"אני לא רוצה לקחת לעצמי איזושהי יכולת נבואית, אבל ב-2011 כתבתי מאמר שבו אמרתי שיום אחד יקומו עשרת אלפים פלסטינים, יצאו מתוך רצועת עזה, יכבשו יישובים ומחנות צבאיים, וזה יקרה בחגי תשרי", אומר יו"ר הוועדה לביטחון לביטחון לאומי, חבר הכנסת צביקה פוגל בריאיון חג ל'המחדש' וסוגר חשבון עם הפוליטיקאים בצבא.
לא עובד לכם? נסו כאן
פוגל הדגיש כי לא היה מדובר בנבואה אלא בהערכת מצב מפוכחת: "אני חייתי את המידע המודיעיני אז, ידעתי היטב מה קורה בשטח. את מה שאני תרגמתי כאיש מילואים ידעו גם הרמטכ"ל וגם אלופי המטה הכללי, אבל לצערי הרב ההיבט בנקודת המבט שלנו היה שונה; אני הסתכלתי על הכוונות, הם הסתכלו על היכולות. לא מתכנס".
פוגל הבהיר כי התפיסה לפיה ניתן "לקנות שקט" נכשלה באופן חרוץ, וכי הוא והשר איתמר בן גביר התריעו על כך מהיום הראשון: "לא קונים שקט בכסף. תאר לעצמך שכן היו מקבלים את דעתנו; אתה מבין שהשבעה באוקטובר לא היה קורה? זה אסון הרבה יותר גדול מהשואה, כי כשהיינו בשואה היינו אורחים במדינות זרות, והיום אנחנו פה, במדינת ישראל, וזה קרה".
פוגל לא נשאר חייב למבקריו בתקשורת, שלטענתו מנסים לגמד את הרקע הצבאי העשיר שלו. "לתקשורת יש תפקיד פוליטי חשוב מאוד, כי רובם הפכו להיות גופים פוליטיים," תקף פוגל. "כל מה שאני אומר היום, אמרתי גם לפני שהייתי פוליטיקאי, והייתי אז חביבם של הערוצים 11, 12 ו-13. לקחו אותי לכל מקום כי הם שמעו פתאום את ה'קרבי' שבא ואומר לממשלה שהיא לא עושה את מה שצריך. עכשיו, כשאני בתוך הממשלה והיא עושה את מה שאני רוצה – הפכתי למישהו שאפשר להגחיך אותו. שיעשו את זה כמה שהם רוצים, אני הולך בדרך שלי כדי לתת לנכדים שלי לחיות במדינה בטוחה יותר".
בביקורת חריפה על ניהול המערכה, הצביע פוגל על הגורמים שלטענתו מנעו הכרעה בשלבים המוקדמים והתייחס לשינוי הדרמטי עם כניסת יו"ר מפלגתו לקבינט ניהול המלחמה. "היו לנו שם 255 חטופים, וגם את המאמץ להחזיר אותם לא ניהלנו בחוכמה. אני אז קמתי ואמרתי: קחו את כל האסירים בבתי הסוהר, תחזירו את כל ה-255 ונמשיך במלחמה, נהרוג אותם אצלכם. היו אצלנו כאלה שלא הלכו עם זה, כי בקבינט המצומצם ישבו שניים שהרגו הכול – לאחד קוראים גדי איזנקוט ולשני בני גנץ. ביום שהם עזבו, שים לב לשינוי שקרה; נכנס לשם איתמר בן גביר עם רוח קרבית ופתאום מדינת ישראל הפכה להיות יוזמת, מעצמה נחושה שלוקחת אחריות לעתידה. זה השינוי האסטרטגי הגדול ביותר שקרה".
פוגל לא חסך בביקורת גם על הדמויות המרכזיות במחנה המקביל ובראשן גדי איזנקוט, המועמד להנהגת השמאל. כשנשאל על המחיר האישי הכבד ששילם איזנקוט עם אובדן בנו בקרב, השיב פוגל בנחרצות: "אני עם משפחות שכולות לא מתעסק. לא מתעסק. הבן שלי הצעיר נפצע בעופרת יצוקה, שאף אחד לא יתעסק איתי. יש לי בן שמשרת עכשיו בצבא, נמצא עכשיו על הגבול עם סוריה. אף אחד שלא יתעסק איתי. אני לא מדבר על המשפחה, אני מדבר על האיש שמוביל, האיש שרוצה להנהיג".
הוא הוסיף כי יעשה הכל כדי למנוע מאיזנקוט ומגנץ לשוב לעמדות הנהגה: "אסור לתת להם לעשות את זה. כשאמרתי את זה על בני גנץ ב-2019 הסתכלו עליי בתמיהה, אבל תסתכלו על הרשימה של כל אלה שעזבו אותו מאז. אותו דבר יקרה גם לגדי איזנקוט. לא כל מי שהיה רמטכ"ל וקופץ ישר מהכיסא של הקריה הוא באמת איש מתאים".
פוגל הדגיש כי המלחמה היא למעשה מערכה עולמית מול האיום האיראני, וציין כי "האיראנים ירו טיל ל-4,000 קילומטר כדי להראות לאיטליה ולצרפת שהם יודעים להגיע גם לרומא ולפריז".
במישור החקיקתי, הביע פוגל גאווה על קידום חוק עונש מוות למחבלים, אותו הגדיר כ"חוק הכי יהודי, מוסרי וערכי" וכחלק בלתי נפרד מהניצחון. "זהו אולי החוק הכי חשוב שנחקק בקדנציה הנוכחית, הוא מוסיף להגנה של מדינת ישראל את הלבנה הכי חשובה", הסביר, "מי שבא לרצוח את הדס פוגל בת השלושה חודשים כי הוא שמע אותה בוכה, אין לו מקום בעולם היהודי המתוקן שאני חי בו". הוא דחה את הטענות שהחוק לא ירתיע: "בכל מקום שהם יכלו לברוח או להרים ידיים במלחמה הזו, הם עשו זאת. הם רוצים לחיות, אבל הם לא יכולים לחיות כשהם באים לרצוח אותנו".
לקראת סיום דבריו, התייחס פוגל לצורך בשינוי במערכת המשפט ובייעוץ המשפטי. "הייעוץ המשפטי מביא אותנו למצב שבו אין ברירה אלא להחליף אותו או להגיע למשבר חוקתי. בית המשפט העליון חייב לבחור – או שנחדיר לשם אנשים טובים שמאמינים כמונו ביתרון הלאומי של היהודים, או שנלך למשבר חוקתי. יש גבול לעד כמה היינו מוכנים ללכת לקראתו, ונדמה לי שהם כבר התחילו לעבור אותו".
לסיום הריאיון, ח"כ פוגל חתם במסר של תקווה לחג הפסח: "אני חושב שראש הממשלה צדק כשהוא קרא לזה מלחמת התקומה. יחד עם חודש הגאולה, מותר לנו קצת יותר לחייך ולהאמין בעצמנו; לא רק שיש לנו זכות על המדינה הזאת, אנחנו גם נממש אותה".
