אחרי התקיפה באיראן וכשנשימתה של המערכה בעזה מעט מואטת, רס"ן א' וטייסיו מנסים "להוריד דופק", אך הכוננות נשמרת. "המשימה המרכזית שלנו הייתה ונותרה סיוע לכוחות המתמרנים בעזה", הוא מסביר. "אבל לצד זאת, נכנסה משימה מורכבת לא פחות: הגנה על שמי המדינה מפני איום הכטב"מים". הטייסים נמצאים בכוננות מתמדת, מוודאים שאף כטב"ם לא יצליח לחדור לשטח ישראל ולפגוע באזרחים או בנכסים אסטרטגיים. "רוב מה שעשינו בשבועות האחרונים היה גם מזה וגם מזה, ובהצלחה מספקת", הוא אומר בסיפוק בריאיון ל'המחדש'.
המעבר מפוקוס מלא על עזה למשימת ההגנה האווירית מפני איראן היה דרמטי, אך לא הפתיע לחלוטין את הטייסים. "האיום של הכטב"מים לא נולד כרעם ביום בהיר", מדגיש רס"ן א'. "יש לנו כשנה וחצי של ניסיון בהפלות עשרות כטב"מים מתימן, מחיזבאללה, ומניסיונות של עזתים. גם באירועים קודמים מאיראן, כמו אפריל שעבר, כבר נתקלנו בהם".
הניסיון שנצבר איפשר לטייסי המסק"ר להשתפשף וללמוד לייצר שיתוף פעולה הדוק עם יחידות הבקרה, עם מטוסי הקרב, ועם המסוקים שלהם עצמם, שמהווים את "הכלי שפוגע בצורה הכי טובה" בכטב"מים. רס"ן א' מסרב לחשוף מספרים מדויקים על הפלות אישיות, אך מציין כי כטייסת, הם מדברים על "כמה עשרות יפות". הכטב"ם הראשון שהפיל במלחמה הגיע מתימן, ונוטרל לפני שחצה את קו החוף.
מרוץ חימוש בשמיים: תחכום האויב ותגובת צה"ל
אחד האתגרים המרכזיים בהתמודדות עם איום הכטב"מים הוא התחכום ההולך וגובר של האויב. "כל אחד מנסה להיות יותר מתוחכם", מסביר סרן א' בשיחה עם 'המחדש'. "הם מנסים לבוא יותר גבוה, יותר נמוך, עם סוגים שונים של כטב"מים – קטנים יותר, גדולים יותר. הם מנסים לראות את כל הכיוונים ולגוון את האפשרויות שאנחנו נצטרך להתמודד איתן". הוא מציין שאיראן, כמדינה, עובדת בקנה מידה שונה מארגון טרור, אך המנטליות שלה עדיין של ארגון טרור, במטרה לפגוע באזרחים, ומשתמשת בפרוקסי כמו חיזבאללה, חמאס והחות'ים כדי להפיץ את הכטב"מים שלה.
"בתחילת המלחמה אנחנו יודעים להפעיל דברים מסוימים על הכטב"מים שמהר מאוד פוגעים בהם. הצד השני מתחכם, לומד לעקוף את זה, ואז אנחנו מתחכמים, מייצרים מערכות הגנה מורכבות יותר", מתאר רס"ן א' את מרוץ החימוש הבלתי פוסק. "האיראנים מגיעים למערכה הזאת כשהם כבר יודעים אילו כטב"מים עובדים פחות טוב ומנסים סוגים אחרים. אבל בסופו של דבר, ידנו על העליונה, והצלחנו לעקוף את ה'שטיקים' שלהם".
מאחורי הקלעים: השקט של שעת ה"שין" ויירוט הכטב"מים
במקביל, בתוך בסיסי הבקרה של חיל האוויר, הפעילות מתנהלת בדממה מתוכננת. סרן ר', קצין בקרה אווירית ביחידת הבקרה (יב"א), חושף את מאחורי הקלעים של הגנת שמי המדינה. סרן ר' התגייס בשנת 2019 לקורס טיס, ולאחר כשנה סיים את השתתפותו והגיע לקורס בקרים. לאחר מכן שובץ ביחידת הבקרה האווירית 506, שירת שם שלוש שנים ובנוסף מילא תפקידים נוספים במטה המבצעי, ובבית הספר לבקרה ופיקוח של המערך. תפקידו ביאב"א כולל שני היבטים עיקריים: הגנת שמי המדינה וסנכרון התעבורה האווירית.
