אתמול בערב פונו לרמב"ם אשה ושני ילדים בני הקהילה הדרוזית שנפצעו באיזור סווידא שבסוריה בשבוע שעבר, בזמן שכוחות סוריים תקפו יישובים דרוזיים. בני המשפחה נורו – אב המשפחה נהרג, האשה נפצעה בינוני וכך גם בתה בת ה-16.
הבן הצעיר, בן 6 נפצע קשה יותר וסבל משברים מרובים ופגיעת ירי. אחרי אשפוז של מספר ימים במרפאה מקומית שבה מצבם רק החמיר – הועברו בני המשפחה הפצועים לרמב"ם לטיפול בפציעות שלהם.
כאשר אחד האחים שקלט אותם בחדר ההלם, דרוזי בעצמו, תושב אחד היישובים בצפון, ראה את שם המשפחה של הפצועים הוא נזכר שלרופא באחת המחלקות הכירורגיות ברמב"ם יש שם משפחה זהה. הרופא שהיה במשמרת לילה הוזעק לחדר הלם ובירור קצר ומרגש העלה שמדובר בקרובי משפחה שאותם כמובן לא פגש בעצמו מימיו ורק שמע עליהם מהסיפורים של אביו.
"אבא הגיע לישראל ב-1947, כאיש מאוד צעיר, אבל הוא השאיר את כל משפחתו מאחור – אחים, אחיות, הורים", סיפר בהתרגשות הרופא מרמב"ם, "הוא תמיד סיפר לנו על הכפר ממנו הוא בא ועל המשפחה, וקיבלנו מהם במהלך השנים מסרים עקיפים, אבל כמובן שמעולם לא נפגשנו. פתאום אני עומד בחדר הלם ומדבר עם קרובת משפחה ישירה עם שם זהה לשם שלי הרגשתי את השיער שלי סומר מרוב התרגשות".
האם שנפצעה, שפרטיה כמובן חסויים, אמרה אתמול בעקבות המפגש בחדר הלם עם קרוב המשפחה הישראלי שמעולם לא פגשה: "הרגשתי שאני במקום שהוא כמו הבית – עם המשפחה שלי. המתח בשהייה בבית חולים במדינה זרה ירד, תודה לאל. התקווה שלי שישראל תעזור לי ולכל הדרוזים. מה שקורה בסוריה לא פסק ואין לנו ציפייה מאף גורם אחר שיעזור
