ימים ספורים לפני חג הפסח אנו צועדים ברחובות הצפופים של מאה שערים, משב רוח קריר מקדם את פנינו, בדרכינו אל הקודש פנימה אל מעונו של האדמו"ר מקרעטשניף כפר עטה המכונה בפי כל "צינור השפע". מראש כבר הכינו אותנו הגבאים שהאדמו"ר אינו מתראיין כלל, כחלק מהאופי השמרני והקנאי של קרעטשניף מדורי דורות, אך מה שהתחיל כביקור נימוסין הפך די מהרה לשיחה אישית, פתוחה ומרתקת של שעה שלמה, האדמו"ר פתח את סגור ליבו, דיבר בגילוי לב נדיר על עברו, על הדרך הייחודית שהוא סולל עם שילוב נדיר ויחודי שטרם נראה.
דפקנו על דלת העץ הכבדה, גבאי חמור סבר פתח את הדלת, נכנסנו אל החדר הצנוע, הרבי יושב בראש השולחן שוקד על תלמודו לצידו מאפרה עם כמה בדלי סגריות, מול פניו ניצב קלף גדול עליו נכתב בדיו שם הוי"ה, הרבי הרים את עיניו הטהורות וחייך את חיוכו הכובש, והורה להושיב אותנו לצידו סביב השולחן, פתחתי והצגתי את עצמי: אני כבר תקופה ארוכה עוקב ומתעניין במה שקורה פה, בכל העולם עוקבים בסקרנות ופליאה על הבית הזה, קוראינו באתר "המחדש" הם מסלתה ומשמנה של הציבור החרדי, וגם הם רוצים להבין את פשר הדבר המופלא הזה.
הרבי מאיר פנים ומשיב לי: "הייתי רואה הרבה ב'המחדש' בשביל לדעת מה קורה בעולם. זה אתר נקי מאוד, המילה 'המחדש' בעצמה היא שם מחייב, רבי נחמן מברסלב אומר שכל עניין העולם הוא התחדשות, עצם זה שיש אתר שהוא פתוח בסינונים הכי גבוהים, הוא דבר גדול מאוד. זה בעצמו עושה שלאנשים לא יהיה תירוץ ללכת למקומות פסולים, יהי רצון שתצליחו בכל מעשה ידיכם ויהיה לכם הרבה סייעתא דשמיא והצלחה ברוחניות ובגשמיות".
אך רגע לפני שנמשיך בשיחה המרתקת במעונו של האדמו"ר, נעצור לרגע ונביט על מסע חייו המעניין והלא שגרתי של האדמו״ר הצעיר, שהדרך אל ההנהגה לא הייתה סלולה לו מראש, אלא נבנתה נדבך על גבי נדבך, מתוך התמודדויות, נדודים והרבה כאב.
הילדות, העליה לארץ ישראל, וההתקרבות לסבא הגדול
האדמו״ר מקרעטשניף כפר עטה, או בשמו רבי ניסן חיים מרדכי רוזנבוים, נולד בחודש חשוון שנת תשמ״ב בארצות הברית, לאביו, הרה״צ רבי זיידא אליעזר זאב רוזנבוים זצ״ל, ששימש כרב קהילת קרעטשניף בוויליאמסבורג ובהמשך נתמנה לאדמו״ר מקרעטשניף סיגעט, בן לשושלת האדמו"רים לבית נדבורנה, ולאמו, הרבנית פרומט ע״ה, בתו של הרה"ח רבי יחזקאל מרץ זצ״ל.
כבר בשנת תשמ"ד בהיותו בן שנתיים עלתה המשפחה לארץ ישראל והתיישבה בירושלים, כשגדל הכניסו אותו לתלמוד תורה סאטמאר בעיר, הילדות בירושלים הייתה נקודת ההתחלה של הקשר המיוחד עם סבו, האדמו״ר רבי הרשל׳ה מקרעטשניף רבי צבי הירש רוזנבוים זצ״ל, הקשר הזה הלך והתפתח, כאשר הנכד סופג מסבו הגדול תורה והנהגה, כבר בגיל אחת עשרה, בשנת תשנ״ג, החל לשהות תקופות ממושכות בבית סבו, ובשלב מסוים אף עבר להתגורר אצלו באופן קבע, שנים שהיוו בית יוצר לדמותו המיוחדת.
בגיל שתים עשרה, בשנת תשנ״ד, החל הרבי שליט"א לכתוב חידושי תורה משלו, הוא נבחן תדיר על תורות ששמע מסבו, והתרגל להעמיק בדבריו.
