ראש ישיבת 'עטרת שלמה' הגאון הגדול רבי חיים פיינשטיין, יצא במהלך תשעה באב בקריאה נחרצת נגד גיוס בני ישיבות, ותיאר את השירות הצבאי כ"שמד גמור". בדבריו, השווה הגר"ח פיינשטיין את המשתלבים בצבא ל"נבלי חרס" ואמר כי הכל נובע מפחד מ"נייר" או "מעצר".
הגר"ח פיינשטיין פתח את דבריו בתהייה: "בני ציון היקרים המסולאים בפז, איכה נהפכו לנבלי חרס?" הוא טען כי המצטרפים לשירות, בין אם במסגרת צבאית רגילה ובין אם ב"ישיבות" מדומות, למעשה עוברים תהליך של התרחקות מוחלטת מהיהדות. "זה שמד גמור," הדגיש, "אין שם לא שבת ולא כשרות ולא מנהג טוב, שום דבר אין שם." לטענתו, המקומות הללו מובילים לכפירה, גילוי עריות, חילול שבת והשחתת מידות.
הרב פיינשטיין השווה את המצב הנוכחי לתקופת ההשכלה, כשמשכילים הקימו "חדרים מתוקנים" שהובילו לפריקת עול תורה ומצוות. הוא הזהיר כי גם היום, ה"ישיבות" המיועדות לבני נוער חרדים הן למעשה "העמדת פנים ואחיזת עיניים". "אין שם שום דבר טוב," אמר, "אבל יש שם כפירה, גילוי עריות, חילול שבת וכל האיסורים שבתורה."
על ההיסוסים והפחדים, אמר הרב פיינשטיין: "יש איומים ויש פחדים, אז מה?" הוא המשיך וסיפר: "בזמן המשכילים הראשונים היו מחברים ספרונים קטנים והיו מוכרים את זה בכניסה לבית הכנסת, ככה הם התחילו לאט לאט להשפיע את כל הארס שלהם, אז גם יהודי אחד שהיה צריך פרנוסה מכר את הספרונים בכניסה לבית הכנסת של ר' חיים לייב סטוויסקרשהיה קדוש וצדיק.
ר' חיים לייב אמר לו תיקח את זה מפה, אז הוא אמר, רבי אני צריך פרנסה, אז הוא אמר לו תבוא מחר אני אתן לך פרנסה, הוא בא למחרת והוא אמר לו שם בית התיפלה של הנוצרים, שם מושכים בפעמונים לקרוא שיבואו לתיפלה שלהם, מת אותו אחד שמושך בפעמונים, מחפשים מי שימשוך בפעמונים, אתה תלך לשם ותציע את עצמך, יהיה לך פרנסה, אז הוא אמר, רבי, זה עבודה זרה, איך אפשר, אז הוא אמר לו ומה אתה רוצה, פה אתה שולח יהודים לעבודה זרה ושם אתה קורא לגויים לבוא לעבודה זרה.
זה לשלוח יהודים לעבודה זרה, זה לשלוח יהודים לכפירה, לשמד גמור, שלא יהיה לאף אחד איזה צד, צד צדדים, בכביכול ישיבות, או כזה אופן או כזה אופן, זה אחיזת עיניים אם אין בזה שום ממש, אפילו נקודה אחת".
בסיום דבריו, קרא הרב פיינשטיין לחיזוק כללי: "הניסיון הזה הוא לפני צעירי הצאן," אמר, "צריכים לחזק ולהתחזק שאנחנו יהודים, אנחנו עבדי השם ולא יפחיד אותנו שום איומים." הוא סיים בקריאה לשמור על זהותם היהודית ולא להיכנע לפחדים, כדי ש"בני ציון היקרים המסולאים בפז" לא יהפכו ל"נבלי חרס".
