"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" – המילים הללו פותחות צוהר למערכת חוקים שאין לה אח ורע בעולם. הקדוש ברוך הוא פונה למשה רבנו ומבהיר: משפטי התורה הקדושה "טסים" לפני עם ישראל בלבד. בעולם שבו חוקים נחקקים על ידי בני אדם, משתנים עם רוח הזמן ומתחלפים לפי הנוחות החברתית, חוקי האלוקים ניצבים כסלע איתן, יציבים וקיימים לעד. אלו אינם רק קודים משפטיים יבשים, אלא "שולחן ערוך" המוגש לבניו של מלך, מזון רוחני שנועד לבנות את אישיותו של היהודי.
כדי להבין את העומק והשוני התהומי בין משפטי התורה לתפיסת העולם האנושית, נתבונן בדוגמה המרתקת של "עבד עברי". התורה מתארת מצב שבו יהודי נמכר לעבדות – אם משום שמכר את עצמו בשל חובות כבדים שאין בידו לפרוע, או שבית דין מכרו אותו לאחר שגנב ולא היה לו במה לשלם. בעידן המודרני, פושט רגל פשוט מצהיר שאין לו כסף והחוב נמחק, אך יהודי ירא שמיים לא יכול להשלים עם לקיחת ממון הזולת. הוא מוכן למכור את עצמו, לעבוד קשה ולפרוע את חובו ביושר.
כאן נחשף הפלא הגדול: התורה מצווה על הבעלים להתייחס לעבד כמעט כמו לאדון. חז"ל במסכת קידושין קבעו כלל מדהים: "קנה לו עבד, קנה לו אדון". התורה כותבת בפרשת בהר "וכי ימוך אחיך… וטוב לו עמך". מהו אותו "טוב לו עמך"? רבותינו מסבירים שאם לאדון יש מזרון נוח ואיכותי, הוא אינו רשאי לתת לעבדו לישון על מזרון פשוט שגורם לכאבי גב. עליו להשוות את תנאי העבד לתנאיו שלו. ואם יש לו רק מזרון אחד כזה? הוא לא יכול להשאיר את שניהם על הרצפה ("מידת סדום"), אלא עליו לתת את המזרון הטוב לעבד עד שיוכל לרכוש אחר. זהו משפט האלוקים – החסד גובר על הבעלות.
העומק הפסיכולוגי של התורה מגיע לשיאו ביחס לגנב שנמכר לעבדות. אדם כזה מגיע עם "רזומה" של גניבות, והדחף הטבעי של בעל הבית הוא לנעול את חפצי הערך מאחורי סורג ובריח. אך התורה אוסרת זאת! על האדון להשאיר את הבית פתוח ולתת אמון מלא בעבד. מדוע? כי משפטי השם נועדו לבנות את האדם. בבית הסוהר המודרני, הגנב רק משכלל את שיטותיו; אך כשהוא גדל בביתו של יהודי צדיק, רואה שסומכים עליו ובוטחים בו למרות עברו – הוא עובר תהליך של תיקון מידות ונגמל מהרגליו הרעים. עד שיסיים את שש שנות עבדותו, הוא יצא אדם חדש ומתוקן.
דוד המלך בתהילים מהלל את הייחודיות הזו: "מגיד דבריו ליעקב, חוקיו ומשפטיו לישראל. לא עשה כן לכל גוי, ומשפטים בל ידעום". משפטי השם הם מתנה בלעדית לעם ישראל, והם נועדו להשכין שלום ואמת. לכן, כשיש דין ודברים בין אדם לחברו, עלינו לפנות לבתי הדין של דיינים צדיקים הפוסקים על פי תורת אמת, ולא לערכאות שאינן על פי התורה. מי שנוהג כך, לא רק פותר סכסוך, אלא מקדש שם שמיים ברבים ומגלה שאין כמו "משפטי השם ישרים משמחי לב".
