בעוד ירושלים כולה שרויה בתדהמה בעקבות הטרגדיה הנוראה בפעוטון בשכונת רוממה, חגי לובר, האב השכול שאיבד את בנו יהונתן הי"ד ברצועת עזה, מפרסם וידוי אישי ונוקב. בפוסט מטלטל שפרסם היום (שלישי) ברשת ה-X, הודה לובר בכנות יוצאת דופן כי גם הוא, למרות הכאב הפרטי שלו, נסחף בתחילה לגל הביקורת שהופנה כלפי ההורים והמוסד. לובר תיאר בכאב את התחושות הראשוניות שעלו בו עם שמיעת הידיעה על מותם של שני הפעוטות, תחושות שהתחלפו במהירות בחרטה עמוקה.
"גם אני צקצקתי בלשון על 'ההורים הלא אחראיים'. וגם אני חרצתי דעה על 'המעון שלא היו בו מינימום תנאים' וגם אני קראתי על 'תרבות הזלזול, הפרת החוק, וחוסר האחריות של החרדים' וגם אני מיהרתי לחרוץ משפט ולנקוט עמדה", כתב לובר. דבריו משקפים את השיח הציבורי הסוער שהתפתח סביב האסון, שבו רבים מיהרו להפנות אצבע מאשימה עוד לפני שהתבררו כל הפרטים.
השינוי בתפיסתו של לובר התרחש בעקבות גילוי אישי מרגש ששמע מאשתו, אשר קישר בין האובדן הפרטי שלו לאסון הנוכחי. "פתאום, אשתי סיפרה לי שאמו של אחד התינוקות שנפטרו, חני כץ, ממיזם 'תכשיק', באה אלינו לשבעה, והביאה שרשרת לב בה הוטבעה דמותו של יהונתן. וכך היא עושה לכל משפחה שכולה", שיתף לובר בפוסט המרגש. הגילוי כי האם שאיבדה כעת את בנה הקטן היא אותה אישה שהקדישה מזמנה ומכוחה כדי לנחם משפחות שכולות אחרות, הפך עבורו את האירוע החדשותי למפגש אנושי רווי דמעות.
ההבנה הזו הכתה בלובר בעוצמה, כפי שתיאר במילותיו: "ופתאום 'מאירוע קשה' שמחייב התייחסות, נהיה להם שמות ופרצוף. והיא עמדה לפני, אמא במלא כאבה, במלא צערה. במלא אובדנה. וידעתי שבשבילי זו הייתה צריכה להיות הזווית היחידה, שותפות בצער. וכאב בנשמה". לובר בחר לסיים את דבריו בחשבון נפש נוקב על המהירות שבה החברה הישראלית נוטה להאשים. "ומה קרה לי, אב שכול, שהצטרפתי ל'חגיגה'. ונסחפתי, אפילו במחשבה, לאותו מחול האשמות נורא. כשהמתים עוד מוטלים לפנינו, עוד לפני הקבורה. והתחרטתי. וכמעט שקרעתי קריעה", סיכם לובר את הווידוי המזעזע.
