הסבא קדישא מנתניה, רבי יוסף שווארץ, זכר צדיק וקדוש לברכה לחיי העולם הבא עבר את השואה. חוץ מאימו, איבד בשואה את כל משפחתו. הוא נולד ברומניה, היה בהונגריה, באוסטריה, בגרמניה, נטלטל בהרבה מקומות באירופה. הוא סיפר כמה פעמים שבהיותו בן שמונה היה הולך על גוויות, על גופות של אנשים מתים במחנות השמדה של הנאצים, יימח שמם וזכרם. הוא זכה לגילוי אליהו בשואה, כשהיה ילד בן שמונה. ומאז לא פסק ממנו גילוי זה שהיה מלווה אותו תדיר. סיפר על ימי האפילה שבשואה: פעם אחת, הנאצים יימח שמם אספו ים של ילדים קטנים וכמה זקנים בתחנת הרכבת והוא ביניהם.
הנאצים יימח שמם סידרו אותם קבוצות קבוצות על הרציף, התחילו להניע אותם בשורות, והקצין היה רואה ובודק כל אחד לפני שנתן לו אישור לעלות. יוסף הקטן היה אמור לעלות על רכבת אחת. פתאום עובר קצין נאצי אחד, צועק משהו בגרמנית, ותוך כדי כך בו זמנית מסתכל עליו מהצד ואומר לו במהירות באידיש: "אל תעלה על הרכבת הזאת, תעלה מהר על הרכבת השניה". והוציא אותו בעצמו והוביל אותו לראש השורה קדימה.
לאחר מכן נודע לו שכל מי שעלה על הרכבת הראשונה נהרג במחנה ההשמדה הקרוב. ואילו הם שעלו על הרכבת השניה נסעו רחוק יותר למחנה עבודה וניצלו. וכך קרה לו כמה וכמה פעמים במשך שנות האימה: תמיד היה מופיע פתאום איזה גרמני או אוקראיני או קאפו והיה אומר לו באידיש מה לעשות כדי להינצל. גם סיפר כי לפעמים אליהו הנביא היה משפיע דרך המחשבה שלו ואומר לו בבהירות מה לעשות ולאן ללכת.
הרבה פעמים היה הילד יוסף קרוב למוות בימים האלה, אבל הוא זכה לגילוי אליהו בהרבה אופנים, צורות ולבושים לאורך כל ימות השואה, ובגלל זה הוא ניצל שוב ושוב. עד גיל ארבעים, הסבא לא היה נשוי בכלל מגודל קדושתו וטהרתו. הוא ידע שהזיווג הממתין לו היא אשה נכה על כסא גלגלים בבית לוינשטין. הוא הלך, פגש אותה ואמר שהוא רוצה להתחתן איתה. אבא שלה היה עיוור ולא האמין שמישהו רוצה להתחתן עם בחורה משותקת רגליים בכסא גלגלים, הוא אמר: "מה? באת לבייש בת ישראל? איך תתחתן איתה?" הסבא אמר: "לא באתי לצחוק חלילה, אני באמת רוצה להתחתן עם הבת שלך ויהיה לנו ילד והבן הזה ייקרא על שמך, יצחק." וכך היה: הסבא התחתן איתה, ושנים טיפל בה ממש במסירות נפש רבה, עשה בשבילה כל מה שצריך לטיפולה. לאחר כמה שנים, לאחר פטירת חמיו, נולד להם ילד וקראו לו בשמו של חמיו, בדיוק כמו שהוא צפה כמה שנים קודם לכן.
