ערב שבת שלום, פרשת השבוע – פרשת יתרו.
בשנת תשפ"א – שנת הקורונה, אבינו הגדול זצוק"ל הכ"מ אמר: בחוץ לארץ עשו את סעודת יתרו לזכר הפסקת המגפה, אז גם עכשיו כדאי לעשות את סעודת יתרו עם הילדים שיברכו בקול ויענו אמן בקול, וכך זה יביא ישועות לעם ישראל. כך אז פרסם מרן זצ"ל. וזו עצה טובה בכלל להביא ישועות לעם ישראל – לעשות את הסעודה הזאת עם הילדים שיברכו ויענו אמן, זה דבר גדול.
בפרשת השבוע אומרת התורה (י"ט, א') "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי". אומר ה'ילקוט שמעוני' (אות רע"א) "בחודש השלישי. בא חודש" – אומר לו הקדוש ברוך הוא למשה: "כל כך חיכית למתן תורה, כל כך חיכית לחודש סיון, הנה בא החודש שכל כך חיכית לו". כמה הצימאון לטוב, הכמיהה לטוב, יש לזה כח עצום שהקדוש ברוך הוא מציין ומסמן את זה בתורה; "בא החודש שכל כך חיכית לו!".
והציפייה לטוב היא יוצרת. כאשר מתרכזים בטוב, מתרכזים בשאיפה להגיע לטוב, אז זה מפרק ומוריד את כל גורמי המחלוקת. ולכן "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר" (שם ב'). אומרים חז"ל (סוף מסכת דרך ארץ זוטא) "הואיל ושנאו ישראל את המחלוקת ואהבו את השלום ונעשו חנייה אחת, עכשיו אתן להם את תורתי". כאשר מתרכזים כולם ביעד, בדבר שהוא משותף לכולנו – בדבר גדול, אז זה מסיר את המחיצות ומוריד את החילוקים הקטנים. כי אנחנו מתרכזים במשותף – במאחד הגדול והחשוב, וכל הדברים הקטנים הם סרים הצידה.
מוסיף אבינו הגדול בביאורו הנפלא 'בית נאמן' עה"ת (ח"ג עמ' תקכ"ב) כתוב "ויחן". מביא רש"י (כאן) "כאיש אחד בלב אחד". "כאיש אחד" – בדיוק גימט' "ספרד". "כאיש אחד בלב" – גימט' "אשכנז". אז כולם גם "ספרד" גם "אשכנז", כאיש אחד בלב אחד, אחדות שלמה.
יהי רצון שנזכה לראות בעינינו כולנו מאוחדים. ונזכה לקרב את הגאולה השלמה, במהרה בימינו, אמן.
