מבצע אווירי חסר תקדים בהיקפו נרשם בלילה שבין ראשון לשני, כאשר ארבעה מפציצי B2 אמריקניים תקפו בלילה שבין ראשון לשני מטרות באיראן והטילו עשרות פצצות במשקל כטון על אתרי טילים בליסטיים תת-קרקעיים, כך מסרה כתבת הפנטגון של פוקס ניוז ג׳ניפר גריפין מפי גורם אמריקני ביטחוני בכיר. התקיפה כוונה לנקודות הרגישות ביותר של מערך הטילים האיראני, ובכיר אמריקני אמר ל-N12 כי המטרה שהותקפה בידי מפציצי ה-B2 הייתה להשמיד משגרי טילים איראנים שמוקמו באתר תת-קרקעי בתוך מערות. היכולת המבצעית שהופגנה במשימה זו נחשבת לקצה היכולת הטכנולוגית של ארצות הברית, במיוחד לאור העובדה שמטוס B2 השתמש במצע עם כלביא ע"י צבא ארצות הברית על מתקני הגרעין בפורדו ובנתנז, זאת לאחר שמטוס זה מסוגל לשגר פצצות שחודרות בונקרים.
הלוגיסטיקה מאחורי המבצע המזהיר חושפת את הזרוע הארוכה של חיל האוויר האמריקני, המסוגל לפעול בכל נקודה על הגלובוס. לפי ניתוח של חוקרי מודיעין גלוי, שהתבסס על מעקב אחר תנועה אווירית צבאית, המפציצים המריאו מבסיס וייטמן שבמדינת מיזורי, בסיס הבית של טייסת מפציצי ה-B2, וביצעו את המשימה ללא נחיתת ביניים. כדי להשלים את הטיסה הטרנס-אטלנטית, המפציצים תודלקו באוויר על ידי חמישה מטוסי תדלוק מדגם KC-46A שפעלו מהאיים האזוריים הפורטוגליים שבאוקיינוס האטלנטי. יכולת זו מאפשרת למפציץ לתקוף מטרות ברחבי העולם ממרכז ארה"ב ולחזור לבסיסו ללא צורך בנחיתת ביניים, בזכות טווח טיסה שיכול להגיע לכ-19,000 ק"מ עם תדלוק אווירי.
השימוש ב-B-2 ספיריט, המוגדר כמפציץ אסטרטגי חמקן כבד מתוצרת חברת נורת'רופ האמריקאית, אינו מקרי. המטוס תוכנן במטרה להפציץ בעומק שטח האויב מבלי להתגלות על ידי מערכות מכ"ם, וצורתו המיוחדת נועדה לשרת מטרה זו, כשהוא מצויד במיטב מערכות הטכנולוגיה החמקנית של ארצות הברית. מדובר במטוס היקר ביותר שיוצר אי פעם – עלות הייצור הכוללת עמדה על 44.74 מיליארד דולר עד 2004, כאשר המחיר למטוס בודד בשנת 1997 היה 737 מיליון דולר, אך העלות הממוצעת למטוס ביחס לעלות הפרויקט כולו האמירה ל־932 מיליון דולר. היתרון המשמעותי ביותר שלו, לצד החמקנות, הוא טווח הטיסה העצום, שכן המטוס מסוגל לטוס כ-9,600 ק"מ ללא תדלוק – באוויר או על הקרקע. המטוס, שטס לראשונה ב-17 ביולי 1989, הוכיח שוב כי הוא הכלי המרכזי של ארה"ב להעברת מסר הרתעתי וכואב בלב שטח האויב.
