הסיפור המרגש הבא התרחש בכפר נידח, שם התגוררו 'קנטוניסטים' יהודים, אותם חיילים שנגזלו מידי הוריהם בילדותם הרכה. הם שירתו כחצי יובל שנים בצבא האדום הרוסי, תחת הצאר ניקולאי, ומטבע הדברים, כשהגיעו לכפרים העזובים בגיל חמישים ומעלה, היו מנותקים לחלוטין מכל שמץ של מושג יהודי. בנוסף, הזכות הבסיסית להקים משפחה נמנעה מהם, והם בילו את שארית חייהם בחוסר כל.
באחת השנים, בערב יום הכיפורים, שררה בכפר התרגשות רבה, בשל בואו של הרה"ק רבי מרדכי מסלונים זי"ע לכפר. החיילים המזדקנים קיבלו אותו בהתרגשות גדולה. הייתה זו הפעם הראשונה בה זכו לארח מניין יהודי מכובד בראשות צדיק, והם ציפו בדריכות לתפילה אמיתית, שבה הרבי ישמש כחזן והם יזכו להצטרף לתפילה מרוממת ונשגבה כראוי ליום הקדוש.
ואכן, לאורך כל יום הכיפורים שימש הרבי כחזן, ותלמידיו התפללו עמו בכוונה ובהתלהבות האופיינית לתפילתו המרטיטה. החיילים הזקנים, מצדם, הביטו רוב הזמן בתפילה הנרגשת בפה פעור ובעיניים מצטעפות דמעות. החסידים עשו כל מאמץ לקרבם ולהסביר להם את משמעות התפילות, ומתי מעט מהם שעוד זכרו מעט קרוא וכתוב, הצליחו להצטרף.
כשהרבי התעקש עם הקנטוניסט
אולם, הדרמה הגדולה התרחשה ברגע השיא של היום – קודש הקודשים של יום הכיפורים – תפילת נעילה. הרבי עזב במפתיע את עמוד התפילה, ולתדהמת כל הנוכחים, ביקש מאחד הקנטוניסטים לגשת לעמוד ולשמש כחזן. אותו קנטוניסט היה מבולבל וניסה להסביר לרבי ברוסית מתובלת ביידיש רצוצה שאין לו כל קשר לתפילה, על אחת כמה וכמה לא לתפילת נעילה, ובוודאי שאינו ראוי להיות שליח ציבור עליו נמנה רבי קדוש. על אף זאת, הרבי התעקש ואמר כי יסתפק לחלוטין בתפילת נעילה "כמו בשנה שעברה", שזו התפילה שלה איוותה נפשו! בברכיים כושלות ובפנים תוהות, ניגש הקנטוניסט לעמוד התפילה, כשחבריו נעמדים מאחוריו בחצי גורן תומכת.
מיד לאחר מכן, פצה הקנטוניסט את פיו והחל לחזור, מילה במילה, על נוסח התפילה משנה שעברה, כשחבריו חוזרים אחריו במקהלה: הוא קרא בהתרגשות, "רבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך שאין לי מושג איך מתפללים, אינני יודע אפילו על מה להתפלל. הרי מה נבקש ממך?". הוא החל לפרט בזעקה נואשת: "בנים? – הרי אנו כבר זקנים, לא זכינו להקים משפחה וגם לא נזכה בכך…", קראו כולם במקהלה דומעת, ובכיים החריד את הסביבה. "חיים? – והלא חיינו אבודים ומלאי תסכול מר, וכי לחיים כאלו חיים ייקרא?!", המשיכו כולם בתמיהה מהדהדת, כשבכיים הולך ומתגבר. ולבסוף הוסיפו: "פרנסה? – למה אנו כבר זקוקים? הרי אנו מקבלים את הפנסיה שלנו מהצאר, ואין לנו דרישות נוספות!". לפיכך, הגיעו למסקנה: "אם כן, לא נותר לנו להתפלל אלא כמה מילים שאנו יודעים…", וכאן הפכו כל החיילים למקהלת בכי נרגשת, וביטאו את שאיפתם הטהורה היחידה במנגינה שזכרו: "וִיקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת עֹל מַלְכוּתֶךָ עֲלֵיהֶם" – שכולם יכירו במלכות ה'. הם שאגו בקול חוצב בהמיית לב משתפך: 'יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא – – -'
כתוצאה מכך, פרץ הרבי בעצמו בבכי נסער, הצטרף לזעקותיהם בהתלהבות ובדבקות, והסביר לתלמידיו כי "התפילה הזו, המילים הללו, התשוקה הזאת שבערה בליבם ופרצה באבוקת אש נלהבת – הן שהצילו את העולם כולו בשנה שעברה, כשנגזרו גזירות איומות על עם ישראל, שערי שמים ננעלו, ורק תפילתם הפשוטה אך הבוקעת רקיעים, שאיפתם הבוערת מתוך לבבות נשברים, הן שהצילו את עם ישראל כולו!".
