שעה לאחר צאת השבת במוצאי שבת קודש פרשת תרומה, נראתה נהירת אבות ובנים אל עבר בית הכנסת המרכזי והגדול "מארינה רושצ'ה", כמו בכל חודשי החורף שחלפו, בהם נערכה תוכנית הלימוד "אבות ובנים" לילדי מוסקבה, על כל גווניהם. עם התקצרות שעות מוצאי שבת, ולאור המרחקים שעושים רבים מהתלמידים, נערכה חגיגת סיום מפוארת לתוכנית בשנה זו, תוך עידוד האבות והבנים להמשיך ולהתמיד בלימוד שעה כזו, בביתם או בבית הכנסת ובית חב"ד בשכונתם. המעמד המרשים סימל יותר מכל את תחיית התורה בבירה הרוסית, דווקא במקום שבו ניסו בעבר לדכא כל זיק של יהדות.
את המעמד פיאר רבה הראשי של רוסיה הגאון רבי בערל לאזאר שליט"א, ובדבריו הזכיר כי בימים אלו מציינים את תחילת שנת המאה למאמרו המפורסם של כ"ק אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש זי"ע, שנאמר פה במוסקבה עצמה, מאמר שהפך לאבן יסוד במאבק הרוחני נגד שלטון הרשע, ושבגינו נגזר עליו מאוחר יותר גזר דין מוות. המאמר "דיבור המתחיל וקיבל היהודים", נאמר בהתוועדות פורים קטן תרפ"ז בבית הכנסת 'ארכיפובה' שבמוסקבה. באותם ימים של אימה ופחד, כאשר זרועות השלטון ניסו לעקור כל זכר ליהדות, נשא הרבי דברים גלויים וברורים על החובה לחזק את החינוך היהודי אף במסירות נפש ממש. לא להיכנע, לא להתפשר, לא לשלוח את הילדים למוסדות היבסקציה, גם אם המחיר כבד. "לקפוץ לכבשן האש" – כך ביטא זאת.
במאמר דובר על מסירות נפש בקיום התורה והמצוות, ובעיקר על מסירות נפש בחינוך ילדי ישראל – "עוללים ויונקים", שעליהם נאמר "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז גו' להשבית אויב ומתנקם". אין עוז אלא תורה. לימוד התורה של תינוקות של בית רבן הוא הכוח המשבית אויב ומתנקם. וכך מצינו בימי מרדכי היהודי. הוא לא התפעל מגזירת המן, אלא אסף כ"ב אלף תינוקות של בית רבן ולמד עמם תורה, עד שזעקו "עמך אנו". וכששמע המן את קולם, ידע שגזירתו בטלה ומבוטלת. כי כאשר ילדים יהודים מכריזים "אל תירא", "עוצו עצה ותופר", "ועד זקנה אני הוא" – אין כוח בעולם שיכול להם.
וכמעט מאה שנה חלפו. והנה, כאן במוסקבה. לא הרחק מן המקום שבו נאמר אותו מאמר נועז, יושבים מאות אבות ובנים. לא במחתרת. לא בפחד. בגלוי. באור. בשמחה. לומדים יחד, חוזרים על סוגיה, שרים ניגון חסידי, מתחזקים בקביעות. מי שלמד מה הייתה מוסקבה של תרפ"ז, מתקשה לעכל את התמונה. העיר שבה רדפו מלמדי תינוקות, סגרו חדרים, אסרו רבנים והגלו שלוחים, היא אותה עיר שבה היום נשמע קול תורה רם וברור מפי ילדים עטויי כיפות, יושבים לצד אבותיהם. זהו "קיימו וקיבלו" של דורנו. קיימו מה שקיבלו אז במסירות נפש. קיימו את ההבטחה שלא תכבה גחלת ישראל, גם אם ינסו לרמוס אותה במגף ברזל.
עם תחילת שנת המאה וקול התורה לא רק שלא הושתק, אלא התעצם – הכריז הרב הראשי שליט"א, ששנה זו תתאפיין בהגברת לימוד התורה והגדלת הכוחות בהשקעת החינוך לילדי ישראל במוסקבה, עם תוכניות חדשות ופרויקטים גדולים למען יגדיל תורה ויאדיר, והגברת קול תינוקות של בית רבן. גבאי בית הכנסת הביע את התודה והברכה בשם כלל הציבור, למנהל התוכנית המחנך השליח הרב ישעיהו גרוס על מסירותו העקבית למען הצלחת התוכנית. בסיום המעמד המרומם, תרמוס אישי ממותג חולק לכל ילד כשי הוקרה, לסגולת 'חמין במוצאי שבת מלוגמא', ובכרטיס טיסה לרבי זכה התלמיד ישראל דיקטשיין.
