לאחר לילה רצוף אזעקות ומתיחות ביטחונית, זכו עשרות תלמידי ישיבת 'דרכי שלמה' לצעירים לשיחת חיזוק מיוחדת ממרן עמוד ההוראה הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, שנמסרה במקלט בית הכנסת 'המרכזי' בשכונת רמת אלחנן בבני ברק. תלמידי הישיבה, בראשות הגאון רבי אברהם פולק שליט"א, ראש הקהל בשכונת רמת אלחנן ומקורבו של מרן שליט״א, שוהים בימים אלו בשכונה ולומדים בה באופן זמני, בשל הצורך לשהות בסמוך למרחבים מוגנים בתקופת המתיחות.
לצדם לומדים גם עשרות אברכי כולל 'בית דוד', שבשגרה נוסעים מדי יום מבני ברק לחולון, אך בתקופה זו קבעו את לימודם בבית הכנסת 'המרכזי' ברמת אלחנן. דמותו המאירה של מרן הגר"י זילברשטיין, שמגיע למקום מדי יום לאחר תפילת מנחה גדולה, משרה על הסביבה כולה אווירה מיוחדת של רוגע ושלוות נפש, כאשר רבים מנצלים את ההזדמנות להגיע ולהתברך מפיו.
באחד הימים האחרונים ירד מרן אל המקלט שבבית הכנסת, שם התקבצו תלמידי הישיבה, ומסר בפניהם שיחת חיזוק מרוממת שעסקה במצב ובתחושת הביטחון של בני התורה דווקא בימים של פחד ואי־ודאות. בדבריו פתח ואמר: "היום כולם מפחדים, שמא המצב כאן יגרר למלחמת עולם…, אבל אני לא מפחד, כיון שכשאני רואה בחורים טובים כמותכם, וכזו ישיבה טובה, אני לא מפחד…".
בהמשך דבריו סיפר הרב סיפור מיוחד: "אני רוצה לספר לכם סיפור: היה אברך שנסע לרוסיה, כדי למסור שיעורים ולהרביץ תורה, הוא זכה למסור שם שיעורים כאלו שאוזן לא שמעה מעולם כאלה שיעורים, הבחורים ליקקו את האצבעות, התורה היא הרי מתוקה, ואם בא תלמיד חכם שיודע למסור אותה טוב, זה מתוק עד כלות הנפש, כל כך מתוק, אין לתאר….,
"שלוש שנים הוא מסר שם שיעורים, והבחורים ליקקו את האצבעות, בכל פעם שנגמר השיעור כולם מיהרו לקחת את המחברות ולכתוב את השיעורים שלו. והנה, לאחר שלוש שנים הוא חזר יחד עם אשתו לארץ ישראל, וכשהגיע, באו חמיו וחמותו לקבל את פניהם, הם שמעו כאלו דרישות שלום נפלאות עליו, והנה הוא חוזר…
"אך כאן קרה משהו, כשנכנס החתן להתפלל בבית הכנסת שבנמל התעופה, הוא הניח את התפילין, ותוך כדי נפל ממנו בלי משים-לב כדור קטן של תרופה. חמיו, ראה את זה, והרים, והלך לאחד המומחים לשאול מה זה. השיב לו המומחה: 'זה כדור למי שסובל ממחלת הנפילה [אפילפסיה], החתן שלכם סובל ממחלת הנפילה'. שלא נדע…, אוי, זה איום ונורא. פתאום בן אדם נופל לארץ, ויוצא רוק מהפה, אוי איזה מחלה אכזרית….
"האב לא ידע מה לעשות כעת, הוא ואשתו מאד בכו, כיצד קרה להם דבר כזה. הוא מצויין מאד, אבל יש לו את מחלת הנפילה, והם לא ידעו מזה מאומה. הם דפקו אצלי בבית באישון ליל, בבכי מאד גדול, האמא של הבחורה אומרת: 'הייתי האשה הכי מאושרת, עד הרגע האומלל הזה שנודע לי שהחתן סובל ממחלת הנפילה'.
"אמרתי להם: אני אגיד לכם סברא משלי, אם הוא שלוש שנים מסר שיעורים ואף פעם לא נפל, אני מודיע לכם, תרשמו את זה, אני אחראי שאצלו המחלה לא שולטת, ושמחת התורה מתגברת על המחלה".
"והיות ואני מוסר שיעורים לרופאים, קראתי לרופא הכי מומחה לזה, והצעתי בפניו את הסברא שאני אומר, הוא אמר לי אתה צודק במאה אחוז, אני אבוא ואגיד להם את זה.
"אם הוא מסר שלוש שנים שיעורים ואף פעם לא נפל, שמע מינה, שהמחלה נכנעת לשמחת התורה שיש לו. כל סברא שהוא אומר, כולם מלקקים את האצבעות…., השמחה הזו גוברת על החולשת הגוף הזו, כי הגוף מלא בשמחת התורה.
