המלחמה המתמשכת בישראל והשיבושים הקשים בענף התעופה אילצו ישראלים רבים לחפש דרכים יצירתיות כדי לצאת מהארץ, אך עבור הרב נמרוד זוטא, שליח חב"ד במדגסקר, הניסיון להגיע ליעדו הפך למסע רווי השפלות ותחושת רדיפה קשה. לאחר ששלוש טיסות שונות שהזמין בוטלו בזו אחר זו, החליט הרב לעזוב את ביתו שבקריות ולצאת למסע יבשתי לעבר מצרים, במטרה להמריא משארם א-שיח' לברוקלין ולהספיק להגיע לשם לימי חג הפסח.
בשיחה שקיים עם אתר mako, הוא משחזר את השתלשלות האירועים שהחלה בהחלטה משפחתית מורכבת: "היו לנו כבר שלוש טיסות שהתבטלו, ובגלל שהגענו כבר לתאריך סמוך לליל הסדר אז קיבלנו החלטה שאנחנו מבטלים את חגיגת החג בשל המצב ובמקום זאת החלטנו להגיע לתקופה של שליחות בברוקלין", מספר נמרוד.
הוא מתאר את הקושי הלוגיסטי של המהלך, כשהוא מלווה ברעייתו ובילדם הקטן: "זאת לא דרך פשוטה, כי בסופו של דבר אני עם אשתי וילד קטן והיה לנו המון ציוד ותיקים אישיים, אבל החלטנו שאנחנו עושים את זה כי כבר לא מצאנו שום דרך לצאת מישראל בשבועות האחרונים. במעבר הגבול בטאבה הכל היה בסדר גמור, היינו עם קבוצה גדולה של ישראלים שגם עשו את הדרך. הכל התחיל להשתבש כאשר הגענו לשדה בשארם".
ברגע שנכנסו לתחומי נמל התעופה המצרי, האווירה השתנתה מקצה לקצה. לדבריו, כבר בשלבי הבידוק הראשוניים החלו אנשי הביטחון להפגין יחס עוין ודרשו מהנוסעים הדתיים להסיר את הכיפות מראשם באופן מבזה. "זה ממש הרגיש שהכל נעשה במכוון. היה שם מאבטח במגנומטר ולצדו אחמ"ש שצעק 'פה זה מצרים, זה החוק שלנו ואתם תעשו מה שאני אומר לכם'.
אני ניגשתי אליו ואמרתי לו שיש גם חוק של אלוקים ומה שהם עושים פה לדתיים זה בכלל לא יפה, והוא אמר שלא מעניין אותו ואין דבר כזה. זו הייתה רדיפה לכל דבר ועניין, הרגשנו שממש חיפשו אותנו בדברים הכי קטנים. זה התחיל עם המבטים כאשר נכנסנו לשדה, והמשיך בבידוק הביטחוני שהרגיש השפלה עבור כולנו. אנשים נוספים שהיו לידי פחדו להגיד משהו על זה".
התנהלות הצוות המקומי לא הסתכמה רק בדרישות הביטחוניות, אלא גלשה לזלזול מופגן במצוקתה של המשפחה. הרב זוטא מתאר תמונת מצב קשה שבה עובדי השדה עמדו מן הצד וגיחכו למראה הקשיים שחוו. "הם פשוט צחקו לנו בפנים ללא בושה, זו הייתה תחושת זלזול שלא ראיתי. בשלב מסוים גם אשתי והילד החלו לבכות כי טרטרו אותנו ממקום למקום ואני יודע לומר בוודאות שזה היה מכוון. לא הפריע להם לראות ילד ואישה בוכים, להפך, זה נתן להם עוד סיבה לגחך מהצד. לא ביקשתי מאף אחד מהם לעזור לי, לא פניתי אליהם בכלל, עשיתי את הכל לבדי ואשתי הייתה עם העגלה, אבל הם נהנו לצפות בזה מהצד וגם בשלב מסוים ניגש אליי איש ביטחון ושוב ביקש להוריד את הכובע, ואז התחלתי להתווכח איתו והוא איים שאני לא אטוס".
בתום שעות מורטות עצבים של המתנה ותחושת דחייה, הצליחה המשפחה לעלות על הטיסה ולהמשיך במסעה לארצות הברית. למרות החוויה המטלטלת, הרב שומר על אופטימיות ומייחל לשוב לפעילותו בשליחות: "לצערי, לא הייתה לנו שום אפשרות אחרת מכיוון שלא הצלחנו לעלות על טיסה בזמן המלחמה, ובחרנו לעשות את המסע הזה יחד עם ישראלים רבים רגע לפני פסח ועל מנת להתקדם בשליחות שלנו. אני מקווה שנוכל לחזור למדגסקר בהקדם האפשרי לאחר החג ולהמשיך את הפעילות שלנו בתקווה לימים טובים ושקטים".
