הרמטכ״ל, רב־אלוף אייל זמיר, חתם היום (שלישי) על נוסח פקודות מטכ"ל תקדימי, המעגן באופן מחייב שורה של הסדרים לשילוב חרדים בצבא. זאת, בניסיון להרחיב את שילוב החרדים בשירות הצבאי, כאשר במסגרת ההחלטה הצבא מכניס שורת פקודות מטכ״ל חדשות שמסדירות לראשונה באופן מחייב את השירות החרדי. עיקר הפקודות נועד לשמר הווי חרדי מלא ביחידות הייעודיות – החל מהפיקוד, דרך אורח החיים ועד לכללי השירות. עם פרסום הפקודה, היא תיכנס מיד לתוקף בצה"ל, וביחידות אלו תיאכף אורח חיים דתי בפקודה; חייל שיעבור על הכללים – יודח וישובץ ביחידה אחרת שאינה חרדית. בחלקן המפקדים יהיו דתיים או חרדים בלבד, והפקודות כוללות איסור על כניסת נשים ליחידות ולחטיבות החרדיות.
אלא שלמרות ההצהרות החגיגיות, ארגון תורת לחימה מצנן את ההתלהבות ואומר כי לאחר עיון בטיוטת הפקודה, בנוסח הפקודה שהופץ ולאחר שיחות עם רבנים ועסקנים חרדים, חברי כנסת, משפטנים וקצינים – מוסכם כי פקודת המטכ"ל לשירות בני הציבור החרדי לקויה מהותית ומלאה בפרצות. הארגון מצביע על שורה של כשלים חמורים, ובראשם היעדר הגנה משפטית על אורח החיים (חקיקה מול פקודה). המסמך טוען כי פקודות מטכ"ל הן "דינמיות" וניתנות לשינוי בכל רגע על ידי הדרג הפיקודי. הפרצה היא שבהיעדר עיגון בחוק של "ערך לימוד התורה" ותנאי השירות החרדיים, הצבא יכול לשנות את הכללים תוך כדי תנועה, והחייל החרדי יישאר ללא הגנה משפטית מול פקודה שנוגדת את אמונתו.
נקודה רגישה נוספת נוגעת לפרצת "סמכות הרבנים" מול "סמכות המפקדים". המסמך מצביע על כך שבמצב הנוכחי, המפקד הוא הסמכות העליונה גם בנושאים הנושקים לדת. "הפרצה" כאן היא שבמקרה של התנגשות בין פקודה צבאית להלכה, הפקודה הצבאית גוברת. לצד זאת, עולה חשש לגבי הגדרת "מיהו חרדי" ככלי למילוי מכסות. קיימת טענה כי ההגדרות הנוכחיות רחבות מדי ועלולות לכלול "חרדים מודרניים" או כאלו שעזבו את הקהילה רק כדי למלא את המכסות (מספר המתגייסים). הפרצה היא פגיעה ב"גרעין הקשה" של עולם התורה על ידי יצירת מצג שווא של גיוס חרדים רחב, בעוד שבפועל מגייסים אוכלוסיות שאינן בלב המיינסטרים החרדי.
הביקורת אינה עוצרת כאן, ונוגעת גם להשפעות חיצוניות על הצבא. לדברים, ההתערבות של ארגוני פמיניזם רדיקלי ניכרת בלשון הפקודה כמו גם בלשון חוק הגיוס ויש לנטרל זאת ולתעדף גיוס גברים לוחמים על פני גיוס נשים במקרה של התנגשות בין השניים, לטובת בניין הכוח של צה"ל.
בסיכום הדברים מודגש כי יש לעגן אופק שירות בדגש על פיקוד וקצונה באופן המותאם לתנאי שירות חרדים, ולאפשר קיום אורח חיים דתי לכתחילה לכל החפץ בכך, ולא להפקיד בידי מי שלא הוכשר לכך לקבוע מיהו חרדי, כמו למשל במקרה של משרתים חרדים-לאומיים. כעת נראה כי למרות חתימת הרמטכ"ל, הדרך לשילוב חרדים רצוף במכשולים אידיאולוגיים ומשפטיים שטרם קיבלו מענה.