"והוא אמר לי, תגיד להם בשמי, אני המומחה למחלה ועוד לא ראיתי כזה דבר, אם שלוש שנים התאמץ ומסר שיעורים ולא נפל, הוא גובר על המחלה…, אם הוא אוהב את התורה ודבק בה, אז המחלה נכנעת לו.
"הסיפור הזה שהם באו אלי היה באמצע הלילה, וקראנו לאבי האשה ואמרתי להם את הדברים, הם קיבלו את הדברים, אך בכל זאת הוא אמר שהוא חושש לקידושי טעות ומקח טעות, ורוצה קידושין בשנית. ואכן עשינו קידושין פעם נוספת לחומרא, ושרנו 'עוד ישמע' בלחש ובשקט, כדי שהשכנים לא ישמעו ולא ידעו מהסיפור הזה, ויצא לעז על הקידושין הראשון, ושלא יצא לחוץ כל הסיפור הזה, וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר.
"עכשיו אני רוצה לספר לכם את ההמשך, הם גרו ליד השכונה שלנו ברמת אלחנן, ונולד להם ילד, והוא היה מהילדים הכי טובים בשכונה, אף אחד לא ידע את הסיבה לכך, ואני היחידי שידעתי, כיון שלא סיפרנו את הסיפור הזה. איזה פרח, איזה חשקת התורה, מספר אחד בשכונה, כי הוא נולד מאהבת התורה שאין כמוה, הוא ספג את זה, והוא היה בריא ללא שום מחלה. כי עם התורה הוא הצליח לטחון את המחלה!
"זה התורה הקדושה, היא כמו אשה, אשה רואה שהבעל מאד אוהב אותה, היא נכנעת לו. אם התורה רואה שיש מישהו שמאד אוהב אותה, היא הופכת להיות לא רק הסניגור שלו, אלא האמא שלו! הוא אוהב את התורה! זה הכח של התורה". בהמשך פנה מרן אל התלמידים ואמר בהתפעלות: "יש לכם פה ראש ישיבה ומגידי שיעורים הכי יפים שיש בעולם, אני רואה כאן בחורי חמד"…
ראש הישיבה הגר"א פולק פנה ושאל על ההתמודדות עם המצב הביטחוני והלילות הקשים: "רצינו לשאול את הרב, אנחנו נמצאים בזמנים קשים והכל מבולבל, יש אזעקות וקמים כל הלילה, איך מתגברים על הדברים האלה, שמטריפים את הדעת. מצד שני ראשי הישיבה אומרים להם לבוא בזמן ולא מוותרים על דקה אחת. איך מתגברים על הדברים האלה?"…
מרן הגר"י חייך והשיב בסיפור מהלילה האחרון: "היום בלילה כשהייתי ברמת-חן היו ארבע פעמים אזעקות. היום בבוקר, היו לידי היו בני ישיבה, שאלתי אותם איך המרגש, הם ענו לי: נתגבר עליהם!, המרגש הוא: כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה". בשלב זה פרץ הרב זילברשטיין בשירה מרגשת עם הניגון הידוע על המילים "כי הם חיינו", שירה שעלתה מעומק לבו והצטרפו אליה הבחורים.
לאחר מכן סיפר: "גמרתי את הלילה, ניגשתי לאחד, ושאלתי איך עבר הלילה, הוא התחיל לשיר את השיר, שאלתי אותו אתה עצוב? הוא אמר לי הבומבות מראים לנו שאנחנו יותר חזקים מהם, גם בלי לישון בלילה אנחנו מאושרים ושמחים, וטוב לנו".
בדבריו חיזק את הבחורים ואמר: "אתם בני ישיבה, אתם בחיר האומה היהודית, הקב"ה אוהב אותכם. מה צריכים להרגיש? אתם יותר חזקים מכולם. אתם בחיר האומה אתם…, איך להרגיש? אנחנו בחיר האומה, בואו נשיר שוב: כי הם חיינו ואורך ימינו"…
לסיום בירך מרן את התלמידים ואמר: "אני רוצה לברך אותכם יקיריי, שתעלו מעלה מעלה, יש לכם ברוך השם את אלה שמוסרים לכם את התורה, הקב"ה יעזור ונראה מכולכם הרבה נחת". בדבריו הוסיף והדגיש את מעלת ההוראה בישראל: "הדרגה הכי גדולה שיש בתורה, זה אדם שזוכה להיות מורה הוראה, זה הדרגה הכי גדולה שיש. שהוא זוכה שהוא יכול להורות הוראה ברבים, זה מספר אחד באומה היהודית.
"אני מברך אותכם שתהיו מורי הוראה ותשלטו על העולם. מורה הוראה כשהוא מברך משהו הברכה חלה, כשהוא עושה משהו השכינה שרויה בו. כל טוב לכם יקיריי, יתן הקב"ה שנזכה לראות מכם גדולי האומה היהודית, ונחת לכל המורים וראשי הישיבה".
