במסדרונות משרד האוצר החלו לאחרונה בבחינה ראשונית ומשמעותית שעשויה לשנות את פני התעופה בישראל: העברת ניהול נמלי התעופה רמון, הסמוך לאילת, ונמל התעופה בחיפה לידיים פרטיות. הצעד, שנחשף בחדשות 12, מגיע על רקע נתונים מדאיגים המצביעים על הפסדים תפעוליים כבדים בנמל התעופה רמון, הנאמדים בכ-200 מיליון שקל מדי שנה. באוצר סבורים כי שינוי יסודי במודל ההפעלה הנוכחי הוא הדרך היחידה לצמצם את הגירעון התפעולי ולשפר את רמת הניהול והיעילות בשטח.
מעבר לשיקולים הכספיים היבשים, במשרד האוצר לא מסתירים את הרצון להפריט חלק מנמלי התעופה בישראל – גם מטעמי חיסכון בעלויות אך גם במטרה להתמודד עם ועד העובדים החזק של רשות שדות התעופה, שלתפיסת אנשי האוצר מקשה על ייעול שירותי התעופה. כחלק מההיערכות למהלך, בוצעה בחינה מקיפה של מודלים דומים ברחבי העולם, תוך בדיקת מדינות בהן נמלי תעופה מופעלים בהצלחה על ידי חברות פרטיות. לצורך קבלת הערכת שווי מדויקת לנמלים הללו, פנה המשרד לפירמת רואי החשבון דלויט והקצה לסוגיה תקציב של 270 אלף שקל.
חשוב לציין כי המהלך הנוכחי נרקם בשעה שיוזמת חקיקה רחבה יותר, שנועדה לאפשר הקמת נמלי תעופה פרטיים חדשים, פוצלה מחוק ההסדרים ל-2026 בעקבות הנחיית היועצת המשפטית של הכנסת. למרות הניסיון ליצור מסגרת חוקית שתאפשר גמישות ניהולית מול העומסים הצפויים בנתב"ג בעשורים הקרובים, המהלך נתקל בקשיים משפטיים ופוליטיים.
באוצר מבהירים כי מדובר בצעדי מנע הכרחיים: "אין כוונה להפריט את שדות התעופה הללו. משרד האוצר בודק באופן מתמיד את ענף התעופה במסגרת בחינת אפשרויות שונות לקידום וייעול הענף, בין היתר כדי למנוע מצוקה של תפוסה בשדות התעופה שנובעת מגידול אוכלוסיית המדינה, וכדי למנוע עליית מחירים לטסים", כך נמסר בתגובה רשמית.
מנגד, שרת התחבורה מירי רגב מציבה קו אדום וברור נגד כל ניסיון של פקידי האוצר לשנות את הסטטוס קוו בנכסים הלאומיים. רגב תקפה את המהלך בחריפות ומסרה: "אם זה היה תלוי באוצר, הם היו מפריטים את המדינה כולה. האוצר לא מבינים שחייב לשמור נכסים אסטרטגיים, בטח בשכונה שבה ישראל מתקיימת. לא יקום ולא יהיה!". נראה כי המאבק על עתיד השמיים של חיפה ואילת רק בתחילתו, כשהוא מציב את היעילות הכלכלית מול תפיסות של ביטחון לאומי ושליטה ממשלתית.
