לאחר שחרורם של החטופים משבי ארגון האכזרי חמאס, מתחילים להיחשף פרטים מזעזעים על העינויים האכזריים והתנאים הבלתי-אנושיים שחוו במשך שנתיים ארוכות במנהרות עזה. העדויות המצטברות, שפורסמו בחדשות 12, משרטטות תמונה קשה של ניתוק מוחלט, רעב, כבילות והתעללות רפואית.
אלקנה בוחבוט, ששוחרר בערב שמחת תורה לאחר 738 ימים בשבי, שהה את רוב התקופה כשהוא כבול בשלשלאות בתוך המנהרות. הכבילה המתמשכת והניתוק הובילו לאובדן מוחלט של תחושת הזמן והמרחב.
הכבלים הוסרו רק ביום נישואיו, אז גם הורשה להתקלח. עם שחרורו, אלקנה סובל מכאבים עזים ברגליים ובגב התחתון, ומכאבי בטן חמורים, המיוחסים ל"האבסה" בכוונה תחילה לקראת יום השחרור. אמו, רוחמה, שיתפה בחדשות 12: "אני כל הזמן מסתכלת עליו כדי לראות שהוא בסדר, מסתכלת על הפנים, ועל הגוף". למרות הניתוק, אלקנה ציין כי ראה בתקשורת את בני משפחתו נלחמים על שחרורו בעצרות ובתקשורת.
התאומים גלי וזיוי ברמן הוחזקו באותו אזור אך בנפרד זה מזה, ולא ידעו שהתאחדו רק לקראת השחרור. הם סיפרו כי לאורך תקופה ארוכה היו מנותקים לחלוטין מהעולם החיצון.
לדבריהם, חלק מהמחבלים ששמרו עליהם שוחחו איתם בשפה העברית. באשר לתזונה, התאומים דיווחו על תקופות רבות של רעב וחוסר באוכל, שהפכו את השבי לסיוט מתמשך.
החטוף מתן אנגרסט סיפר כי במהלך השבי נפגעו קשות ידו ואצבעותיו. הטיפול הרפואי שקיבל המחבלים ניתן ללא הרדמה והוא לא רק שלא סייע, אלא גרם למצבו הרפואי להחמיר באופן משמעותי.
אבינתן אור הוחזק ברוב תקופת השבי במחנות המרכז בתנאים קשים במיוחד. הוא סבל מהרעבה שיטתית ודוח רפואי ראשוני מצביע על כך שהשיל בין 30% ל-40% ממשקלו הכולל, ושוחרר כשהוא רזה וחלש מאוד. אבינתן חווה בידוד מוחלט במשך שנתיים שלמות: הוא לא פגש חטופים ישראלים אחרים ולא ידע כמעט דבר על המתרחש בישראל מאז 7 באוקטובר.
