועצת עשתה כאן מאז שנכנסה לתפקידה.