יש לנו עם נדיר. אנחנו במלחמה כבר שבועיים, נופלים טילים, כטב"מים מאיימים עלינו, כל לילה אנחנו מתוזזים לממ"דים, אין לימודים סדירים בבתי הספר, מקומות העבודה רבים סגורים, קיימת אי ודאות מוחלטת – ועדיין אנחנו, כחברה, הולכים עם ראש מורם, מעניקים גיבוי לממשלה ולצבא ומקווים שהמהלכים האחרונים של ישראל יביאו לביטחון משופר.
זאת ועוד איזה עם מתאמץ לחזור לארצו בעת שזו נמצאת במלחמה? נדמה לי שמעולם לא היו בישראל בזמן נתון כל כך הרבה ישראלים כי כולם חוזרים ומעטים יוצאים. ברגעים כאלה נמדדת עוצמתו של עם, והוכח שוב שאנחנו עם חזק, אוהב את מדינתו.
בנימה אישית – בבניין שלנו יש שתי אפשרויות להתמגנות – בדירות יש ממ"דים, אבל יש, כמונו, המעדיפים, לרוב, לרדת לחניון התת-קרקעי. זה נחשב למוגן עוד יותר. היופי באירוע הזה זו החברותה שנוצרת בקומה מינוס 4: אנשים יורדים לבושי טרנינג, בפשטות יומיומית, בלי פוזות, בנעלי בית. חלקם עם קפה ביד. נוצרה אווירה ידידותית, לכל אחד יש כבר כיסא מפלסטיק שהוא מקומו, לומדים להכיר את השכנים. אם מישהו לא מגיע – מיד דואגים לשלומו…. יש סדר כמעט קבוע של מי שמגיעים קודם ומי מגיעים ברגע האחרון לפני האזעקה.
כמובן שמתנהלות שיחות גם על פוליטיקה ובאופן טבעי אין אחדות דעים, אבל מה שיפה הוא שלאור המלחמה השיח רך יותר, אין הקצנה, אין צעקות, אין עקיצות. ואני תמיד ברגעים כאלו חושב לעצמי – אם רק ניתן היה לשמר את אופי השיח הזה גם אחרי המלחמה… אל דאגה זה לא יקרה – ביום שנחזור להתריס אחד מול השני נדע שהמלחמה הסתיימה.
באשר למלחמה. נראה לי שהמטרות כפי שהיו לנגד עינינו ביומה הראשון של המלחמה נראות כרגע מוגזמות. כנראה שלא נראה את הפלת השלטון באיראן (הלוואי ואני טועה). הסיבה: ארגוני טרור לעולם אינם נכנעים. הם נחלשים, זמנית, אבל עומדים על רגליהם. ואיראן היא מדינת טרור. אם היתה מדינה רגילה – היתה נכנעת מזמן, אבל מבחינתם לא להפסיד זה ניצחון. ותכלס, כאשר יש להם את משמרות המהפכה במיליונים שהורגים כל מתנגד משטר – יהיה, לצערי, קשה מאד להביא למיגור המשטר.
ועדיין, הפעולה שישראל וארה"ב עושות היא פעולה חשובה. המכות שאיראן חוטפת מחלישות מאד ומעכבות את יכולתה של איראן להוות איום קשוח על מדינת ישראל ועל העולם. נכון, כנראה שלא נמגר את המשטר, אבל נחליש את יכולותיו הצבאיות. זה משהו חשוב, אם כי לעת הזאת זה נראה לנו לא מספיק.
כן, אנחנו צריכים להיות מוטרדים מאד מהנעשה בגבול הצפון. שם החיזבאללה היה פחות חלש מאשר חשבנו והוא יורה יום יום לעבר ישובי הצפון שלהם אין את הפריבילגיה של התראה מראש על ירי. לדעתי, כל מה שעשינו בעבר לא עזר ולכן עלינו לנקוט באסטרטגיה אחרת: כיבוש כל השטח מהגבול הצפוני ועד לנהר הליטני והפיכת האזור הזה – לאזור נקי מאדם. לחלוטין. רק כך נוכל להרחיק את הסכנה המידית מיישובי גבול הצפון של ישראל.
נקווה לימים שקטים וחזקים.