בשעת החופה קרה דבר פלא, הסבא אמר לחמיו: "איך אתה מחתן את הבת שלך בלי לראות את החתן שלך? בלי לראות את ביתך תחת החופה?!" באותו רגע, רבי יצחק העיוור אב הכלה, התחיל לראות וראה את חתנו ואת בתו תחת החופה. כאשר הגיע הזמן של הרבנית מיכל ללדת, הוא הביא אותה לבית החולים והלך להתפלל. כאשר הוא חזר, פתאום הרופא קרא לו לחדר וביקש לתת לו זריקה להרגעה. הסבא אמר לו: "לא צריך זריקה, תגיד לי בדיוק מה אתה רוצה להגיד לי, אני עברתי שואה, דרכתי על גופות. הרופא אמר לו שהוא מצטער מאוד, שהיה איזה סיבוך, שאשתו והילד נפטרו שניהם במהלך הלידה. הסבא אמר: "אתה שקרן! אני לא מאמין לך." הוא עזב את בית החולים, הלך לבית הכנסת, פתח את ארון הקודש וצעק מה שצעק לריבונו של עולם, אדון כל הנשמות. אחר כך יצא מבית הכנסת, קנה פרחים, אודם ואיפור, ועוגת גבינה שאשתו מיכל אוהבת, וחזר לבית החולים, שם חיכתה לו מיכל עם התינוק בזרועותיה.
הוא סיפר שלמעשה אשתו כבר הלכה, וזאת הייתה באמת תחיית המתים. הרופא נכנס לחדר שלה בשבת, ומיד אמר לסבא: "מה זה היה? מה עשית? אני ראיתי בעיניים שלי ממש תחיית המתים." "דוד המלך נמצא בסעודת מלווה מלכה בהר ציון" הסבא עשה הרבה מאמצים כדי להגיע למלווה מלכה אצל דוד המלך בהר ציון. זה היה גם ענין של אחדות ישראל ואהבת ישראל. פעם הוא אמר על זה עוד דבר אחד: "תדע לך שדוד המלך כל מלווה מלכה נמצא שם, לכן אני מגיע" "משיח ישנו כאן" הסבא סיפר בכמה הזדמנויות שהוא ראה את משיח צדקנו. הוא אמר שהוא עצמו לא יודע שהוא משיח. הוא בן אדם מסכן, חולני, עני מאוד, עם הרבה צרות. גילו בסביבות חמישים ושמונה.
הסבא אמר שפגש אותו בירושלים, ועשה איזשהו פעולה, כדי לגלות אותו. אבל אחר כך היה צריך לצום ולבקש מחילה על זה מהקב"ה. כי אסור לגלות את משיח צדקנו לפני שהקדוש ברוך הוא רוצה בזה. אמר הסבא: "משיח לא יכול להתגלות ולפעול כנשמה כללית, כל עוד אין לנו אחדות, ואין לנו אהבת ישראל אמיתית". הוא אמר: "כל עם ישראל, כל היהודים שיש בעולם צריכים להתחבר ממש כאיש אחד בלב אחד. אבל אני לא רואה שזה קורה. מה יהיה? מי יודע איזה צרות יגיעו, ואיזה דינים קשים יהיו שיחברו את עם ישראל. כי זה התנאי היחידי כדי שהוא יבוא- רק אהבת ישראל. לא חסר דבר אחר, הגאולה כבר מוכנה, משיח ישנו כאן." הסבא דיבר בשנה האחרונה לחייו הרבה על זה שהוא ראה את המשיח. דיבר על זה בסעודת מלווה מלכה, וכן דיבר על זה שוב בשיחות פרטיות. חלק מהצדיקים שהיו עימו בסעודה במוצאי שבת חששו מאוד מדבריו, והתחילו לדאוג לו. הבינו מהי המשמעות של גילוי זה.
כמה וכמה צדיקים אמרו לו בפירוש שלא ידבר על זה. אבל הוא התעקש. פעם אמרו לו: "אז אולי תביא אותו לכאן?" והסבא אמר: "מה קרה לכם? אסור לראות אותו, זה סכנת מוות". וכן פעם רמז הסבא שהוא קיבל את המחלה בגלל שראה את משיח צדקנו. נפטר ב-ט' אדר. זיע"א.
אשרי עין ראתה זאת
טעות בתאריך הפטירה לפי דעתי ח' באדר