אובדן הריון, בין אם בשלביו המוקדמים ובין אם המאוחרים, הוא חוויה מטלטלת המותירה אחריה ריקנות גדולה ותחושת בדידות. "כשחוויתי את ההפלה שלי, אחד הדברים שהיה לי הכי חסר ברמות זה מידע", משתפת ענהאל שמואלי, "עצם השמיעה שזה קורה לעוד נשים, איך הן עוברות את זה, מה קורה איתן, איך מתמודדים. זה נושא שלא מדובר מספיק".
כדי לשפוך אור על הנושא הכאוב ולהציע כלים להתמודדות, שוחחנו עם ד"ר לימור ואקנין, מנהלת מחלקת יולדות גינקולוגית ואחראית מרפאת "שפרה" במרכז הרפואי מעיני הישועה, ועם רעות בן קמחי, פסיכולוגית רפואית ומדריכה קלינית בשירות הסוציאלי של בית החולים.
חוויה טראומטית של אובדן עמום
"אובדן הריון הוא אירוע טראומטי", מסבירה רעות בן קמחי. "חלק מהמאפיינים של טראומה זה שהיא קורית פתאום. ברגע אחד, האישה עוברת ממצב של 'יש' למצב של 'אין', ממלא לריק. החוויה הזו היא בלתי נסבלת".
רעות בן קמחי מוסיפה כי מדובר ב"אובדן עמום", כיוון שהחברה לא תמיד נותנת לו את אותה הלגיטימציה כמו לאובדן של אדם שכבר חי. אין טקסי אבלות מוגדרים כמו שבעה, מה שמעצים את תחושת הבדידות. "האישה יכולה למצוא את עצמה לבד, גם בתוך הבית שלה, כי אין מי שיחלוק איתה את החוויה במלואה". פעמים רבות, נשים חוות רגשות אשמה ומחפשות סיבה לאובדן. "ההלקאה העצמית היא סוג של מנגנון הגנה", היא מבהירה. "כשאני מאשימה את עצמי, אני מחזירה לעצמי את תחושת השליטה. אם זה בגללי, אז בפעם הבאה אוכל לעשות משהו אחרת. אך חשוב להבין שזו אשמה קשה מאוד לשאת".
הבירור הרפואי: החיפוש אחר הסיבה וההכנה לעתיד
מהצד הרפואי, חשוב להבין את התהליך ואת הגורמים האפשריים. "אנו מבדילים בין הפלות, המתרחשות עד שבוע 20, לבין לידה שקטה, המתרחשת משבוע 22 ואילך", אומרת ד"ר לימור ואקנין. "הסיבות לאובדן יכולות להיות מגוונות, והן נחלקות לשלוש קטגוריות עיקריות: סיבות עובריות כמו מומים כרומוזומליים, סיבות אימהיות כמו יתר לחץ דם או סוכרת, וסיבות הקשורות לשליה ולחבל הטבור."
לאחר אובדן, ובמיוחד לאחר אובדן חוזר, ההמלצה היא לעבור בירור רפואי מקיף. בדיוק לשם כך הוקמה במעיני הישועה מרפאת "שפרה", המעניקה מענה רב-תחומי לנשים לאחר אובדן הריון. "המטרה היא לא לחפש אשמים, אלא להבין האם קיים גורם רפואי שניתן לטפל בו לקראת ההיריון הבא", מדגישה ד"ר ואקנין. "אנחנו בודקים הכל, החל ממבנה הרחם, דרך בעיות הורמונליות ועד נטייה לקרישיות יתר. הבירור הזה הוא חלק קריטי מתהליך ההחלמה והריפוי, והוא נותן לאישה תחושה שעשתה כל שביכולתה". עם זאת, היא מציינת, "חשוב לדעת שבכ-20% עד 40% מהמקרים, לא נמצא סיבה ברורה לאובדן".
איך הסביבה יכולה לתמוך?
התגובות מהסביבה הן קריטיות, אך לעיתים קרובות אנשים אינם יודעים כיצד להגיב. משפטים כמו "לא נורא, יהיה עוד אחד" או "כנראה זה היה צריך לקרות" עלולים לפגוע ולהקטין את האובדן.
"הדבר החשוב ביותר הוא לתת הכרה לאובדן", מייעצת רעות בן קמחי. "צריך להגיד 'עברת משהו מאוד קשה, אני פה איתך'. ולאחר מכן, פשוט לשאול: 'איך את צריכה אותי? מה יעזור לך עכשיו?'. לפעמים כל מה שצריך זה פשוט להיות שם, גם בשתיקה. התמיכה החברתית והמשפחתית היא הדבר החשוב והמרפא ביותר". ענהאל שמואלי מחזקת את הדברים מניסיונה האישי: "אני זוכרת את מי שפשוט שלח הודעה ואמר 'אני איתך בכאב, אני פה אם תצטרכי'. ויותר מכל, את החברות שפשוט נחתו אצלי בבית, בלי לשאול. בדיעבד, זה היה הדבר הכי טוב שקרה לי, כי זה גרם לי להרגיש שרואים אותי".
הדרך להריון הבא
ההריון שאחרי האובדן, המכונה "הריון קשת", מלווה באופן טבעי בחרדה גדולה. "זה הריון קשה יותר מבחינה נפשית", אומרת רעות בן קמחי. המעקב הרפואי בהריון כזה הוא צמוד יותר, ולעיתים מותאם לממצאי הבירור שנערך, כדי להעניק לאישה תחושת ביטחון. אך לצד המענה הרפואי, חיוני לתת מקום גם לחלק הרגשי. חשוב לעבד את האבל על האובדן הקודם ולאפשר לעצמך לחוות את כל קשת הרגשות, כדי שניתן יהיה להתפנות רגשית להריון החדש.
התהליך הוא אישי ומשתנה מאישה לאישה. "אין נכון או לא נכון", מסכמת ד"ר ואקנין. "צריך להתאבל, להיות עצובים, לתת לרגש לצאת החוצה ולא לעצור אותו. והכי חשוב – לדבר עם מי שמרגישים בנוח ולתת לגוף ולנפש להחלים, כל אחת בקצב שלה".
למעבר לפודקאסטים "בידיים טובות" מבית מעיני הישועה לחצי כאן>>
