בימים האחרונים נחשף, כי קטאר אשר מראה עצמה כמחזיקה עמדה ניטרלית, למרות זאת, היא ניסתה לקדם קמפיין השפעה נגד מדינת ישראל. המזימה המתוחכמת, שביקשה לנצל את הבמה התרבותית היוקרתית ביותר בעולם לטובת מטרות פוליטיות, נעצרה ברגע האחרון בצעד יוצא דופן של שר בכיר בממשלת דרום אפריקה.
הפרשה החלה לצוף כאשר גייטון מקנזי, שר התרבות, הספורט והאמנות של דרום אפריקה אשר טען כי "מדינה זרה" ניסתה לערוך מבצע השפעה על הביתן הדרום-אפריקני בביאנלה המפורסמת לאמנות בוונציה שבאיטליה, לטובת הנרטיב הפלסטיני – ונגד ישראל. הביאנלה של ונציה נחשבת לאחת מתערוכות האמנות העכשווית הוותיקות, החשובות והיוקרתיות ביותר בעולם. היא נוסדה בשנת 1895 ומתקיימת בעיר ונציה שבאיטליה אחת לשנתיים (ומכאן שמה – "ביאנלה", שפירושו באיטלקית "דו-שנתי").
השר מקנזי הבהיר כי הוא סיכל בימים האחרונים את המהלך שהיה אמור לצאת לפועל בחודש מאי הקרוב, ומדבריהם של גורמים מדיניים בדרום אפריקה עולה כי האחראית למזימה היא קטאר. לפי מה שנחשף קטאר ניסתה ניסתה לעשות שימוש בביתן הדרום־אפריקני בביאנלה כדי להעצים את הטענות בדבר “רצח עם בעזה” ולחזק קו אנטי־ישראל. השר מקנזי לא רק ביטל את ההתקשרות עם הגוף המפיק, אלא טען שמדינה זרה ניסתה להשתמש בביתן של דרום אפריקה כשלוחה עקיפה לקידום אג'נדה פוליטית נגד ישראל.
השיטה הקטארית, כך נראה, הייתה מתוחכמת במיוחד ופעלה מתחת לרדאר הרשמי. על פי דברי השר, אותה "מדינה זרה", קטאר כאמור, לא הופיעה כמממנת רשמית של התערוכה, והתחייבה לרכישת העבודות של דרום אפריקה בסיום הביאנלה. מנגנון מסוג זה יצר לכאורה תמריץ ליצירת אמנות המשרתת את הנרטיב הפלסטיני והאנטי-ישראלי בדבר הטענות לרצח עם ברצועה. בהודעה לתקשורת שפרסם השר, הוא הזהיר כי מדובר בניסיון להפוך את דרום אפריקה לכלי עקיף להעברת מסר פוליטי של מדינה אחרת בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני. "אם למדינה הזו יש עמדה ומשאבים, מדוע שלא תשכור ביתן משלה ותאמר את דבריה בגלוי?״ תהה מקנזי.
מהלך זה חריג בעקבות מי שחשף אותו משום השר מקנזי, שריצה בצעירותו עונש מאסר בגין שוד. מדובר בדמות צבעונית ומרתקת; לאחר שהשתחרר והשתקם והתברג בחברה הוא נהפך לפרו -ישראלים הבודדים בממשלה הדרום-אפריקנית שנחשבת לעוינת לישראל ואף יזמה את התביעה נגדה בבית המשפט הבינלאומי לצדק בהאג (ICJ). עמידתו האיתנה מול הלחצים הקטאריים מסמנת קו חדש ומפתיע במדיניות החוץ והתרבות של המדינה, ומציבה סימן שאלה גדול סביב הניטרליות המדומה של המתווכת מקטאר.