וכעת נשוב אל חדרו של הרבי במאה שערים, הרבי מצביע ברגש על ערימת כתבים עבה שמונחת לפניו ואומר: "את זה אני כתבתי, יש לי הרבה כתבים בבית מכל השנים, כתבתי הרבה, כולל את החידושים של סבא שלי זצ"ל ששימשתי אצלו בקודש 6 שנים".
אני שואל: וזה ייצא לאור?
הרבי משיב: "אני רוצה, אבל זו הרבה עבודה, תמיד ידעתי שיום אחד זה יתפרסם בעולם, אני חולם גם לבנות בניין וישיבה לחסידות, כרגע עוד אין לי מקום של קבע".
היתמות, השבר, והחיים באומן
אך המסלול הבטוח לפתע נקטע, בגיל חמש עשרה, בשנת תשנ״ח לאחר תקופה ממושכת של מחלה קשה, נפטרה אמו מרת פרומט ע"ה, עבורו כנער צעיר היה זה שבר עמוק, הבית התערער, המשפחה התמודדה עם מציאות חדשה, אך הרבי במקום לפנות החוצה פנה פנימה, אלו היו שנים של שתיקה יחסית, של התכנסות, של שקיעה בלימוד ובתפילה כאמצעי להתמודד עם הכאב הרב.
לאחר פטירת אמו המשיך להתגורר אצל סבו, ושם עוצבה תקופת הבחרות שלו, בשנים אלו נהג בסגנון חיים סגפני יחסית, שעות ארוכות של לימוד, התבודדות, ומיעוט בשיחה עם הסביבה, לצד זאת, בגילאי העשרה המאוחרים נסע לתקופות שונות לארצות הברית, שם שהה בקרבת אביו, ובהמשך אף למד תקופה בישיבת “תורת חסד” בלונדון, סביב שנת תש"ס שם נחשף לסגנון לימוד שונה, הרחיב אופקים, ואף העמיק בלימוד ההלכה.
לאחר תקופה זו חזר שוב ושוב לירושלים אל מרכז חייו הרוחני, אל סבו, אך במקביל, הלך והתחזק אצלו תהליך נוסף, פחות שגרתי ביחס לרקע שממנו הגיע: התקרבות לדרכה של חסידות ברסלב, כבר סביב גיל ארבע עשרה החל להיחשף לתורת רבי נחמן, אך בשנים שלאחר מכן הפך הדבר לחלק בלתי נפרד מחייו.
בשנת תש"ע, אף עבר לגור תקופה ממושכת בעיר אומן שבאוקראינה, לצד ציונו הקדוש של רבי נחמן מברסלב זי"ע, במשך כארבע וחצי שנים חי שם בתנאים פשוטים, כמעט בבדידות, והקדיש את זמנו להתבודדות, תפילה ועבודת ה' בדרך יחודית, כאשר התחבר לזרם ה"ננחים" ואף היה מקפץ ומרקד איתם בציון, עבור מי שגדל בבית אדמו״רי מסודר, הייתה זו בחירה חריגה, במשך שנים כינו אותו "הרבי מקרעטשניף ברסלב".
לאחר שנות הנדודים והחיפוש, ולאחר שעבר גירושין, שב בהדרגה לחיים מסודרים יותר, הוא נישא לבת ממשפחה פשוטה מעדות המזרח.
במשך השנים שלאחר מכן פעל בשקט יחסי, הוא לא עמד בראש חצר, לא חיפש להנהיג חצר, אך סביבו תדיר התקבצו מעגל של אנשים שחיפשו את דרכו הססגונית.
נקודת המפנה הגיעה עם פטירת אביו האדמו"ר מקרעטשניף סיגעט זצ"ל בשנה האחרונה בתאריך ב' אלול תשפ״ה, במלאת השבעה להסתלקותו הפתאומית התכנסו החסידים לעצרת חיזוק והתעוררות בבית המדרש זוועהיל בשכונת בית ישראל בירושלים.
בעצרת המספד הכתיר בנו ממלא מקומו את אחיו הצעיר ר' מרדכל'ה לשמש כאדמו"ר מקרעטשניף כפר עטה על שם הישוב כפר עטה שהפך לימים לקרית אתא, אשר שם ששימש סבם האדמו"ר רבי הרשל'ה זצ"ל.
בתחילה היו לא מעט סימני שאלה על המינוי, הן בשל גילו הצעיר יחסית, והן בשל הדרך הלא שגרתית שעבר, אך מה שהתחיל כסוג של בדיחה הפך לדיבור החם ביותר ברחוב החרדי, תוך זמן קצר הטישים של הרבי הטרי הפכו למוקד עליה לרגל מכל קצוות ירושלים ואף מחוצה לה, בחנוכה האחרון נהרו אלפים לצפות ברבי מדליק נרות חנוכה בדבקות עצומה תוך כדי שזועק "ניסים ונפלאות" בבכיות אדירות, לאחר מכן המשיך את המסורת וניגן בכינור כמנהג זקיניו, באחד הימים ערך מעמד הדלקה בישיבת "אורייתא" עם טיש לאחר מכן בהשתתפות אלפים.
בט"ו בשבט ערך את הטיש באוהל של פינסק קרלין בירושלים גם לשם נהרו אלפים לטיש המיוחד.
לאחר מכן יצא הרבי למסע הקודש לארצות הברית שם התקבל בכבוד מלכים על ידי הנגידים בגולה, שיירות רכבים עם סירנות וצ'קלקות הסיעו את הרבי מביקור אחד למשנהו, בטישים שהתקיימו בברוקלין השתתפו אלפים, כאשר רבים הגיעו במיוחד אפילו מלייקווד הרחוקה לחזות בפלא העצום.
בפורים האחרון גם כן ערך טיש פורים רב משתתפים סמוך לצומת בר אילן בירושלים, באמצע טיש פורים אמר הרבי: "דעו לכם, יש כאן מיליוני משתתפים בטיש הזה, אמנם לא את כולם רואים בחוש, אבל הם כאן איתנו", וכשהציבור לא שר מספיק חזק נשכב על רצפת השולחן עד אשר הציבור התעורר, ורק אז ניאות לקום, והשמחה נמשכה עד השעות הקטנות של הלילה.
ונחזור בחזרה לחדרו של הרבי במאה שערים, אני אוזר אומץ ושואל את הרבי ישירות: באותן שנים שהרבי היה גר באומן, האם הרבי רואה זאת כ'פאשלה' או משהו שמתבייש בו, או שזה חלק מהדרך היחודית של הרבי בחייו? לאחרונה הופצו סרטונים משנים עברו שבהם רואים את הרבי רוקד יחד עם "הננחים" באומן האם הרבי מתחרט על כך?
הרבי שותק לרגע, שולף את חפיסת הסיגריות, ולוקח שאיפה ארוכה מהסיגריה ועונה בכנות מצמררת: "אני לא מכחיש את זה שהייתי באומן, הרבה 'ננחים' מכירים אותי, כל מי שיש לו עסק או משהו גדול באומן הכיר אותי, כל מה שקשור לאומן באותם שנים אני הייתי בפנים, ואפשר להגיד שאלו היו השנים הכי טובות שלי, חייתי כחמש שנים באומן (משנת תש"ע עד תשע"ד) והייתי שם מעין 'רב'ה', היו לי מניינים וטישים, עכשיו אמרו לי שהוציאו סרטון שלי רוקד בציון עם כיפת 'ננח', לא קרה שום דבר, אני זוכר בדיוק מתי זה אירע, זה היה בהילולא של רבינו, כבר גרתי בארץ והייתי נשוי, לא היו לי ילדים הרבה שנים (סבלתי הרבה בחיים ועברתי לא מעט, כולל גירושין), הייתי שם אצל רבינו, ולפני שהלכתי לרקוד עם כל הננחים הסתפקתי מאוד, אבל אז אמרתי לעצמי: בשביל רבינו אני אעשה את זה.
הרבי מוסיף בהחלטיות: כל סרטון שיוציאו עליי, אין לי בו שום הפתעות, אני זוכר הכל ויודע כל מה שהיה איתי.
אני מקשה: הרבי יגיע לאומן גם בשנה הקרובה?
הרבי משיב: "אני מקווה מאוד, אני נוסע ברציפות כבר 22 שנה לאומן, גם בתקופת הקורונה, כל שנה יש לי שם תפילה וטיש עם כמה חסידים, השנה היה טיש גדול מאוד בלילה השני של ראש השנה, הוא אמנם היה סגור, אבל השתתפו בו מאות איש, לשנה הקרובה כבר יש לי שני מקומות שהציעו לי לעשות בהם את השהות".
קרעטשניף פינת ברסלב
השילוב הזה מעורר פליאה, כיצד מחברים בין אצילות קנאית מוקפדת לבין הדרך הצבעונית והססגונית של ברסלב, וכאן אני שואל: אם רוצים להגדיר את החסידות הזאת של הרבי, האם זה יותר קרעטשניף או יותר ברסלב?
הרבי: "זה המנהגים והנוסח של קרעטשניף, יחד עם התורה של רבינו רבי נחמן מברסלב, אני ברסלב בנשמה. החזון שלי הוא שזו תהיה הנהגה של קרעטשניף עם התורה של ברסלב, החיות שלי זה ברסלב, אני יודע את כל ה'ליקוטי מוהר"ן', למדתי גם את ה'ליקוטי הלכות' וסיימתי שלוש פעמים את כל שמונת הכרכים, "כמו שסבא שלי ינק מתורת 'בעל התניא' למרות שסבא שלו לא 'אחז' מתניא, ועוד שמעתי ממנו שלמד את הספר 'משיבת נפש' בילדותו, כך אני הולך בדרכו, אבל עם תורה משלי שהיא תורת ברסלב, כל דבר ביהדות אני מסתכל על מה שטוב לי, אבל מה שאסור זה לשנות מדרך רבותינו".
אני מנסה להבין: חסידות קרעטשניף ידועה כחסידות קנאית, איך זה מסתדר היום עם הפתיחות והפרסום?
הרבי מבהיר: "אני קנאי" חסידות קרעטשניף הייתה קנאית מאז ומתמיד, עוד לפני סאטמאר, סבא שלי למשל, לא הלך לכותל המערבי משלושה טעמים: א. משום שבשביל לשחרר את הכותל נשפך דם של ישראל. ב. כדי לא לתת כבוד לציונים. ואת הטעם השלישי איני זוכר כרגע, הוא גם מעולם לא לקח תקציבים מהציונים למרות שרצו לתת לו.
"אני עקרונית לא רוצה להתראיין, היום מקיפים אותי הרבה יועצים, שאומרים לי אל תעשה כך כך, זה לא שאני עושה כל מה שהם אומרים, אבל יש לי כלל אם אדם מגיע אליך, תיתן לו."
"הכל יצא משליטה" – ההכתרה בהשתתפות אלפים
העלייה המטאורית של הרבי להנהגה התרחשה בשנה האחרונה, לאחר פטירת אביו זצ"ל.
אני שואל: מתי בעצם הרבי החליט לפתוח חצר משלו?
הרבי חושף: "האמת היא שלא רציתי להיות אדמו"ר באופן רשמי, אבל מאז שהאבא נפטר, לא היה לי איפה להתפלל, אז לא הייתה לי ברירה ופתחתי לעצמי, הטעות שלי הייתה בטיש הראשון, אך הרבי מייד חוזר בו ואומר "אין טעות הכל משמיים", כל האחים שלי הגיעו, ואני בכלל לא רציתי ללכת לטיש הזה, אנשים כבר הכירו אותי לפני כן, אבל משם הכל פשוט יצא משליטה והתפתח לבד".
ה"יציאה משליטה" הזו הביאה המונים.
אני מציין: ראינו בחנוכה האחרון את הרבי ממרר בבכי בהדלקת הנרות וחוזר ברגש על המילים "ניסים ונפלאות", מהיכן הנוסח היחודי?
הרבי מחייך: את המילים "ניסים ונפלאות" אני אומר כך תמיד בכל שנה, אני יכול להשמיע לך הקלטות, (כאן מוסיף הרבי בהלצה:) "אני גם 'צינור השפע', וגם יודע מה קורה מתחת לשפע…"
ואז הרבי פונה אלי: שמעתם על המופתים שלי? "הרבה אנשים באים לבקש ברכה ואני מתפלל עליהם מעומק הלב ושומע את כל הצרות שלהם, הבעיה היא שכשהעניינים מסתדרים ומגיעה הישועה הם שוכחים להגיע ולספר לי, לכן היום אני כבר כמעט ולא מברך, למעט בשידוכים, שם אני מברך, כי אני יודע שבוודאות אשמע כשהחתן מתארס בשעה טובה, המעלה בקרעטשניף היא שיש לנו זכות אבות, וזה מה ששומר עלינו, אנחנו נכדים של רבי מאיר הגדול מפרימישלאן, בלי זכות אבות, זו סכנה גדולה להיות מפורסם, ולכן אי אפשר ללכת כל כך רחוק בלי השמירה הזו.
"לקפוץ למים לא לחשוב הרבה"
לקראת סיום, אני מבקש מהרבי צידה לדרך: איזה מסר הרבי רוצה למסור לקוראים שלנו באתר "המחדש" לחג הפסח? אנחנו לא מחפשים את מה שכולם מדברים, אנחנו רוצים דווקא את הזווית של הרבי מהנקודה הזאת של השילוב בין קרעטשניף וברסלב?
הרבי פותח במסר מרתק: "העניין של פסח הוא כך: יש את תורת 'אזמרה', שבטח שמעתם עליה, שבה רבינו אומר שצריך למצוא בכל דבר את הנקודות הטובות. למצוא איפה יש באדם דברים שבהם הוא כן טוב. ישנם מקורבים שלי שבאים אליי אחרי כל טיש שאני עושה, עם טענות: 'למה עשית ככה ולמה התנהגת ככה?'. אני שואל אותם: 'היה משהו שכן היה טוב?'. ואז כשהם שמים לב, הם פתאום מוצאים ואומרים כמה דברים שכן היו טובים.
"רבי נתן אומר שאם הקב"ה היה מסתכל על עם ישראל לפי המצב שלהם ביציאת מצרים, הוא לא היה מוציא אותם, כי הם היו בשפל המדרגה, לכן הוא הביא להם את דם הפסח ודם המילה, בשביל שיהיו להם נקודות טובות שבזכותן יוכל להוציא אותם, וזה כל העניין של פסח!, הראשון שעשה מצות זה אברהם אבינו, למה אברהם אבינו עשה מצות? מכיוון שאברהם היה מידת החסד, בחינת 'מטה כלפי חסד', כל העניין של הפסח, ארבע הכוסות והמצות, הוא שמסתכלים על הנקודות הטובות של היהודי, ככה אפשר לצאת ממצרים, מכל הצרות הרוחניות והגשמיות.
"יש לי ראיה לקשר שבין יציאת מצרים לעניינים של רוחניות, הרי כתוב: 'אני ה' אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לשכני בתוכם', לכאורה, הקב"ה הוציא אותנו ממצרים בשביל לשכון בתוכנו, מה הקשר? אלא שאומרים שמצרים הוא עניין של הסתרת השכינה, וכשיוצאים ממצרים זוכים לכל הישועות ממילא, וגם, צריכים להסתכל על כל ההרחבות ברוחניות ובגשמיות, רבי נחמן כותב שבגשמיות צריך להסתכל על ההרחבות, וברוחניות צריך להסתכל על כל מה שעשיתי טוב: אם יש משהו טוב שעבר עליי, יש לי ציצית, אני רוצה לעבוד את ה', אני מתגעגע.
"עוד עניין של פסח אומר רבי צדוק הכהן מלובלין: זה לצאת מרגע לרגע, בעשיית המצה אסור לחשוב הרבה, הכל צריך להיעשות בזריזות, 'פסח' זה לשון דילוג וקפיצה, 'לפי שפסח', פסח זה עניין של לקפוץ, כשיצאו ממצרים הם לא חשבו הרבה, רש"י אומר, למה הייתה קריעת ים סוף? לפי שהאמינו בי כשיצאו ממצרים, תראו, במצרים כמה שהיה להם קשה, בסוף כל אחד ידע כמה עולה לו השכירות וכמה הוא צריך לשלם כל חודש למחיתו, הוא ידע מתי הוא קם כל בוקר ומתי הוא הולך לישון, אבל כשאומרים להם פתאום לצאת למדבר בן אדם לא יודע לקראת מה הוא הולך, והם יצאו בלי לחשוב הרבה.
"לכן גם קריעת ים סוף זה סגולה לשידוך – לקפוץ למים, לא לחשוב הרבה, זה כל העניין של פסח, קודם כל צריך לקפוץ ורק אחר כך לחשוב.
"אך לעתיד לבוא זה לא יהיה כך,לעתיד לבוא, משיח לא יבוא בקפיצה, זה יהיה במתינות, כפי שכתוב: 'כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכו, אני ה' ההולך לפניכם', עכשיו, בימים אלו, צריכה להיות גם הגאולה האחרונה וגם פסח, אני לא יודע איך משלבים את זה, אבל מה שצריך לקחת זה שבפסח אפשר לצאת מהרגע להרגע. וכשמסתכלים על הנקודות הטובות – כך יוצאים מהגלות."
השיחה המרתקת הגיעה לסיומה הרבי מברך אותנו בחום ואף מעניק לאחד מהפמליה שלנו סיגריה כ"שיריים" אנחנו יוצאים חזרה לרחובותיה הקרירים של ירושלים של מעלה, אך בתוך הלב יש הרבה חום מדבריו המרתקים של "צינור השפע", מעיין חי של תקוה לאלפי נשמות שמחפשות את דרכן, איש שידע את חשכת המיצרים, שנדד בשוליים ושילם מחירים אישיים כבדים, עומד היום ומלמד אותנו את הנוסחה, כיצד לקפוץ אל המים הקרים, ולמצוא בהם את הישועה.
