כשמדברים על טיפול בימי מלחמה, קל לשכוח שגם מאחורי החלוק הלבן עומדים בני אדם. השיחה עם פרופ' מני נפתחת דווקא בנקודה הזו: "התקופה הזו היא תקופה מאתגרת לציבור, וכמובן גם לצוות", הוא משתף בכנות. "לכל אנשי הצוות יש משפחה וילדים בבית, אבל כולם מחויבים ומסורים לעבודה ומגיעים בכל מצב, גם כשיש אזעקות בדרך. כולנו מגויסים – אחיות, רופאים, כוח עזר – כדי לתת את השירות המקצועי והאנושי ביותר שאפשר לתת בתנאים האלה".
באופן טבעי, רמת החרדה אצל נשים הרות נמצאת כעת בשיאה, אך פרופ' מני מבקש להכניס את הדברים לפרופורציה רפואית. "לחץ מן הסתם לא מוסיף לבריאות, אבל אנחנו לא רואים היום בעיות ספציפיות מעבר לאירועים של אזעקות ונפילות קרובות", הוא מרגיע. לדבריו, נשים אמנם מגיעות לעיתים עם חרדה או עם צירים מוקדמים שחולפים לאחר מכן, אך לא נרשמו בעיות רפואיות חריגות הקשורות ישירות למצב.
הוא גם מפריך את ההנחה שיש כעת נהירה לניתוחים קיסריים רק כדי "לסיים עם הלידה" מהר ככל האפשר, ומציין שהוא אינו מזהה מגמה כזו בקרב היולדות. עם זאת, בעוד שבבתי חולים רבים בארץ ישנה ירידה חדה בניתוחים אלקטיביים (שאינם דחופים) עקב היעדר מיגון מספק בחדרי הניתוח, במעיני הישועה התמונה שונה: "חדרי הניתוח שלנו ממוגנים בצורה מלאה, ולכן אנחנו ממשיכים גם בחלק מהפעילות האמבולטורית".
אחד ממקורות הרוגע המרכזיים בבית החולים הוא רמת המיגון הפיזית הגבוהה שמאפשרת רציפות טיפולית. "מחלקות היולדות, הטיפול הנמרץ, הפגייה – הכול נמצא מתחת לאדמה, בצורה הממוגנת ביותר שניתנת", מסביר פרופ' מני.
בימים אלו, במקביל לשמירה על כוננות גבוהה, בית החולים פועל להחזיר את מרב השירותים לפעילות רגילה. מרפאות החוץ, הכוללות מעקבי הריון בסיכון, פוריות, אולטרסאונד ועוד, נפתחו מחדש בצורה מלאה. "יש לנו אזורים ממוגנים לגמרי בסמוך למרפאות, כך שברגע שיש אזעקה פשוט עוברים לחדר הסמוך שהוא ממוגן", הוא מתאר את המנגנון הפשוט והיעיל. בנוסף, כדי לתת מענה לעומסים שנוצרו במיון בזמן שהמרפאות היו סגורות, הוחלט על תגבור משמעותי של הרופאים במיון הנשים.
את דבריו מסכם פרופ' מני בנימה אישית, שמשקפת אולי את התחושה הקולקטיבית של כולנו כעת. מבחינתו, בתוך אי-הוודאות שבחוץ, מערכת הבריאות נשארת עוגן של יציבות: "מערכת הבריאות היא איזשהו אי של שפיות שממשיך לתפקד כרגיל למען האוכלוסייה ולמען האנשים שזקוקים לטיפול, במגבלות הבטיחות והביטחון". ומה התקווה הגדולה ביותר שלו ושל הצוות? "לקוות לתקופה משעממת", הוא מחייך. "כולנו מקווים לחזור לשגרה קצת יותר משעממת".