כוחה של תפילה למען כבוד שמים
כאשר יהודי מציב לנגד עיניו את המטרה להגדיל כבוד שמים, ומבטא שאיפה כנה מעומק הלב שהעולם כולו יכיר כי ה' הוא מלך העולם והוא המנהיג את כל יושבי תבל, התפילה הזו עוצמתית ואדירה, משברת קטרוגים ופורצת מחסומים. תפילה כזו היא שבכוחה להציל את עם ישראל כולו, ומביאה רחמי שמים על כולנו. ברוח דברי המלבי"ם על הפסוק "וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא־יָדְעוּ יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה אֶת־יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם" (דברים לא יג), שזכר המעמד שראו בקטנותם לא ישכח מהם כל ימי חייהם, כך התפילה שלנו בוקעת רקיעים, ממיסה שערים, שוברת מחיצות ומסירה קטרוגים, ומתקבלת ברחמים וברצון.
יתר על כן, גם אם התפילה נשמעת מפיו של יהודי שה"היסטוריה הרוחנית שלו לא משהו", ככל שהיא נעשית למען אבינו שבשמים – כך היא זוכה להישמע מיד לפני כסא הכבוד, ומזכה במילוי שאיפותינו ובישועות הדרושות לנו, בשנת שפע ואושר!
המטרה: 'למענך אלוקים חיים'
לכן, כשאנו עומדים ומבקשים בימים אלו 'זכרנו לחיים', אנו בוודאי מבקשים על ישועותינו הדרושות לנו – על החיים, הבריאות, הילדים, הפרנסה והאושר שלנו – אך אנו שמים דגש מיוחד כי אנו מתפללים לזכות בישועות אלו למטרת 'למענך אלוקים חיים': כדי שנזכה לנצל את חיינו לטובת המטרה האמיתית שלנו, לעשות את רצון אבינו שבשמים ולהגדיל את שמו בעולם, וכדי שנזכה לרומם את מלכותו בעולם ולפעול שכל יהודי יידע שה' אלוקי ישראל מלך.
בהקשר זה, עלינו לחשוב איך נוכל לקדש את שמו בעולם: איך נוכל לנצל את הכישורים שלנו לזכות את הרבים, לשמח יהודים, לפרסם את האמונה בה', לפעול בפרנסה שיעניק לנו הבורא כדי להיטיב את החינוך לילדינו, להדר יותר במצוות ולהרבות יותר בחסד. על כן, הבה נקדיש את תפילתנו לבקשה על צרכינו, מתוך מטרה ברורה לעשות במה שיעניק לנו הבורא את רצונו, לעובדו ולעשות לו נחת רוח. בדרך זו, נזכה שתפילותינו יתקבלו ברחמים וברצון, ונזכה כולנו לגמר חתימה טובה ולשנה טובה ומבורכת, שנת גאולה וישועה, שנה בה נזכה לעשות רצון ה' מתוך שפע והרחבת הדעת ברוחניות ובגשמיות, אמן!
יהיו הדברים לעילוי נשמת אבי הרב מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל