תחושות הייאוש והזעם ברחוב האיראני מגיעות לשיא חדש, כאשר פרויקט "ערי הטילים" השאפתני של משמרות המהפכה הופך ממוקד של גאווה לאומית לסמל של ניתוק והפקרה. בעוד ההנהגה מנסה לשדר עוצמה צבאית בלתי מתפשרת, הרשתות החברתיות במדינה גועשות בביקורת חריפה על הפער הבלתי נתפס בין השקעות המיליארדים בבטון ופלדה לבין הקריסה הכלכלית המוחלטת, האבטלה הגואה ותשתיות המים והחשמל המתפוררות.
הביקורת הפנימית הזו מקבלת משנה תוקף על רקע חשיפה של רשת CNN, לפיה תקיפות אוויריות שיטתיות המיוחסות לישראל וארה"ב השביתו כ-77% מהכניסות לאותן מנהרות אסטרטגיות, כאשר תמונות לוויין מעידות על פגיעה ב-32 בסיסים והשמדת משגרים רבים.
הקולות העולים מתוך איראן מציירים תמונה כואבת של עם שמרגיש שמשאביו נגזלו לטובת חזון של הרס. אחת הגולשות ביטאה זאת במילים קשות כשכתבה: "הכסף שהיה צריך להיות מושקע בחינוך ילדים ובני נוער, שיפור בריאות האזרחים, רווחת הקשישים, שיפור הסביבה ושימור ההיסטוריה והתרבות של איראן הושקע בחתיכות הברזל הקטלניות האלו כדי 'למחוק את ישראל מעל פני האדמה'. הם עוברים כעת דרך מנהרות הטרור האלו כדי להעניק לעם האיראני את מתנת המוות".
הזעם אינו עוצר רק בחלוקת התקציבים, אלא נוגע גם במיקום המתקנים הללו, שלטענת התושבים מוצבים בכוונה סמוך לריכוזי אוכלוסייה אזרחית, מה שהופך אותם למעשה למטרות חיות. "הקולברים וסוחרי הדלק, ומימיליוני בני אדם, הושארו בעוני כדי לבנות את ערי הטילים האלו", הצטרף אזרח אחר למחאה הווירטואלית, "מיליונים נותרו עם כמיהה לחיים נורמליים כדי שהטילים וערי הטילים ייבנו. השמידו את הסביבה כדי להקים ערי טילים. הפכו את העם לאומלל כדי לבנות ערי טילים. ארורה הרפובליקה האיסלאמית".
הניתוח של הציבור האיראני, כפי שדווח ב-N12, מעמיק אל תוך ההיסטוריה של המשטר וטוען כי המדיניות הנוכחית היא המשך ישיר של קו שהחל כבר לפני עשורים. הטענה המרכזית היא שהתשתיות הללו מעולם לא נועדו להגנה על המולדת, אלא לביצור כוחו של המיעוט השולט. "ערי הטילים לא נבנו כדי להגן על איראן ועל האיראנים. להיפך, כדי לקחת את חייהם ורכושם של העם האיראני כבני ערובה ולאיים על האזור והעולם – לבצע פשעים בבית ובחו"ל, עם חסינות מפני הפצת פחד – הם נועדו בדיוק לימים כאלה", הסביר אחד הגולשים בזעם.
לדבריו, "עושרה הגנוב של האומה לא הוצא רק על עזה ולבנון, על כל דולר שהסנקציות הביאו ושיתקו את הכלכלה, נבנתה תשתית של טרור ודיכוי בבית ובחו"ל. כאשר ערי הטילים האלו נבנו בשנות ה-80, כלומר, כבר מההתחלה, גורל המדינה היה קשור למלחמות שליחים". המחאה הסביבתית מוסיפה נדבך נוסף לטרגדיה, כאשר אזרחים מאשימים את חציבת המנהרות בייבוש מקורות מים טבעיים, בעוד המשטר מדכא ביד קשה כל ניסיון להפגין על כך.
