מכתב חריג ודרמטי שכותב הגאון הצדיק רבי יעקב מאיר שכטר נגד חוק הגיוס הכולל יעדי גיוס ומכסות ללומדי התורה וצעדי ענישה מופץ כעת. הגרי"מ שכטר יוצא במתקפה חריפה על המהלך המוצע.
במכתב מביע הגרי"מ זעזוע נחרץ מהשינוי בהתנהלות כלפי הציבור החרדי: "בשנים האחרונות, ובפרט בתקופה האחרונה עדים אנו לשינוי בהתנהלות נגדם, וכמעט לא יאומן כי יסופר איך שסרה הבושה מלדבר בפרהסיא על כך שהיהדות החרדית מוכנה לוותר על חלק מעצמם ובשרם ולהסכים להפיל אלפים מישראל לצבאם הטמא". לדבריו, המהלך אינו רק פגיעה בעניינים הלכתיים אלא מהווה סכנה מהותית לישיבות ולחיי התורה.
הגרי"מ משווה את המעשה ל"מעשה עמלק" וקורא להתנגדות נחרצת: על פי לשונו, יש לראות בפעולות אלו ניסיון לעקור את היסודות הרוחניים ולפגוע בנשמות ישראל. הוא מזהיר מפני הסכנה שב"כור ההיתוך" שמכינתו עלול להביא לעקירת היהדות מנשמות ישראל, וקורא לעם ישראל ולעומדיו לעמוד בפרץ ולהתגונן מבלי לנטוש עקרונות אלו.
המכתב מדגיש את חשיבות שמירת הישיבות וטוהר הלימוד, וכותב כי כל דיבור על הסכמה לוויתור על חלקים מהציבור מהווה פתח להחרבת הישיבות ולא להצלתן. בסיומו חותם הגרי"מ בזעקה גדולה: "אוי אוי אוי" ומביע תקווה שהקב"ה ירחם ויגן על נשמות ישראל, שיישמרו הישיבות הק' ו"תעמוד זכות עמידתנו האיתנה להגנת נשמות ישראל".
נוסח המכתב המלא:
מכתב עוז נגד מעשה עמלק והחרבת הישיבות הק'
נער הייתי גם זקנתי והייתי עד לנסיונות רבים של שלטון הערב רב בכל שנות קיומם אשר בקשו לעקור את הכל, ובעווה"ר עוד בשנים אשר קדמו להעמדת האשירה נעו אחריהם רבים מבני ובנות ישראל אשר נטו מדרך החיים בראותם 'דרך רשעים צלחה' ויחד עם זאת העבירו על הדת אלפים ורבבות מישראל מבני עדות המזרח בכפיה נוראה ה"י, עד שכמעט לא נותרה פליטה לשארית ישראל.
אמנם אף בתוך הצרה הזאת נתקיים בנו 'כי לא יטוש ה' עמו' והעמיד לנו הבורא ב"ה מנהיגי אמת אשר לא שקטו ולא נחו ועמדו בכל התוקף על המשמר מבלי להתפשר על כמלא נימא על דת תורתנו הק', ואף שהיה נדמה כמה וכמה פעמים שכמעט נטיו רגלנו, עכ"ז הלא עדים אנו היום שנתקיים בנו "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" וחרף כל גזרותיהם ופעולותיהם נתרבו ספסלי ביהמ"ד באופן שלא היה מאז זמן בית שני, ורבים שבו מעוון ששים ושמחים לעשות רצון קונם.
דא עקא שבשנים האחרונות, ובפרט בתקופה האחרונה עדים אנו לשינוי בהתנהלות נגדם, וכמעט לא יאומן כי יסופר איך שסרה הבושה מלדבר בפרהסיא על כך שהיהדות החרדית מוכנה לוותר על חלק מעצמם ובשרם ולהסכים להפיל אלפים מישראל לצבאם הטמא, אשר מלבד האיסורים הנוראים הכרוכים בו הרי הוא מיועד להיות "כור היתוך" לעקירת היהדות מנשמות ישראל הק', ואשר ברור בלי שום ספק שזו היא כוונתם בכל הגזירה הנוראה הזאת, למעט את עם ה' החרדים אל דברו עד כלותם היל"ת.
ורוח הקודש צווחת ואומרת "קלני מראשי קלני מזרועי", הלא פעולות אלו הן הם מעשה עמלק ממש, אשר הקב"ה קבעו לשונאו הגדול ביותר מחמת שזלזל בנחשלים, ועל זה ציוותה התורה "מחה תמחה את זכר עמלק וגו' לא תשכח", ואיך יהין בר ישראל קטן או גדול לוותר ולו על נשמה אחת מישראל ח"ו, אדרבא חובת כל אחד ואחד מישראל לעמוד בפרץ להשיב מלחמה השערה מבלי לוותר על ציפורן אחת מישראל אברי השכינה הק', חלק אלוק ממעל. ומכל שכן לא להפקיר הנחשלים אשר סכנתם גדולה יותר להיות אבודים מעם ה' על ידי השלכתם לכור ההיתוך הנורא הלזה. ופשוט וברור לכל בר דעת שכל דיבור על הסכמה לוויתור על נשמות ישראל הקי הע"י, מלבד שיש בו "אשר קרך" מאין כמוהו להכשלת בחורי ישראל, הרי הוא מהווה פתח נורא להחרבת הישיבות הק' ולא להצלתם כלל ועיקר, ה' יצילנו.
עם ה' אל תראו ואל תחתו, עמדו בעוז ובגבורה ואל תלכו שולל אחרי משאות שוא ומדוחים אשר הם נגד תורתנו הקדושה. ובוודאי ירא ה' בעניינו וכמו שהצילנו עד הנה מהם ומהמונם חרף כל גזרותיהם ועצותיהם על צפוננו אשר אמרו 'לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל וגו' ח"ו, כן יגן בעדינו עוד מעתה לבל ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים, ובוודאי תעמוד זכות עמידתנו האיתנה להגנת נשמות ישראל, לטובת הישיבות הק' שיוכלו להמשיך ולהתקיים בטהרתם ולא תמוש התורה מפינו ומפי זרענו עד עולם. ובמהרה נזכה לראות בהעברת רוח הטומאה מן הארץ והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי בביאת משיח צדקנו ובנין בית מקדשנו ותפארתנו.
אוי אוי אוי הקב"ה ירחם
אין הדור יתום שצדיק קדוש ונשגב כזה שרוי בתוכו. אשרינו שזכינו בדור עני ואביון כזה לצדיק אמת ממשיך דרכו של הננמ’’ח אשר כל דבריו אמת וצדק ללא כחל ושרק וללא משוא פנים.