האם ברמה הפוליטית היה נכון לנתניהו לאפשר את הדחתו של ח"כ יולי אדלשטיין כדי לנסות ולהעביר חוק גיוס שהחרדים יכולים לקבל אותו? מבחינתו של נתניהו, זו דילמה ואפילו הימור. ברור שנתניהו, בבואו לחוקק חוק גיוס חדש המותאם לצרכי החרדים, פועל נגד הסנטימנט של כל מדינת ישראל שאינה חרדית, ובכלל זה של תומכיו בקרב הגוש הימני.
השאלה המיידית היא: למה נתניהו נאבק בעוז כדי לרצות את החרדים, כאשר הדבר עלול מבחינתו להסב לו נזק אלקטורלי בקלפי? אין ספק, נתניהו לוקח כאן סיכון גדול. לדעתי, אין ספק שאם תהיה על השולחן הצעת חוק גיוס לחרדים, הצעת החוק הזאת תהיה כזו שהציבור הכללי – חילונים וציונות דתית – יתרעמו ויכעסו מאוד עליה. ברור ששום הצעת חוק שתהיה מקובלת על החרדים לא תהיה מקובלת על מי שאינם חרדים, ולהפך. נתניהו לוקח כאן סיכון.
אז למה הוא לוקח את ההימור הזה? להערכתי, נתניהו מנסה להשיג שתי מטרות: 1. לאחות את הקרע עם החרדים ולהחזיר אותם לקואליציה, כדי שהממשלה והקואליציה ישרדו עוד תקופה ארוכה. 2. להראות לחרדים שהוא, נתניהו, נאבק עבורם בכל כוחו, גם אם הוא לא יצליח להעביר חוק גיוס כלבבם. זאת, מתוך ראייה עתידית לתקופה שאחרי הבחירות – סוג של נאמנות למען המשך הברית בין הליכוד לבין החרדים.
מבקריו של נתניהו יאמרו לו שהצגת חוק גיוס שייראה כחוק למען החרדים – יפגע בו בקלפי בקרב ציבורים ימניים שכועסים על אי גיוסם של החרדים. על כך ישיב נתניהו לעצמו: מי אמר שנושא חוק הגיוס יהיה במרכז מערכת הבחירות הקרובה? אולי עד אז יהיה הסכם מדיני עם מדינות ערביות, ובראשן סעודיה? אולי עד אז (בתקווה) ישוחררו כל החטופים, והאווירה בישראל תשתנה, כמו גם הצורך בלוחמים? אולי יצוץ נושא אחר שאיש אינו יודע לשער אותו עכשיו, והוא זה שיהיה במרכז מערכת הבחירות. "אני, נתניהו, דואג לכאן ולעכשיו: חוק גיוס דוחה בחירות, ועל זה אני שם את יהבי".
תכל'ס, קשה מאוד לשער אילו מן התרחישים יתממשו. רק בדיעבד נוכל לדעת האם היה זה מהלך פוליטי מבריק מצידו של נתניהו, או מהלך שימנע ממנו את ניצחון מחנה הימין בבחירות הבאות. הימור, כבר אמרנו?
