ערב שבת שלום, פרשת השבוע – פרשת בא.
אני לא יודע איך אתם ככה בענין של "בשר על האש". אבל נדמה לי שלקחת כבש ולשים אותו "רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ" ככה על האש לגמרי, אז חלק נשרף וחלק… [בזמן יציאת מצרים] לא כולם היו מומחים גדולים – "מנגליסטים" כאלה, שהכל יהיה צלוי כראוי. לכאורה לא היה יותר טוב לעשות את זה בבישול – לחתוך ולבשל כמו שצריך, וחתיכות משובחות וכו'? ונכון יש חתיכות שהם מתאימות ל"על האש", אז בסדר שיעשו צלי. אבל למה שליל הסדר לא יהיה בהרחבה ובתענוג יותר גדול?
רבותינו אומרים (מכילתא שמות י"ב, י"א) שגם "מׇתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם" – כל זה בא לבטא את החפזון שעם ישראל יצאו בו ממצרים. איזה חפזון? כמובן החפזון של מצרים – "וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ" (שם ל"ג). גם החפזון של עם ישראל שפתאום הם צריכים לצאת. אבל בעיקר בעיקר חפזון השכינה, שאומר הקדוש ברוך הוא: "אם אני לא אציל עכשיו את בניי, נכון אין להם מספיק זכויות, אבל הם עלולים לרדת לשער ה-50. מהר מהר צריך להוציא אותם!".
ומובא בספרים הקדושים שהיתה פה דילמא מאד מאד חשובה. מצד אחד, עם ישראל התפקיד שלו היה בגלות הזאת ללקט ניצוצות של קדושה מהמקומות הכי נמוכים שיש. אז יורדים ויורדים ומשם עולים. אבל מצד שני, אין להם מספיק כלים לעלות גם משער ה-50. אז איך אפשר להוריד אותם לשם? לכן צריך להוריד אותם עד לנקודה הכי נמוכה שמשם הם יכולים לעלות. זה חיפזון שכינה, "מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים, מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת" (שה"ש ב', ח'). עובר על הזכויות, נתלה בזכות האבות והאימהות.
אומר לנו הנביא על הגאולה הקרובה בקרוב ממש: "כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ, וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן" (ישעיה נ"ב, י"ב) – הגאולה הזאת לא תבוא בחפזון. למה? מגלה לנו ה'אור החיים' הקדוש (שמות ג', ח'. ד"ה וארד) סוד גדול; בגאולה הזאת יש לנו תורה. גם אם נרד לשער ה-50 ללקט גם משם את ניצוצות הקדושה, להביא את התיקון השלם לעולם, יש לנו בכח התורה לעלות גם משם! כמה התורה הנפלאה הזאת שבורא עולם – אבא שבשמים – נתן לנו, היא מתנה – "תּוֹרַת אֱמֶת וְחַיֵּי עוֹלָם". כמה היא כוח לעמוד בכל הניסיונות.
הגאולה הקרובה הזאת תבוא מתוך זכויות, בקרוב ממש, יראו עינינו וישמח לבנו בגאולת עם ישראל. גאולה שלמה ותמימה, אמן ואמן.
שבת שלום ומבורך!
