הגה"ח רבי מענדיל פוטערפאס זצ"ל הקים סניפים של ישיבות תומכי תמימים במחתרת מאחורי מסך הברזל ונגזר על ר' מענדל עשר שנות גלות ועבודת פרך במחנות עבודה. מספר באחד מימי שהותי במדינת סיביר, מאחורי סוגר ובריח, ניגש אלי אחד מהאסירים היהודים, והזכיר את עצמו בבקשת 'ברכה' – היות שהיום לעת ערב זמן בריחה לו מהמקום הזה, על כן הוא מבקש ברכתו שיצליח ה' דרכו ויצילו מכל צרה וצוקה. ר' מענדל הביט בו כמי שהשתבשה דעתו עליו, ותמה בפניו: וכי איך תעלה על דעתך להימלט מהמקום הזה? הרי כאן דלתיים ובריח, חומות גבוהות ובצורות, גדר תיל וכל מיני שמירות ע"י שומרים חמושים וכלבים, וכל ניסיון להימלט ממקום זה אינו 'ספק' פיקוח נפש, אלא פיקוח נפש וודאי.
ענה לו היהודי: זה זמן ארוך מאוד ששמתי אל לבי וראיתי שבכל יום ויום בשעות הערב ישנם כ-30 רגעים (שניות) שאין שמירה וחיילים מסביב למחנה, כי בשעה זו מחליפים החיילים את משמרתם, ובין משמרת לשניה אין החיילים נצבים על עמדם. וכבר זמן רב הנני קודח נקבים נקבים בקיר החומה בצורה של עיגול סחור סחור, כל יום מעט מעט, ובלילה הבעל"ט הנני עומד לכלות את כל המלאכה. אז לא יידרש מעמי רק לדחוף מעט באמצע העיגול, וממילא יפתח חלל קטן ומשם אמלט מהמקום הנורא הזה.
ויהי בערב, מיהר ר' מענדל לאותו מקום לראות היצלח ה' דרכו, ואכן, לעיניו נגלה המחזה הגדול: שבשעה היעודה בועט האיש ב'עיגול' ונפתח בפניו חלל ריק בחומה, והוא יוצא דרכו ל'אויר העולם' והחל בורח כל עוד נשמתו באפו. לפתע יצאו והגיחו מן הצד שני כלבים ענקיים, שמראיהם נורא ואיום, והתחילו לדלוק אחריו כדי לתפסו. והנה ר' מענדל רואה איך שהיהודי מוציא מכיסיו תוך כדי ריצתו (ככלות כוחותיו) שתי חתיכות בשר שמן, והוא זורקם בחזקה לאחוריו.
מה עשו הכלבים? שכחו שיש בורח סורר לפניהם, ולא ראו לנגד עיניהם אלא בשר, עזבו הכל ופנו לסעוד סעודתם. מה תועלת יש בהם? השומר שראה מרחוק את כל אשר נעשה נהנה לראות שהכלבים פועלים פעולתם כראוי, אבל, בראותו שהיהודי זורק בשר והכלבים עוצרים ממרדפם, עלה עשן באפו, הוציא את נשקו וירה בכלבים למיתה. ר' מענדל תמה והשתומם מאוד, וכי מה ראה השומר להעניש את הכלבים? ועוד, הרי עונש גדול יותר הוא ל'בעל הכלב' מלכלב עצמו, שהרי הוא מפסיד את כלבו.
לאחר זמן, כשמצא ר' מענדל 'עת רצון' לפני השומר, הביע את תמיהתו בפניו ושאלו על מעשיו. השומר ענה לו: שמע נא, הננו משקיעים בכלבים אלו השקעה מרובה, חודשים ארוכים הננו מוציאים עליהם הוצאת הון עתק וכוחות מרובים כדי לאלפם, עד שמעמידים אותם על משמרתם. וכי על מה משקיעים בהם כל כך הרבה מעות, זמן וכוחות הנפש והגוף? הלא הדבר הוא – כדי שאם יקרה מקרה כזה של בריחה יעמדו הכלבים הללו על משמרתם וילחמו בעדנו, אבל אם בבוא העת שלזה הם נועדו, תפסם בולמוס של בשר ואינם ממלאים את תפקידם, מה תועלת וצורך יש לנו? על כן הרגתי אותם על אתר.
מרגלא בפומיה דר' מענדל לספר עובדא זו בכל עת, בדמעות על לחיו, באמרו: האדם יורד להאי עלמא כדי לעבוד את בוראו ולעמוד בנסיונות שמנסים אותו בכל עת מן השמים. אם ברגעים הללו תפסו בולמוס של בשר והוא שוכח מתפקידו ופונה לעסקיו או שאר שטויות והנאות עולם הזה, ואינו עומד בגבורתו לעמוד על משמרתו במלחמת היצר… מה תועלת יש? והוסיף ר' מענדל בלשונו: הונט וואס דו ביסט… וואס טויגסטו אויף דער וועלט [כלב שכמוך, איזו תועלת יש ממך לעולם].
