מי שקם בבוקר, פותח עיתון כלכלי או אתר חדשות, מקבל תמונה מבלבלת עד כאב. זה מצייר תמונת האטה, אחר מפרסם עליות מחירים, והשלישי מוסיף תחזיות דרמטיות לכאן ולכאן. הציבור, המשקיעים והזוגות הצעירים שואלים את עצמם – מי צודק?
אני אומר את זה בצורה הברורה ביותר: כולם צודקים, וכולם טועים בעת ובעונה אחת. למה? כי שוק הנדל"ן לא מתנהל לפי כותרות. הוא מתנהל לפי מציאות כלכלית בשטח, לפי התנהגות של יזמים, משווקים, בנקים ומשקיעים – ולפי הפסיכולוגיה של ציבור שלם שנמצא כרגע בחוסר ודאות.
"ישבתי מול יזמים – וראיתי את העיניים שלהם"
אני לא כותב כאן מתוך תיאוריה או תחזיות יבשות. אני כותב מתוך שטח. ישבתי בשבועות האחרונים מול יזמים ענקיים, כאלה ששיווקו אלפי יחידות דיור. הסתכלתי להם בעיניים. ראיתי את הבלבול. ראיתי את הפחד. ראיתי גם את החישובים הקרים – איזה מחיר הם יכולים להוריד, עד כמה אפשר לספוג הפסדים, ואיך לשרוד את התקופה.
ואז עברתי לשבת עם משווקי הדיור הגדולים במגזר החרדי – אנשים שמחזיקים שוק שלם. מה שהיה פעם ביטחון מוחלט ("הדירות נמכרות תוך שבוע") התחלף באי־ודאות. שאלתי אותם: "מה אתם עושים עכשיו?" – והתשובה חזרה על עצמה: בודקים. נזהרים. סוגרים ברזים.
נדל"ן הוא תחום מחזורי. זה לא אני המצאתי. ההיסטוריה ברורה: אחרי עלייה חדה מגיע תמיד תיקון – מיתון. אחרי מיתון מגיע גל עליות. אבל הציבור שוכח, והכותרות מזינות את השכחה. הן מטשטשות את האמת הפשוטה: השוק לא קורס ולא פורח – הוא מתקן את עצמו.
הבעיה מתחילה כשבעלי אינטרסים – יזמים, קבלנים, משווקים – בוחרים לספר סיפור חלקי. אחד רוצה להראות "זינוק בלתי נעצר", השני צועק "משבר חסר תקדים". מי שנמצא באמצע – המשקיע הקטן, האדם שרוצה לקנות דירה – לא יודע למי להאמין.
יזם גדול מול יזם קטן: הפצצה המתקתקת
בעבר, השקעה בפרויקט גדול נחשבה לעסקה בטוחה. "אם יש אלף יחידות במכירה – מה כבר יכול לקרות?" היום, זו עלולה להיות דווקא המלכודת. יזם שמחזיק אלפי יחידות במלאי – כשהוא צריך למכור, הוא יודע להוריד מחירים במאות אלפי שקלים. זה קרה כבר השנה. משקיע שקנה דירה ב־2.2 מיליון שקל מצא את עצמו שבועיים אחר כך רואה את אותה דירה נמכרת ב־1.95 מיליון.
לעומת זאת, בפרויקט קטן של 80-100 יחידות, הסיכוי של היזם "להחזיק מעמד" גבוה יותר – אבל גם כאן אין ודאות. מספיק שהבנק יקשיח תנאי מימון, והפרויקט נתקע.
מהצד השני, שוק היד השנייה לא נותן תשובה טובה יותר. הריביות הנוכחיות – 5% ואף 6% – הופכות את ההחזר החודשי לבלתי נסבל. באזורי הביקוש, דירות יד שנייה מניבות לפעמים 1% תשואה שנתית.
תרגום פשוט: אם אתה משקיע עם משכנתה, אתה עלול למצוא את עצמך עם תשואה שלילית של 4%-5%. זה לא השקעה – זו הפקדה בבנק שמפסידה כסף.
אבל כאן נכנסת התמונה האמיתית. בעולם שבו "להניח כסף" על דירה כבר לא עובד, ההזדמנויות נמצאות אצל מי שמוכן להזיע: דירות מחולקות – עם ניהול נכון, מניבות תשואה כפולה. השבחות יזומות – שיפוץ, שינוי ייעוד, תכנון מחודש. נכסים במצוקה – יזם בקשיים, פרויקט עם לחצים, דירות מכונס נכסים.
פה נמצאות המציאות. הן לא על השלטי חוצות, לא במודעות בעיתון. הן דורשות עבודת שטח.
התחדשות עירונית: חלום או פקק בירוקרטי?
תחום הפינוי־בינוי, שזכה לאור זרקורים עצום, מתמודד היום עם שאלות קשות: האם יזמים יצליחו להגיע להסכמות מול דיירים? האם בנקים ימשיכו לפתוח ברזי מימון? האם המדינה תעמוד מאחורי ההבטחות?
יזמים שאני פגשתי הודו בגלוי: "התקדמות הפרויקטים תלויה בפוליטיקה לא פחות מאשר בכלכלה." וכשזה המצב – השקעה בהתחדשות עירונית הפכה ליותר רולטה מאשר אסטרטגיה.
בפגישות שלי עם משרדי שיווק נדל"ן גדולים נחשפה תמונה עגומה: מוקדי מכירות עם עשרות עובדים נסגרים, טלפונים פחות מצלצלים, ועסקאות נסגרות בקצב איטי. מי שחי את השוק יודע: כשמשרדים מתחילים לשלוח עובדים הביתה – זה לא סימן לקריסה, אלא סימן לתיקון. הבעיה היא שהציבור מפרש את זה כ"סוף העולם".
המלצה אישית למשקיעים: עכשיו זה הזמן
אני אומר את זה חד וחלק: מי שיש לו היום כסף פנוי – ההזדמנויות על הרצפה. יזם בקשיים שמוריד מחירים. חברה שמחזיקה אלפי יחידות וצריכה למכור מהר. משפחה שנאלצת למכור נכס בלחץ. כל אלה יוצרים מציאות של עסקאות שמי שדרוך, מי שבודק, מי שחוקר – יכול להרוויח בהן כסף גדול.
לסיכום: לא עת לנבואות – עת למעשים
שוק הנדל"ן לא מתמוטט. הוא לא "בבועה" ולא "במשבר נצחי". הוא פשוט נכנס למחזור חדש. השאלה היא לא מה יקרה לשוק, אלא מה המשקיע יעשה מול המצב. מי שיבחר לשבת בצד ולחכות – יישאר בחוץ כשהגל הבא יתחיל. מי שיבחר לעבוד, לכתת רגליים, לנתח שווקים, לחפש מציאות – ימצא אותן. כי יש דבר אחד שלא השתנה – בנדל"ן תמיד יש הזדמנויות. השאלה מי מזהה אותן בזמן.
איתמר שולם – ליווי משקיעים ויזמות נדל"ן