"הגנת שמי המדינה כוללת כמה רבדים", מסביר סרן ר' לכותב השורות. "היא באה לידי ביטוי בשיתופי פעולה עם מערכים נוספים, וגם בטיפול בכלי טיס בלתי מאוישים (כטב"מים) שמגיעים ומאיימים לפגוע בביטחון ישראל". המערך אחראי באופן בלעדי על ניטור וזיהוי כלל המרחב האווירי באמצעות חיישנים ומערכות גילוי מתקדמות. "ברגע שרואים תנועה חשודה, צריך לנטר אותה, לחקור אותה, להפליל אותה אם היא אכן כלי טיס עוין, ולאחר מכן לסכל ולהפיל אותה בזמן", הוא מפרט.
בנוסף, סרן ר' וצוותו אחראים על סנכרון התעבורה האווירית במרחב האווירי הצפוף של ישראל. "צריך לזכור שאנחנו מדינה עם שטח אווירי די קטן, ואנחנו צריכים להתייחס למרחב כמו עוגת שכבות", הוא מסביר. "בתוך כל זה צריך לשלב פעילות של מטוסי קרב במשימות התקפיות, אימוני טיסה, תעופה בינלאומית מנתב"ג, ואפילו פעילויות לאומיות כמו ריסוס או כיבוי שריפות".
המתח באוויר מורגש, אך סרן ר' מתאר ל'המחדש' את אופי העבודה בחדר הבקרה כשקט ומתוכנן: "כשאנחנו מקבלים את הקריאה, כולנו מתיישבים לפני הזמן. ברגע שמתקבלת שעת ה'שין', כולנו מתכנסים במכלול, אחרי הרבה מאוד אימונים וזמן הכנה. בסרטים זה נראה כמו רעש ובלאגן, אבל דווקא הדברים הגדולים אמורים לקרות בשקט וביוזמה".
משימת יירוט הכטב"מים היא כמעט בלעדית למערך הבקרה האווירית. "בשנים האחרונות האירוע הזה של הכטב"מים תפס תאוצה בכל החזיתות, ואנחנו לומדים ומשתפרים מכל אירוע", הוא מדגיש. במהלך המלחמה האחרונה, התמודדו אנשי הבקרה עם מאות כטב"מים שהגיעו מ"אבי הפרוקסים" – איראן. "אחוז הסיכול שלהם היה מאוד גבוה", הוא קובע. עם זאת, הוא מדגיש כי "ההגנה אינה הרמטית ב-100%, וראינו מקרים שבהם הם כן הצליחו. יש לנו עסק עם אויב מאוד מתוחכם שלומד ומנסה להשתפר", ומכאן החשיבות הקריטית של הישמעות להנחיות פיקוד העורף, שכן "הדבר הזה מציל חיים".
תהליך סיכול כטב"ם מתחיל בזיהוי ראשוני: "מערך הבקרה משתף פעולה עם הרבה מאוד מערכים, ביניהם המערך הטכני, ויש פריסת חיישנים מאוד רחבה ברחבי ישראל. החיישנים הללו מאתרים 'תנועות גולמיות' במערכות המכ"ם שמגיעות אלינו לתמונה האווירית". בקר הבקרה צריך להבחין בין תנועת מזג אוויר לתנועה "חשודה, כמו מטרה נושמת", במינוח המקצועי. ברגע שמזוהה "מטרה אווירית נושמת", הכוח נדרך. "אנחנו קוראים לעוד אנשים, דורכים את מערך הקרב, את מערך המסוקים, ומערכות קרקעיות. משם מתחיל תהליך של 'אחיזת המטרה' – אנחנו לא רוצים לאבד איתה מגע". לאחר מכן, מתבצע תהליך של תכנון יירוט: איזו מערכת תהיה בעדיפות, ובאיזה שלב של המעוף לפגוע בכלי, תוך שלילת כלים אחרים – ישראלים או בינלאומיים – הנמצאים בסביבה. "כל התהליך הזה מתרכז אצלנו ביאב"א, בשיתוף פעולה עם הרבה מאוד מערכים שונים", הוא מסכם.
