שבוע מאז פתיחת המלחמה, המערכה מול איראן וחיזבאללה נכנסת לשלב חדש, המאופיין בשינוי גישה דרמטי בדרגים הגבוהים ביותר. בניגוד למבצעים צבאיים בעבר, הפעם נראה כי הלחץ הבינלאומי לסיום מהיר אינו קיים באותה עוצמה. בכירים בישראל מבהירים בשיחה עם חדשות 12 כי בניגוד למערכות קודמות, הפעם אין "שעון חול" מדיני או דדליין לסיום המערכה. הדינמיקה הזו מתאפשרת הודות לשיתוף פעולה הדוק עם וושינגטון, כאשר התיאום עם הממשל האמריקני נשען על נוסחה ברורה: ככל שהמחיר בעורף הישראלי יורד ואין אבדות בקרב כוחות אמריקניים באזור – ישראל וארה"ב ממשיכות בכל הכוח.
השינוי המשמעותי ביותר בא לידי ביטוי בהגדרת המטרות של צה"ל וגופי המודיעין. במערכת הביטחון הסבירו כי ככל שהמערכה תימשך, הפוקוס המבצעי יעבור באופן מובהק למטרות משטר. לא מדובר עוד רק בפגיעה במחסני אמל"ח או בבסיסים צבאיים מבודדים, אלא בתוכנית רחבה הרבה יותר. התוכנית כוללת כתישה שיטתית של כל מרכיבי השלטון, הן בהיבט הצבאי והן בהיבט הממסדי, מתוך הבנה שהפלת המשטר בטהראן אינה בגדר "חלומות באספמיה" אלא אפשרות ריאלית. לפי הדיווח בחדשות 12, בהדיונים הסגורים שמקיימים הדרג המדיני והצבאי כבר לא מדברים רק על הרתעה או פגיעה ביכולות צבאיות, אלא על יעד אסטרטגי היסטורי: הבאת המשטר האיראני לנקודת שבירה וקריסה מוחלטת.
התחושה בקרב מקבלי ההחלטות היא שאפקט המצטבר של התקיפות מתחיל לתת את אותותיו בתוך איראן פנימה. "אנחנו אופטימיים לגבי היכולת לגרום למשטר לקרוס", אומרים בכירים במערכת הביטחון בשיחות סגורות. לדבריהם, המשטר "ניצוד מדי יום" ונחלש באופן עקבי, מה שמעלה את הסבירות לשינוי שלטוני מהותי. בירושלים מזהים כי הקריסה, שנראית לכאורה רחוקה מהעין, עשויה להתרחש בתרחיש של "דומינו". ההערכה המודיעינית הרווחת היא כי ברגע שהלחץ יגיע לשיאו, הנפילה של שלטון האייתוללות יכולה להגיע בבת אחת, כתוצאה משרשרת אירועים פנימית שתערער את יציבות הממסד המהפכני עד ליסוד.