"וַיִּגַּ֣שׁ יַעֲקֹ֗ב וַיָּ֤גֶל אֶת־הָאֶ֙בֶן֙ מֵעַל֙ פִּ֣י הַבְּאֵ֔ר" [כט י] רש"י: כאדם שמסיר את הפקק מעל הצלוחית להודיעך שכוחו גדול.
מה עלינו ללמוד מכך שכוחו של יעקב אע"ה היה גדול, וכי מה יצא לנו מידיעת מידת כוחו של יעקב? נער צעיר הייתי, סיפר הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי זצ"ל, ושמעתי את הגאון רבי אייזיק שר זצ"ל שואל את השאלה הזאת, ומוסיף עליה: יעקב אבינו היה גיבור? א"כ מדוע כל ההתמודדות הזאת עם לבן הארמי, המתוארת בפרשה, מחליף לו את הכלה, ואח"כ ויחלף את משכורתי עשרת מונים? בשביל מה הוא מתמודד איתו? שיקח אותו בידיו החסונות, תיאר רבי איזיק, יכרוך חבל על ידיו של לבן, יושיבו בתוך ארון קטן, ובטרם יסגור עליו את דלתותיו יגיד לו: ברורות, שוערינקע' שוערינקע' בלייבט שטייל, חמי חמי שב ושתוק.
הלא כוחו גדול, לא כן? אלא קושיא אחת מתרצת את חברתה: להודיעך שכוחו גדול. כן, יעקב אבינו היה גיבור שבגיבורים, אבל בכל זאת הוא היה עוד יותר גיבור. איזהו גיבור? הכובש את יצרו. יעקב אבינו ניצל את גבורתו ללימוד יומם ולילה, לא נתן שינה לעיניו ותנומה לעפעפיו 14 שנה בבית מדרשם של שם ועבר, וכך כל ימיו, כמו שאמר יעקב אבינו עצמו: הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה. יעקב ליווה את הצאן יומם ולילה, כשהוא כולו שקוע בתורה, עמוד התורה.
אבל כשמגיעה התמודדות של בין אדם לחבירו, של בין אדם לעצמו, לא פותר הוא את בעיותיו בכוח הזרוע, אלא מתגבר, מנצח גם את עצמו, ופועל בדעת ובענווה. הגבורה הכי גדולה היא להתגבר, לגבור על עצמו, על רצונותיו, תאוותיו ונטיותיו הטבעיות. אכן, יכול היה יעקב אבינו לתת מנה אחת אפיים ללבן ולהשתיק את הרמאי הזה אחת ולתמיד, אבל יעקב אבינו הגיבור, שיכל בכוחו גם לשרו של עשיו, היה גיבור אמת, שמתגבר על עצמו. זוהי גבורה.
בהמשך סיפר רב"מ אזרחי זצ"ל על עצמו, אברך צעיר הייתי, ישבתי בביתי באישון לילה ועיינתי בגמרא האהובה. בין לבין הסתלסלו סביבי ערפילי אדי הסגריות שצצתי תוך כדי עיון עמוק. צריכים אתם להבין, עישון סיגריות היה דבר סטנדרטי ש'כולם' לקחו בו חלק – מי לא עישן אז? ואז, כשבאתי לקחת סיגריה נוספת גיליתי כי החפיסה התרוקנה עד הסיגריה האחרונה. המשכתי ללמוד, אבל זה לא היה זה כמו שאומרים, היה חסר לי הסיגריות. לפיכך קמתי ממקומי ויצאתי ללילה הירושלמי הקריר והלכתי מביתי שבסמוך לישיבת חברון בגאולה, וצעדתי במעלה השכונה לעבר רחוב יפו, שם ברחוב יפו היה קיוסק שפעל כל שעות הלילה ובו ידעתי אוכל להשיג סיגריות. ואכן באתי אל הקיוסק, והמוכר המנומנם מכר לי חפיסה. בדרך חזור נתתי אל ליבי, סיפר רבי ברוך מרדכי: 'ברוך זה מה שאתה שווה? סיגריה יכולה להקים אותך מהגמרא ולקחת אותך בלילה עד לרחוב יפו? ברוך?' ובו ברגע החלטתי להפסיק לעשן.
הרבנית התעוררה בבוקר השכם, ומיד לאחר שאיחלתי לה בוקר טוב, סיפרתי לה על החלטתי להפסיק לעשן. היא חיכתה ואמרה לו יהי, כשהיא לא מאמינה באמת כי אחזיק בהחלטה זו, משום שצריכים אתם להבין, עישון סיגריות היה דבר סטנדרטי ש'כולם' לקחו בו חלק – מי לא עישן אז. אבל מאז ב"ה לא עישנתי כלל. זוהי גבורה, החלטה חזקה ויציבה – לנצח לא את הזולת, אלא לנצח את עצמי.
יהיו הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן ג'וליט זצוק"ל