רגעים של סיפוק: "אין תחליף להצלת חיים"
למרות המקצועיות והמיקוד הנדרשים במהלך הטיסה והבקרה, ישנם רגעים שנצרבים בזיכרון. רס"ן א' מספר על רגע דרמטי שחווה הטייסת כולה: "גילינו נתיב שהפתיע אותנו, גילוי במקום שלא ציפינו לו. התחיל לחץ אדיר, ואנשים ניסו לבצע. בסוף, זה הגיע למצב שיש מספר כטב"מים שאם אנחנו לא מפילים אותם, זה בוודאות פוגע במטרה". הוא מתאר בהתרגשות: "שני מסוקים של הטייסת הצליחו להפיל אחד אחרי השני את כל 'הנחיל' הזה – כמה כטב"מים שהגיעו בזה אחר זה. הם הסירו את האיום הזה, שידענו שאם זו לא הייתה הצלחה שלהם, זו הייתה הצלחה מוחלטת ולא קטנה לאויב. הדבר הזה נמנה ממש בקו האחרון, על הבאזר, על ידינו. זה משהו שממלא אותך בגאווה".
כשנשאל על התחושה בכיסא הטייס, רס"ן א' מתאר מיקוד מוחלט: "בהתחלה זה מאוד ממוקד, מאוד משימתי. למצוא את הכטב"ם, להבין עם הבקר איפה הוא נמצא, איפה הוא בדיוק. אתה מגיע מרחוק ומחפש איזה פיקסל קטן במערכת הגילוי שלך, שתוכל להינעץ עליו. ברגע שיש לך את זה, אתה מתחיל לייצר התארגנות ליירט אותו, וכל הזמן לא לאבד אותו, עד שאתה מגיע לנתוני ביצוע". הוא מוסיף: "שם זה לרוב עובד, אני חייב להגיד. ייקח חצי דקה, ייקח חמש דקות, הכטב"ם הזה ייפול. רק אחרי שהוא מתפוצץ ואתה נוחת ופוגש את כולם בטייסת – אז יש בזה סיפוק מסוים".
גם סרן ר' משתף בתחושת השליחות העמוקה המניעה אותו: "לפני שהתגייסתי, הייתי תלמיד תיכון, והדילמות שלי היו כמה אקבל בבגרות. כשבאת, הבנתי עד כמה מתרחש מאחורי הקלעים מבלי שאני בכלל יודע – הצהרות קיומיות. זה חלק מהדרייב שלי להמשיך ולבצע את המשימה על הצד הטוב ביותר, כדי לאפשר לתלמידים של היום להיות עם אותן דילמות שהיו לי".
"מלחמה, לא מלחמה – העיניים שלנו פקוחות תמיד, יום ולילה, ואין שום ירידה בהילוך", מבהיר סרן ר' לסיום. "אנחנו נשארים דרוכים, ועל אף זאת, זו גאווה מאוד גדולה לראות את הנוף שהגנת עליו במהלך השעות האחרונות. זה נופך עוצמתי מאוד בעשייה עצמה. תסתכלו קצת סביב ותבינו מה יש לנו בידיים ועל מה אנחנו מגינים. גאווה גדולה".
לסיום, רס"ן א' נשאל היכן הוא מרגיש תחושת סיפוק רבה יותר, ליירט כטב"מים או להטיל פצצות בעזה. מבחינתו, התשובה חד משמעית: "ברגע שאתה יודע שתקיפה שלך מצילה חיים, אין שום תחושה בכדור הארץ שיכולה להשתוות לזה. כשאתה מפיל כטב"ם באמצע המדבר זה כיף ומרגש ומגניב, אבל כשאתה עובד עם מ"פ שעכשיו בהיתקלות ואומר 'יורים עלינו מבניין X', ואתה יודע לזהות מאיפה זה הגיע ולהשמיד את האיום הזה – אין שום דבר שמשתווה לזה. עם כמה שזה מגניב להפיל כטב"מים, זו העבודה האמיתית והחשובה".
